וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

ריח של אלופה חדשה

24.10.2006 / 14:22

מכבי חיפה והפועל ת"א עסוקות באירופה, בית"ר לא יציבה, והליגה פתוחה ומרתקת. חבל שהשופטים מקלקלים. חמי אוזן סוגר מחזור

וינר: ליגת העל

כשנשיא פאלרמו הצהיר כי היה מעדיף להפסיד לווסטהאם בגביע אופ"א ולהתרכז בליגה, לא הרבה ירדו לעומק האמירה הזאת. אולי רק אחרי הניצחון המדהים של הסיצילאנים בסן סירו ביום ראשון, פתאום התחוור כי מאוריסיו זאמפריני הריח העונה הזדמנות פז להחזיר את הסקודטו לדרום איטליה, בעוד שגביע אופ"א תמיד יכול לחכות.

למרות שהקבוצות הגדולות שלנו לא קיבלו מכה אנושה בעקבות פרשת שחיתות, ריח של אלופה חדשה בישראל עומד באוויר. ליגה כזאת צמודה, לא צפויה, פתוחה, לא זכורה מאז עונת 2002/3, עת שמכבי ת"א ניצלה את העייפות והשחצנות של מכבי חיפה מליגת האלופות וקטפה אליפות. השיעמום משלוש העונות האחרונות שוב התחלף במשחקים לא צפויים: המוליכה מפסידה לכפ"ס, העולה החדשה מביכה את האלופה, אשדוד גונבת נקודות במגרש בו נפלו מכבי חיפה ובית"ר ירושלים, מכבי ת"א קמה, נופלת, קמה. יכול להיות שעדיף היה ליצחק שום לחשוב כמו זאמפריני ולהעדיף את הליגה על פני הצלחה באירופה. בכל מקרה, כבר עכשיו אפשר לזהות שצפויה לנו ליגה מרתקת, בלי קבוצה אחת שמסוגל לברוח לכולן וכנראה גם מחזורי סיום עוצרי נשימה כמו ב-2002/3, בה כל שער יכול היה להביא אליפות. תמשיכו כך.

לוזר: שי אבוטבול, גילי ורמוט, תום אלמדון, חיים מגרלשוילי, מאור מליקסון, שלומי ארבייטמן

מגובים בכתבים מעריצים, עורכי-דין ממולחים, סוכנים חלקלקים, הצעירים של מכבי חיפה והפועל ת"א ניצלו כל הזדמנות כדי לשכנע אותנו ואת עצמם שנגרם להם עוול. חבל רק שהם שכחו לעשות זאת בעצמם ולהצדיק את הצ'אנס בהרכב מול הפועל פ"ת והכח עמידר.

הצעה לייעול:

1. להחליף את צמרת איגוד השופטים

לא ברור כבר מה צריך לקרות כדי שראשי איגוד השופטים, כלומר הפונקציונרים שקיבלו ג'וב מחברים, יתנו את ראשם והארגון האנכרוניסטי הזה יעבור מן העולם בגרסתו הנוכחית. אחריות שילוחית על פרשת שופטים באדום? קטן על אריה זייף, שכמעט התקדם לכיסא יו"ר ההתאחדות. בית המשפט מקיא את יוחנן צ'יבוטרו לשלוש שנות מאסר? צביקה רוזן מחזק את מעמדו ומופיע עוד באותו ערב באולפן "יציע העיתונות", קרוב לחבר שלמה, ומספר מבלי להניד עפעף איך האיגוד עבר רוויזיה מאז אותו יום שחור בו נחשפה הפרשה. כן, כן.

אפשר עוד היה לסלוח לראשי האיגוד, לו היו מגדלים כאן בתווך דור חדש של שופטים סמכותיים, אמינים, בטוחים בעצמם, מעוררי כבוד מהקהל ומהשחקנים. מה קיבלנו בסוף? את ערן פרוסט, מנשה משיח, חיים יעקב, מאיר לוי ואיתן תבריזי. פנקסנים מעצבנים, שמאיטים את קצב המשחק, מוציאים ממנו את העוקץ התשוקה ורובם הכריעו את תוצאות המחזור האחרון, תופעה שחוזרת מדי שבוע כמעט בכל המגרשים. אם לא חלה עליהם אחריות שילוחית על שלא שמו לב לפרשת שופטים באדום, הם בהחלט אחראים לכישלון בהצמחת דור חדש ומשובח של שופטים צעירים. לטיפולך, אבי לוזון.

