רצי ועידה: הגונב מגנב פטור

מחזור 6 היה בלבלה אחת גדולה ולכן אני אתחיל את הסיכום של השבוע דווקא מהסוף.

כמה פעמים קרה לכם שישבתם ביציע או מול הטלוויזיה וראיתם קבוצה שמשחקת טוב, המהלכים שלה מצליחים, היא מובילה ואז פתאום מחליט המאמן שלה לשנות את כל מה שעבד עד עכשיו ומורה לקבוצה שלו לשחק על זמן כדי לשמור על היתרון? כמה פעמים קרה לכם שתפסתם את הראש וצרחתם ביאוש "מה לעזאזל הוא עושה?! למה הם מפסיקים לשחק?!"

לי למשל זה קרה ביום שלישי לפנות בוקר, בערך באמצע הרבע השלישי במשחק המאנדיי נייט בין אריזונה לשיקאגו. השמרן התורן ששטף באסלה משחק מצויין של הקבוצה שלו הוא דניס גרין, מאמן האריזונה קרדינלס וגם כוכב פינת הביזארו של שבוע 6. קשה לי להחליט מה היה יותר מגוחך ויותר מגעיל - ניהול המשחק הפחדני שלו או איבוד העשתונות שלו במסיבת העיתונאים שאחרי המשחק.

הקרדינלס עלו למישחק הזה עם טונות של מוטיבציה. ההגנה שלהם התעללה ברקס גרוסמן שניראה במישחק הזה אומלל כמו כל עשרות הקוורטרבקים החד-פעמיים שעברו בשיקאגו בשנים האחרונות. מאט ליינארט שיחק מצויין ועם הרבה אומץ מול ההגנה הכי טובה בליגה והראה שיש לו את זה. 232 יארד, 2 טאצ'דאונים ו-0 חטיפות זה מאזן לא רע נגד ההגנה של שיקאגו. ליינארט וההתקפה של הקרדינלס גם הראו לכל הליגה איך אפשר לפצח את ההגנה של הדובים: לפזר את הרסיברים ולמסור מהר בעיקר מעמדת ה"שוטגאן". ליינארט השלים 24 מסירות מ-42 ניסיונות - לא אחוז מרשים במיוחד. אבל כשהוא מסר מהשוטגאן הוא הצליח הרבה יותר: 16 מ-23 , כשאחת מהמסירות האלו היתה לטאצ'דאון של אנקואן בולדין.

ואז, מאמצע הרבע השלישי, במצב של 23:3 לאריזונה החליט דניס גרין שזה הזמן להריץ את השעון ולשמור על היתרון. בשביל להריץ את השעון לא חייבים לרוץ דרך האמצע - אפשר גם למסור מסירות קצרות כשהשחקן שמקבל את הכדור מקפיד להשאר בתוך המגרש. זה מה שעבד במשחק ההתקפה של אריזונה כל המחצית הראשונה - למה להפסיק את מה שעבד ולרוץ עם הראש בקיר דרך האמצע? כי ככה כתוב בספר? אדגרין ג'יימס קיבל את הכדור 36 פעמים - מספר מוגזם עד כדי סיכון בפציעה. ב-36 נסיונות הוא רץ ל-55 יארדים. תורידו מזה שתי ריצות מוצלחות ל-12 ו-9 יארדים ותקבלו 34 פעמים שהקרדינלס פשוט בזבזו דאון במקרה הטוב.

במקרה הרע בראיין אורלאכר, הליינבקר המפלצתי של שיקאגו, הוציא לאדג' את הכדור מהיד במהלך שניגמר באנדזון של אריזונה. קשה לתאר כמה ההפסד הזה כואב בשביל אריזונה. ניצחון במשחק הזה היה יכול לתת מומנטום אדיר לקבוצה הצעירה הזו. במקום זה היא מפסידה פעמיים ברציפות מישחק שהיא היתה צריכה לנצח. דניס גרין אגב, הוא מומחה גדול בכל מה שקשור להחמצת הזדמנויות: כל מי שראה את מינסוטה של סוף שנות ה 90' זוכר את עונת 1998, כשמינסוטה עם 15 ניצחונות מול הפסד אחד בעונה הרגילה הפסידה בגמר ה-NFC לאטלנטה, שהיתה קבוצה נחותה בעליל או את התבוסה המשפילה 41:0 לג'יאנטס בגמר ה-NFC שנתיים אחר כך.

הדובים הם עדיין הקבוצה הכי טובה בליגה אם כי כמו שאמרתי המישחק הזה חשף את החולשה - היחסית כמובן - של ההגנה שלה. קבוצות שיודעות למסור מהר ועם רצים שיודעים לחסום ומיד לרוץ ולקבל מסירה קצרה, יכולות להצליח נגד ההגנה הזו. שיקאגו תשחק בקרוב נגד 2 קבוצות כאלו (ניו-יורק ג'איינטס וניו-אינגלנד) ויהיה מאוד מעניין לראות את המשחקים האלו. לא הייתי ממהר להסיק מסקנות לגבי רקס גרוסמן בגלל משחק רע אחד, אבל רשמתי לפני שבמשחק היחידי העונה שבו שיקאגו היתה בפיגור גרוסמן לא ממש תיפקד ולקח החלטות רעות מאוד.

