מה עשיתם בקיץ האחרון?

בין אם זו "קבוצה של מדינה" או "מדינה של קבוצה", הסימביוזה בין מכבי תל אביב לישראל מעולם לא היתה כה מובהקת כמו בקיץ 2006. אי מוכנות, בלבול, מלחמה, בזבוז, פאניקה וקריסת מערכות - כל אלו אפיינו בארבעת החודשים האחרונים את המדינה בכחול-לבן והמועדון בכחול-צהוב. אך בעוד ישראל מורגלת במחדלים הללו זה מכבר, מכבי נודעה בשנים האחרונות כאי של מצוינות. איך קרה דבר כזה למועדון המפואר, והאם גם הוא, כמו המדינה, לקה בזחיחות הרסנית?

קיץ 2006 של מכבי תל אביב נפתח למעשה כבר באביב של פראג, היכן שנערך הפיינל-פור של היורוליג. מכבי הגיעה לבירה הצ'כית עם ביטחון של קבוצה שזכתה בשנתיים האחרונות בתואר. היא דרסה את טאו ויטוריה בחצי הגמר ונחשבה לפייבוריטית כבדה בגמר מול צסק"א, קבוצה שלא זכתה בגביע אירופה מאז 1971 ונפלה ממנה בכל האספקטים המקצועיים.

מכבי שידרה תחושה כי המשחק הוא לפרוטוקול בלבד, ומאמנה [[פיני גרשון]] אפילו לא הטריח עצמו לאימון המסכם. גרשון עשה חיים בפראג. הוא הסתלבט על ראש עיריית פראג, על אטורה מסינה, על העיתונאי אשר גולדברג, ביטל את שחקני קבוצתו ("בלי אנתוני פארקר אף אחד מהם לא היה פה"), עישן סיגרים בשרשרת בלובי המלון והלך ברגל למסיבת העיתונאים כשעשרות אנשי תקשורת ישראלים מקיפים אותו.

הקרנבל של פיני הסתיים ברגע שהתחיל משחק הגמר. גרשון לא היה מוכן לכדורסל האטי, האגרסיבי והמסודר של מסינה. בתום 40 דקות של תסכול, מכבי ירדה מנוצחת בתוצאה (69:73) שלא סיפרה את סיפור המפלה. יום לאחר מכן, רגעים ספורים לפני העלייה למטוס שהחזיר את הקבוצה לנתב"ג, נאנח המנהל מוני פנאן: "מההפסד הזה ייקח לנו זמן להתאושש. ההפסד הזה יישאר אתנו עוד הרבה מאוד זמן".

מכבי, שהפסידה את גביע אירופה בגין אי מוכנות של גרשון וחלק מהשחקנים, לא היתה מוכנה לתרגיל הבא של מאמנה. הפה הגדול שדיבר כל השנה על פרישה מכדורסל התפתה לכסף של אולימפיאקוס, שבנתה קבוצה חזקה לקראת הפיינל-פור באתונה. עוד לפני שיבש הדיו על החוזה השמן בפיראוס, גנב גרשון למכבי את הסקאוט ומאמן הכושר. בעוד אלעד חסין הצעיר קל יחסית להחלפה, אבי קובלסקי הוא בשר מבשרה של המערכת בתום 18 שנות שירות באגודה.

"מאוד התאכזבנו מהצעד של פיני וקובלסקי", ירה דייויד פדרמן, אקט בלתי שגרתי אצל הבעלים קר הרוח. שותפיו לא חסכו שבטם מהאקס. "שבע שנים הוא דיבר על כמה שהוא נאמן למכבי ותראו מה הוא עשה ברגע שעזב", אמר בכיר במערכת שהתייחס לשחקנים שגרשון החתים ביוון, כשלפחות שניים מהם - אלכס אקר וסקוני פן - היו מבוקשים על ידי מכבי.