2. להרגיע את גוטמן

לאלי גוטמן, מאמן שמנסה לשקם מחדש את התדמית הלא אמינה שלו, יש עדיין הרגל מגונה שהוא לא מסוגל להיפטר ממנו: להפיל את כישלונותיו על שעירים לעזאזל, בדרך כלל השחקנים החלשים. השבוע, איכשהו, הגיע לכל כלי התקשורת כי צייד המדליפים מתכוון להחליף את ג'ף טוטואנה בחודש ינואר, במעשה אמנות שנועד להסיט את האש מכך שגוטמן שוב לא הצליח לייצב את הקבוצה שלו ולהוריד את השטראוברים לקרקע אחרי עוד ניצחון על קבוצה גדולה. מאוד חכם להפיל את התיק על שחקן שבקושי משחק.

גוטמן, מאמן יסודי ומלומד, נפל בעבר בדיוק על הדברים האלה: יחסי אנוש אלמנטריים, פגיעה בחלשים ויצירת אנטגוניזם. גוטמן חייב להבין שהוא עובד בעיר וקבוצה שמאוד רגישים לפרטים הקטנים האלה, עם קהל בעל חושים חדים לעוולות כאלה, אנשים שלא הולכים שבי אחרי הצהרות חלולות. גוטמן, תעצור את עצמך הפעם.

מן התקשורת: שלמה שרף

הרנסנס השלמה שרפי בשנה האחרונה מסוכן כמו תקופת שלטונו בנבחרת ישראל בשנות התשעים. במקום שהאיש והתופעה יישב בבית ויעשה חשבון נפש כיצד הדור המוכשר ביותר שידע הכדורגל הישראלי לא הגיע לשום מקום, כיצד נבחרת משופעת בשחקנים נהדרים בכל עמדה הונהגה על-ידי המאניה דיפרסיה של הפרחח אייל ברקוביץ', ממשיך האיש שחניכיו הגניבו נערות ליווי ערב המשחק הכי חשוב בשלושים השנים האחרונות להיות המחנך הראשי. מילא שהוא קלקל אותנו, לא חראם על הילדים שרואים, שומעים וקוראים את השליפות מהמותן, תפיסת העולם המקרית, האינטרסנטית, הצבועה, שמתהפכת מדי שעה ובהתאם לדרישות חברים? הרי דור אחד הוא כבר קלקל.

מצעד האיוולת הזה מרעיל מדי יום חובבי ספורט צעירים נוספים, שאולי לא יודעים שאותו איש שמוחה על המשכורת הגבוהה של דרק בואטנג הביא למכבי ת"א ב-700 אלף דולר את טל בנין; אותו מאמן עבר שמטיף נגד התנהגותו של פבריס פרננדז, נתן לאייל ברקוביץ' לעשות מה שהוא רוצה בנבחרת ישראל ואיפשר חריגות משמעת גדולות בהרבה. שאותו פרשן (שאינו סמל לחיים ספורטיביים) שמצביע על הכרס של כרסיטיאן פאביאני, הביא לכאן את מהו קודרו המזדקן והגן על החתמתו בחירוף נפש. שאותו דעתן, ששוחט מאמנים אחרי שני מחזורים ומחפש כל הזמן טביעות יד של מאמן, הציג במשך רוב הקדנציה שלו בנבחרת קבוצה מבולבלת ומקרית, שרק בשנתיים האחרונות שלו (מתוך שמונה) התגבשה ליחידה אחת. שאותו עיתונאי שמתלונן על ניהול המשחק של רוני לוי, הפסיד אליפות שלישית רצופה במחזור האחרון של עונת 1985/6 למחליף גילי לנדאו.

