לא דקה אחת מוקדם מדי

קשה למצוא פרידות ללא סימני שאלה, אבל ההינתקות של בית"ר ירושלים מאוסבלדו ארדילס לא משאירה אפילו ספק אחד קטן. כאן, עכשיו, מיד, רגע לפני שיהיה מאוחר מדי. מי שטוענים כי חמישה מחזורים אינם פרק זמן הוגן לשיפוט, שוכחים שארדילס מונה למאמן בית"ר כבר בחודש מאי. חמישה חודשים, לפיכך, מהווים פרק זמן הגון עבור ארדילס להציג את כישוריו. לזכותו של הארגנטינאי הסימפטי ייאמר כי לא הסתיר דבר. גם לצערו.

לבית"ר ירושלים לא היה סיכוי קלוש לזכות באליפות או אפילו להאבק עליה לאחר המחזור ה-20 לערך, אם ארדילס היה שומר על משרתו. התפרקות מוחלטת היתה רק עניין של זמן. השבר בין המאמן לשחקניו כה עמוק, עד שניתן להעריך כי הדברים היו יכולים להידרדר במהירות למרד גלוי. ארדילס היה מאמן מעליב עבור שחקנים כמו זנדברג, בן יוסף, גרשון, אפק וקורנפיין; מאמן מדכא עבור בן שושן, ברוכיאן, יצחקי וזיו; ומאמן מהחלומות עבור דמויות הזויות כמו פרננדז, פינטו, מירוסביץ' ופאביאני. התמהיל הבלתי אפשרי הזה היה מתפרק מול החבורה המאוחדת והמודרכת לעילא של גיא לוזון, או זו של מ.ס אשדוד.

בית"ר ירושלים היתה מאומנת זמן רב בצורה מחפירה. ההפסד בשבת לנתניה רק חייב את כולם להביט טוב טוב במראה ולהפסיק לשקר. הדברים הבסיסיים בקבוצת כדורגל לא נראו בבית"ר, הסגל שנבנה היה לא מאוזן והעונה הזאת היתה עלולה להסתיים בנקודת שפל, שאפילו הארנק העמוק של גיידמק לא היה יכול לשקם. בית"ר היתה הופכת לבדיחה, מאבדת את האמון בעצמה ובעיקר את אמון אוהדיה. היא היתה הופכת להיות מכבי תל אביב.

הקטיעה בוצעה בזמן. הרעב עדיין אדיר, כישרונות לא חסרים, לחלון ההעברות בינואר תגיע בית"ר עם מאמן שיודע לבחור שחקנים, והקהל כבר יידע לתגמל על הניתוק מארדילס התמהוני והאיחוד עם אחד המייצגים המצליחנים והאותנטיים לבית"ר של פעם. גם היו"ר שקלאר יהיה רגוע יותר, אחרי שהקדים להגיש לבעלים את הראש של ארדילס לפני שהיה מוצא את עצמו על שולחן הניתוחים.

וגם גאידמק יוצא טוב מהסיפור הזה. האיש, שהגיע לדרגת אמן ביכולת לשחרר הצהרה שתקבור מאמן ולוותר עליו כאשר אפסו סיכוייו להצליח, זכה אתמול לראשונה בימיו כבעלים של בית"ר לרשום מינוי ראוי. ואפילו אחד שהוא גם שם גדול. לא רק.