ההתחמשות של גרשון וחוסר יכולתה של מכבי להתחרות בתמחורים - כמיליון דולר לפן, 1.3 מיליון דולר לאקר - הדליקו את התקשורת והלחיצו מאוד את ההנהלה בתל אביב. ואולם במחדל סביב מינוי יורש לפיני מכבי כבר אינה יכולה לבוא בהאשמות למאמן שהכזיב. היא רצתה להחליף את גרשון ב[[דייויד בלאט]], עד כדי כך שהיתה אפילו מוכנה להמתין למאמן בנטון טרוויזו לכל אורך משחקי הפלייאוף באיטליה. "באופן כללי אני מדבר עם דייויד פעם ביומיים, אבל בזמן הפלייאוף לא נעים לי להפריע לו", הסביר פנאן, ובמכבי המתינו. והאמינו.

בלאט, שאימן סולו במכבי בשנים 2003-2001, הוא האיש שבנה את הקבוצה הכבירה של שבע השנים האחרונות. אריאל מקדונלד, נייט האפמן, אנתוני פארקר, ניקולה וויצ'יץ' ומייסיאו באסטון נחשבים "שחקנים שלו". בלאט הוא גם מי שהעביר אימונים, לימד הגנה, ותיקשר עם השחקנים באנגלית, שפת אמו. במכבי מעריכים אותו יותר מכל איש מקצוע אחר והיו מוכנים לשלם לו משכורת כמעט זהה לזאת של גרשון (יותר מחצי מיליון דולר). הקונספציה היתה שבלאט יחזור הביתה, אבל היא קרסה.

יומיים לאחר שנחת בארץ, כשבאמתחתו אליפות איטליה, הגיעו חברי הנהלת מכבי, שהמתינו לו יותר מחודש, לביתו במושב בית יהושע, רק כדי לשמוע מהמאמן המנומס עוד לפני הדלת: "חבר'ה, אני מצטער, אבל אין על מה לדבר". היו שתי סיבות לגב שהפנה בלאט למכבי באופן כה בוטה ומדהים. הראשונה היא שהמאמן הגאה לא סלח ולא יסלח לפיטורין דה פקטו ולהשפלה לדה יורה שחווה לפני עונת הפיינל-פור ביד אליהו, בעת שהזיזו אותו למושב האחורי כעוזרו של גרשון. הסיבה השנייה היא שבלאט מבין הלכה למעשה כי בגלל הצורה שבה טרוויזו מתנהלת, "בנטון קרובה לאן.בי.אי הרבה יותר ממכבי".

יתר על כן, את תגובתו השלילית להצעה של מכבי ניתן היה לדעת מראש. בחודש שקדם לכך מקורביו מסרו "אוף רקורד" כי זאת ההחלטה, וקשה להאמין כי מישהו מאנשי הנהלת מכבי לא ידע זאת. משום מה הם העדיפו להתכחש למציאות הלא נעימה ולאבד זמן יקר במאמץ להחתמת מאמן חדש.

אותו סינדרום הכחשה אפיין את הנהלת מכבי במקרה חשוב לא פחות. בסיום העונה האחרונה הודיע לה בכיר שחקני הקבוצה, אנתוני פארקר, כי החליט שלא לחזור לעונה שישית בישראל. זאת היתה הודעה דרמטית שחייבה היערכות מיידית, אלא שמכבי בחרה להתכחש ולהכחיש לכולם כשנודע כי פארקר נמצא במגעים עם טורונטו ראפטורס.

"מכבי דרשו ממני לא לספר לאף אחד בארץ על ההחלטה שלי, ולכן לצערי לא יכולתי להיפרד מהחברים בישראל", סיפר פארקר לאחר שחתם בטורונטו. הוא אף נאלץ לשלם למכבי פיצויים בסך כמיליון וחצי דולר, לאחר כמה שנים של שירות לא רע לקבוצה. "מכבי פשוט לא האמינו שפארקר יחתוך להם מחוזה 'נו-קאט'", אומר מקורב להנהלה, "העזיבה שלו היתה מבחינתם הלם מוחלט". נכון שלספורטאי ואדם כמו פארקר אין מחליף, אבל מכבי שוב בזבזה זמן יקר ב-"Wishful Thinking" במקום להזדרז ולמזער נזקים.