מדי יום שוברת התופעה המאפיינת את הדברים מהם הכדורגל הישראלי רוצה להחלים מהם, את השיאים של עצמה. רק בשבוע שעבר, כמה ימים אחרי שהצהיר ב"יציע העיתונות" כי כל מאמן ישראלי שיגיע במקומו של ארדילס יהיה טוב יותר, הפך המאמן הלאומי לשעבר את עורו ורמז בטורו האישי לחוסר סבלנות של בית"ר כלפי המאמן הארגנטיני, והוסיף כי מותר היה למאמן בית"ר לשעבר להרכיב את פאביאני. התקבל הרושם שמשהו הפריע לו במינוי של יוסי מזרחי. עכשיו, תוך כדי טיפוח החברים וניגוח האנשים שלא שייכים לעדתו, שרף מריץ קמפיין לצמצום מספר הזרים. האם יש לכך קשר להיותו חלק מבית"ר נס טוברוק, שתוכל במקרה כזה לשווק יותר שחקנים לליגה הראשונה והשנייה? הגיע הזמן להציל את הנוער מסוחר המכוניות.

ציטוט:

"מכבי ת"א לא רצה לאליפות" (אבי נמני, באופן שלא מתאים לווינר כמוהו, מוריד ציפיות, למרות שבליגה כזאת משוגעת מכבי ת"א יכולה להצליח מעבר למשוער).

המחזור הבא:

הפועל ת"א – מכבי ת"א

כדי לאבחן מהו הסופר קלאסיקו הישראלי, צריך קודם לפרט מאילו חומרים מורכבת היריבות בין בוקה לריבר, ברסה וריאל, מילאן ויובה. ראשית, לרוב מדובר בשתי הקבוצות האהודות ביותר באותה מדינה, המצליחות ביותר, המעוטרות במסורת ותארים. שנית, חייבת להיות חציצה אידיאולוגית – תרבותית/פוליטית/חברתית/מעמדית – בין שתי הקבוצות, גבול שהולך אחורה בזמן. כפי שיהודה ארם היטיב לבטא לפני ריבר – בוקה, סופר קלאסיקו הוא משחק שריחו נישא כבר שבוע לפני שריקת הפתיחה ושהניחוחות שלו לא נעלמים משיחת הספורט היומית שלך גם בשבוע שבא אחריו. האוהדים היריבים מוציאים מהארון את השירים הספציפיים לאותו מאורע כבר במחזור שקודם לסופר קלאסיקו, ולא משאירים כסא פנוי באצטדיון גם אם יש שידור בטלוויזיה. אליפות ללא ניצחון בסופר קלאסיקו האישי שלו, יעיד אוהד ריאל או בוקה, אינה מתוקה לחלוטין.

הדרבי התל אביבי עונה על חלק מהקריטריונים האלה, למרות שכנראה שלא מדובר בסופר קלאסיקו של ישראל. ובכל זאת, קשה למצוא משחק אחר עם מטען מרגש כל כך, גם עבור מי שלא אוהד את שתי הקבוצות. אפילו השחקן הכי אדיש במכבי והפועל ת"א מרגיש ליום אחד מהי מחויבות ספורטיבית אמיתית לקהל ולמסורת, שני הדברים היחידים שלא משתנים בקבוצת כדורגל.

על הנייר הפועל ת"א פייבוריטית ברורה, אבל לאלי כהן אסור לחשוש. הקבוצות היחידות שהביכו את שום הן אלו שתקפו את ההגנה המבולבלת שלו, צרו על המגנים הרפים ללא מורא ושלחו שחקנים קדימה. אם הפועל פ"ת והכח היו פחות נאיביות, המצב של הפועל בטבלה היה הרבה פחות טוב. מי שמחכה להפועל ת"א בחצי המגרש שלו ומתעצל להתנפל וללחוץ אותה בחצי השני, כמו מכבי חיפה לדוגמא, נעקץ מהר מאוד עלי ידי הכשרון הרב שיש לשום בקישור.

הכח עמידר – הפועל פ"ת

מבחן שני למלמילאנים, שינסו שוב להוכיח שהם מסוגלים לשחק עם התואר פייבוריטים. לא רק לסגור ולצאת למתפרצות, אלא ליזום ולבסס על הדשא את העליונות על הנייר. מול מכבי הרצליה, הכח נפלה בדיוק במכשול הזה ונעקצה, ביום שבת מלמיליאן צריך להראות שהקבוצות שלו מסוגלות להיות יותר מחבורות "שלא סופרים אותן" ומפתיעות. כשאתה משחק מול היריבה שלך בקרב ההישרדות, למלמיליאן אין ברירה אחרת.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully