שיעור במיקרו

1. אז אלי כהן, מי היה מאמין, הוא לא הבעיה של מכבי ת"א. כל השבוע נורו בו חיצים, הרציקוביץ' איים להחליפו ומקורות עלומים הדגישו שהמניעה היחידה לפיטוריו היא הפיצויים. מחכים שכהן יתפטר, נרמז. והנה, כמו הפלא בו מינוס כפול מינוס הוא פלוס, כך גם מצוקות הכיס של הרציקוביץ' הן שהצילו אותו מחוסר ההבנה המקצועית שלו. כהן שרד, ייתכן שגם מכבי תשרוד.

לא כהן הוא הבעיה של מכבי, אלא מכבי היא הבעיה של כהן. כפי שהיתה הבעיה של קודמיו, שנכשלו שם בזה אחר זה. מאמן פחות מנוסה היה עשוי להתבלבל מול הלחצים, הציפיות, והפער שביניהם לבין החוכא ואיטלולה (דריקס וליבוביץ' בהתאמה) שמסביב. הרציקוביץ', מצדו, הצהיר כי "אחרי הניצחונות נטפל במיקרו-ניהול".

אחלה ביטוי מיקרו-ניהול. במכבי הניהול מיקרוסקופי ממש. חוכא ואיטלולה מושכים זה בשערותיה של זו, מוכרים שטחי פרסום במחירי חנות מכולת, והראש הרציקוביץ' מצהיר בתחילת השבוע ברדיו כי "אם המצב לא ישתפר ייתכן שהמאמן יוחלף", ובסופו מלגלג בטלוויזיה על מי שדיברו השבוע על החלפת המאמן. עם החומר הזה כהן, או כל מאמן אחר, אמור להתעסק.

כהן הוא מתנה למכבי משום שהוא מנוסה במועדונים גדולים, אבל גם מאבקי תחתית מוכרים לו. שני מצופים לצוללת השוקעת. הוא זה שיכול להחזיר למועדון את אותו "מכביזם" מיתולוגי. כהן אמור להשיב למכבי את מה שנתן לה ניר קלינגר בתחילת הדרך. אופי קוראים לזה. השתלת אופי.

2. כל אמירה על ניצן שירזי, בני יהודה, אסי דומב, חוליית ההגנה וכו' תהיה עלבון צרוף. נגיד שלא היה משחק.

3. ההישג הכי גדול של הכדורגל הישראלי בשבוע שחלף, גדול אפילו מהניצחון על אוקזר, קשור לנבחרת הצעירה, שכלל לא שיחקה. ארבע משמונה המשתתפות באליפות אירופה בהולנד יעלו לאולימפיאדה, כך חשבנו לפחות, אבל לפתע מסתבר שנבחרת אנגליה לא בעסק, משום שבאולימפיאדה אין אנגליה אלא רק בריטניה. כך, במקום להתגבר על ארבע יריבות, ישראל אמורה להתגבר על שלוש. שיפור משמעותי בתמונת הסיכויים.

למה לא שמענו על זה מהרגע הראשון? איך בהתאחדות לא ידעו? אולי מאותה סיבה שמשחק אחד לסיום המוקדמות בכיר מאוד בהתאחדות עוד היה משוכנע שאליפות אירופה תתקיים בבלגיה. מיקרו-ניהול.