ואז הגיע הסיפור עם מייסיאו באסטון. מפלצת הרחבות של שלוש השנים האחרונות רמז על מעבר לאן.בי.אי כבר תקופה ארוכה. "מקומי שם ואעשה הכל כדי להגיע לשם", סיפר בעונה שעברה. באסטון אף הגדיל ואמר כי הוא "מעדיף להיות שחקן משלים באן.בי.אי מאשר כוכב באירופה". מכבי, לזכותה ייאמר, הלכה לקראתו ושדרגה את הצעתה ל-1.3 מיליון דולר עבור כל אחת משלוש השנים הקרובות. "כנראה שהם צריכים להיכנס לפאניקה כדי לשלם לי מה שמגיע לי", אמר באסטון ימים ספורים לפני שהחליט להצטרף לשאראס באינדיאנה פייסרס.

ואז שוב התברר כי מכבי המתינה עד הרגע האחרון, למרות סימני אזהרה די ברורים. מייד לאחר שבאסטון עזב סופית ההיסטריה השתלטה על הנהלת מכבי. הם החליטו ללכת על מרקוס הייסליפ, פורוורד אתלטי אמנם, אך מקרה ראש לא קטן. הייסליפ לא סיים את העונה שעברה באולקר ונחשב לפלופ באן.בי.אי. מכבי היו מוכנים להוריד את השמים עבורו ולבסוף, לא ייאמן, דווקא הוא זה שסרב.

גבוה שלא יכול היה לסרב להצעת מכבי הוא ניקולה וויצ'יץ'. הקרואטי לא האמין בקיץ למזלו הטוב. בתום חצי עונה מביכה ואחרי שהיה פצוע או חולה במשחקים רבים מדי במהלך העונה, קיבל לפתע חוזה ההעסקה שלו בעיטה כלפי מעלה: מיליון וחצי דולר נטו לעונה.

גם לקרואטי הבא יש תפקיד חשוב בקיץ של מכבי: המאמן. נוון ספאחיה הוא מאמן די אלמוני באירופה, שאת עיקר הצלחתו עשה בקבוצה מהדרג השני כריטאס וילנה. בן לילה, לאחר סירובו של בלאט, הוא הפך לגו טו גאי של מכבי תל אביב, הקבוצה המצליחה ביורוליג. גם אתו הניסיון הראשון לא צלח. ספאחיה, עם שנתיים נוספות בחוזהו בריטאס, לא שוחרר. במכבי הסירו את וילון מספר שלוש: יסמין רפשה. עוד קרואטי, בכיר ומנוסה יותר מספאחיה, שגם עליו מכבי הטילה יהבה. אך שוד ושבר: גם לרפשה היה חוזה, בקלימאמיו בולוניה.

למרות החוזה, רפשה השתוקק לעזוב, ולראייה, הוא כעת ברומא. אך שמעון מזרחי לא השתוקק לשלם לבולוניה פיצויים. בסופו של יום, מכבי תיאלץ לשלם פיצויים לריטאס על שבירת חוזהו של ספאחיה. אך הלילה עוד צעיר: יונאס וינאוסקאס, מנכ"ל ריטאס, עומד לתבוע את מכבי וספאחיה בכל ערכאה שקיימת בעולם המשפטי. הצדק כנראה עם מכבי, שהסכימה בזמנו לפצות את ריטאס עם משחק ראווה בווילנה, אבל האם לא היה משתלם יותר להימנע מכל הפיאסקו ולאפשר לספאחיה להתרכז באימונים, שגם ככה אין לו הרבה מדי מהם בין טורונטו לקליבלנד?

בכל זאת, הגענו, למרות הכל. יש מאמן. רק שלא ניתן לו להביא עוזרים כלבבו, משום שמכבי החתימה את גיא גודס ודניאל גוט עוד לפני שסגרה אתו. אין כל כוונה לטעון שאינם אנשים ראויים, אך גם בליגות חצי מקצועניות המאמן בוחר את עוזריו.

אפרופו עוזרים: מישהו יכול להסביר מה קרה עם דן שמיר? האם חשש לעלות על המטוס ללאס וגאס עם מוני פנאן? אם לא - ושמיר רגיל לטוס הרבה פעמים בשנה - מדוע יום וחצי לפני המסע החשוב ביותר של מכבי לקראת העונה החדשה, במסגרת המאמץ לבחינת שחקנים זרים, הוא חותך להפועל ירושלים, יריבתה הגדולה ביותר של מכבי בארץ, ועוד אומר בפומבי "לא היה לי חוזה"? איך שמיר, איש מקצוע מוערך מאוד במכבי, כמעט כמו בלאט, עובד ללא חוזה?

הנסיעה ללאס וגאס התגלתה לבסוף ככושלת ביותר. סוכן בכיר שייצג לא מעט שחקני מכבי בשנים האחרונות אמר במהלכה: "אני לא מבין איך מכבי מתנהלים. הם מדברים כאן עם כולם, עשרות סוכנים, זורקים מחירים, כולם יודעים איזה שחקנים הם רוצים, הצורה שבה הם עובדים ממש מגוחכת". פנאן וספאחיה אמנם אנשי מקצוע מהמעלה הראשונה, אך הקיץ התקצר, פיני גרשון קרא עליהם תיגר מאזור פיראוס על ידי התעניינות קולנית באלכס אקר (שפנאן שם עליו עין ראשון), שמיר הסתובב עם חולצה "בצבע שאינו הולם גבר", והאנשים במכבי, על פי אותו סוכן, לא מצאו את עצמם. פנאן אמר אז: "מי שלא יודע לעבוד בזמנים קשים, לא מגיע לו לעבור זמנים טובים". אבל המציאות היתה שבקיץ הזה לא היו זמנים טובים.

מכבי סבלה בקיץ מעט יחסית למדינת ישראל שנאבקה בצפון. אך כמו המדינה, גם מכבי דיממה ביולי-אוגוסט 2006. למעשה, בזמן המלחמה, השחקן היחיד שמכבי החליטה להחתים היה סימאס יסאייטיס, פורוורד ליטאי שאת תרומתו לנבחרתו באליפות העולם ביפאן ניתן לתאר במלה אחת: כלום. מכבי החתימה אותו על 2.4 מיליון דולר לשלוש שנים. המנכ"ל שלו בריטאס, וינאוסקאס, לא הבין מאיפה נפלו על יסאייטיס הסכומים הללו. "סימאס שחקן מוכשר, אבל הוא לא יהיה כוכב. הוא בטח לא שווה את הכסף שמכבי הציעה לו", פסק. במקביל ליסאייטיס, ניסו במכבי להביא אירופאים הזויים לא פחות, יירי וולש הצ'כי וזוראן פלניניץ' הקרואטי, בסכומים כפולים מאלו של יסאייטיס. בדיעבד, מכבי יכולים לנשום לרווחה לנוכח העובדה שהמלחמה מנעה מהשניים להגיע לכאן בסכומים המטורפים שהוצעו להם בעת משבר.

אך ההצעות המטורללות לוולש ולפלניניץ' לא מיצו את מכסת הטירוף לקיץ הארור. האם זה יכול היה להדרדר? כן. מכבי לא המתינה לפירות הפסקת האש בלבנון והחתימה את הדבר הראשון שהצליחה לשים עליו יד. "אהוד אולמרט אשם בזה שנאלצנו להחתים את רודני ביופורד", אומר גורם בהנהלה. ביופורד הוא כדורסלן בן 29 שלא סיים עונה שלמה באף קבוצה בקריירה המקצוענית שלו. הוא נכשל בשלוש בדיקות סמים בשלוש קבוצות שונות ובעונה שעברה מאריופול האוקראינית, לא בדיוק משקל כבד, סירבה להחתים אותו. ביופורד יודע כדורסל, אך הוא אנוכי. מקורב לו מוסיף כי "רודני שחקן טוב, הבעיה שהוא לא מוכן להפסיק לעשן". וזה המחליף של אנתוני פארקר.

ביופורד אדיש לחברים, מתנהג זוועה לעיתונאים, מסרב בתוקף לחייך, ומשוחח רק עם וויל ביינום. גם ביינום לא מציאה גדולה: עד שנתו הרביעית במכללת ג'ורג'יה טק הוא לא עלה בחמישייה, לא נבחר בדראפט, הרשים אמנם בסי.בי.אי החלשה, אך גולדן סטייט לא הסכימה לתת לו צ'אנס העונה. ביינום שחקן אתלטי, נפיץ, אך משולל קליעה סולידית, מסירה מדויקת ובעיקר ניסיון, ודאי באירופה.

והוא הלידר של מכבי, המנהיג על המגרש. חבר המושבעים עדיין לא הכריע במקרה שלו, אך לא בטוח שלמכבי יש זמן להמתין להחלטת המושבעים. הם היו יכולים להביא כלידר את תיוס אדני, ותיק ומנוסה באירופה, במחיר נמוך בהרבה מביינום, אבל הם לא יביאו שחקן ש"פיני זרק מהקבוצה שלו".

זה מצטרף לפיאסקו מהעונה הקודמת, שהשפעותיו ניכרות כיום, עם ההחלטה להביא את וויל סולומון, שחקן שבלאט לא היה מחתים גם בחינם. ועל מנת להוסיף חטא על פשע, גם הפרידה מאותו סולומון היתה מטושטשת ומלאת הכחשות, כאשר ההנהלה טוענת כי לסולומון יש חוזה, ופתאום הוא מתגלה בליגת קיץ בקליפורניה ולבסוף חותם באולקר-פנרבחצ'ה.

הלך סולומון, בא הלפרין. שחקן הבית, הבן האהוב. לכאורה. הלפרין עשה בדיעבד בית ספר למכבי כשפלירטט עם סיאטל מהאן.בי.אי, אחרי שבעונה שעברה נמלט לאולימפיה לובליאנה. בעצם הוא עשה ככל יכולתו להתרחק ממכבי, ולמרות זאת ההנהלה רדפה אחריו והחתימה אותו על חוזה מדהים (השמועות מדברות על חצי מיליון דולר לעונה!), וכל זאת למען שחקן שלא עשה דבר משמעותי ברמות הגבוהות של היורוליג, אפילו לא בנבחרת ישראל. מכבי לא היתה מסוגלת לגלות גאווה ורצינות ולהגיד לילד כי לא הוכיח ששווה עד כדי כך להתאמץ עבורו. ודאי לא כשהקבוצה כן החתימה, במהלך שסוכם עוד בחורף, ישראלי צעיר ומוכשר ממנו - ליאור אליהו.

צעיר, אך לא ברור אם מוכשר, הוא נואל פיליקס. פלוני-אלמוני ששוטט עד עתה בליגות בפיליפינים ובסין. אומרים עליו שהוא אתלט, והוא בהחלט עשה קפיצה בשנה האחרונה. אך כשמאמנו בקולג' ריי לופס שמע על ההצעה הכספית של מכבי (800 אלף דולר על פי ההערכות) הוא אמר לו "תחתום!" ויצא לשאוף אוויר. אחר כך אמר לופס שפיליקס הוא מחליף ראוי בהחלט לבאסטון, ועשוי להשיג את אותם מספרים. אז הוא אמר.

בכל אותו הזמן נתקלה ההנהלה בבעיה הכי מהותית: מכירת החבילה המפוקפקת הזאת לציבור רוכשי המנויים. אוהדי מכבי מפונקים ברובם, קהל של בחורות מצודדות מראה וחובבי שואו-טיים והאלי-הופס. הם רגילים לניצחונות ולסטייל. העונה הם כנראה יצפו בלא מעט הפסדים ובלא הרבה סטייל. זה לגיטימי מדי פעם גם למועדון מפואר. מה שלא לגיטימי זה שמוני פנאן ושמעון מזרחי, שני אנשים מחוננים בתחומם, מנהלים את העסק הזה לגמרי לבדם. בלי ג'נרל מנג'ר, בלי משרד שיפקח על מערך סקאוטינג וקשרים בינלאומיים, בלי התוויית מדיניות ארוכת טווח.

היו להם שבע שנים טובות, אך כשהבסיס רעוע קיץ ארור אחד והכל נעלם.