3 קבוצות השיגו השבוע ניצחון ראשון. שתיים מתוכן שיחקו עם רוקי בעמדת הקוורטרבק. וינס יאנג וטנסי ניצחו את וושינגטון המידרדרת. וינס יאנג היה סביר, אבל הסיפור של המשחק הוא טראוויס הנרי, שבשבועיים האחרונים מקים לתחייה את הקריירה שלו. הנרי לקח את הפיגסקין 32 פעמים ל-178 יארדים וסחב את הטייטאנס לניצחון הראשון העונה.

ברוס גראדקובסקי וטמפה עשו את ההפתעה של השבוע בניצחון גדול על סינסינטי. הרבה כבוד מגיע להגנה של הבאקס שלמרות שהרשתה כמה מהלכים גדולים לא נשברה ליד האנדזון ועצרה את מישחק הריצה של סינסינטי. המספרים של גראדקובסקי לא מרשימים במיוחד: 25 מ-44 ל-184 יארדים, 2 טאצ'דאונים ואיבוד אווירי אחד, אבל הוא שיחק עם המון אומץ ונחישות, השיג דאונים ראשונים, רץ בעצמו כשהיה צריך והכי הכי חשוב - הוא ניצל 100% מההזדמנויות שהיו לו. הבאקס הצליחו לייצר רק שני דרייבים שבהם הם הגיעו לרד-זון של הבנגאלס ובשניהם הצליח גראדקובסקי למסור לטאצ'דאון.

סינסינטי נראתה חלודה ובצד מהלכים גדולים היו הרבה נפילות במישחק שלה. בכמה מקרים פאלמר והרסיברים שלו פשוט לא היו על אותו דף. שני מהלכים מעוררי מחלוקת היו במשחק הזה: הראשון היה 3 דקות לסיום המישחק כשברוס גראדקובסקי הופל על קו ה-40 יארד של סינסינטי והשופטים זרקו דגל על פגיעה מיותרת בקוורטרבק (Roughing the Passer ). בשבוע שעבר ציינתי את ההגנה המוגזמת שהשופטים נותנים לקווטרבק, וזה היה המקרה גם הפעם. החלטה רעה מאוד של השופטים שנתנה לבאקס את הכדור על ה-25 יארד של סינסינטי. האירוע השני היה מסירת הטאצ'דאון של גראדקובסקי למייקל קלייטון בדאון רביעי, כשנשארו 43 שניות על השעון. הפסיקה על המיגרש היתה למסירה לא מושלמת אבל השופטים הפכו את ההחלטה ואישרו את הטאצ'דאון (בצדק, לדעתי).

פיטסבורג מחצה את קנזס וחזרה לתמונת ה-AFC צפון אחרי שהיריבות שלה בולטימור וסינסינטי הפסידו. החדשות העוד יותר טובות מבחינת הסטילרס הם שבן רותליסברגר סוף סוף שיחק מצויין. סיאטל התבססה בראש ה-NFC מערב אחרי ניצחון דרמטי על סט-לואיס משער שדה של 54 יארד על הטיקים האחרונים של שעון המישחק, וניו-אורלינס עשתה פחות או יותר את אותו הדבר נגד פילדלפיה.

במשחק המרכזי של השבוע הג'איינטס ניצחו את אטלנטה בעוד מותחן. המשחק התחיל עם סדרה של איבודי כדור, כשאיליי מאנינג נחטף כבר בניסיון המסירה הראשון שלו כשמיד אחר כך גם ניסיון מסירה של מייקל ויק עובר בין הידיים של הרסיבר שלו ונחטף. אטלנטה עלתה ליתרון של 3:14 בתחילת הרבע השלישי אחרי ריצה מסחררת לטאצ'דאון של 90 יארד של ווריק דאן (הרבה באשמת שחקני ההגנה של הג'איינטס שלא הצליחו לתקל אותו בשלוש הזדמנויות).

מי שהחזיר את הג'איינטס למשחק הוא הרץ הכי טוב בליגה נכון להיום. פעם אחרי פעם הצליח טיקי בארבר למצוא את החורים בקו הקדמי של אטלנטה ולרוץ להרבה יארדים. מה שהרשים אותי במשחק הזה זו העבודה של הקו הקידמי של ההתקפה של הג'איינטס. כמעט בכל מהלך ריצה שלהם היה לפחות במקום אחד יתרון מיספרי של חוסמים שיצרו את הרווח הדרוש לבארבר וגם לג'ייקובס, הרץ המחליף. בפעמים שסכימת החסימות השתבשה, בארבר הצליח לאלתר חור חלופי ועדיין להשיג יארדים. בארבר סיים את המשחק עם 185 יארדים ב-26 נשיאות - ממוצע מדהים של יותר מ-7 יארד לנשיאה. אם העונה היתה מסתיימת היום והייתם שואלים אותי מי ה-MVP עד עכשיו הייתי עונה: "טיקי בארבר".

מייקל ויק הוא אתלט ניפלא אבל הוא פשוט לא קוורטרבק. סורי. וכשההגנות מתכוננות למהלכי ה-option שלו (כשהוא מקבל את הכדור ומחליט אם לתת את הכדור לווריק דאן או לרוץ בעצמו לפי איך שהוא קורא את ההגנה) אז הוא גם הרבה פחות אפקטיבי. הג'איינטס השאירו שחקן - בדרך כלל ליינבקר אבל לפעמים זה היה אחד הסייפטי'ס - שהתפקיד שלו הוא לראות לאן הולך מייקל ויק וזה עבד להם יפה מאוד. ויק השמיט את הכדור לא פחות מ-4 פעמים כשפעם אחת ההשמטה נגרמה פשוט משום שהוא היסס: הוא הגיש את הכדור לדאן ומייד משך אותו חזרה. כיף לראות את ויק עושה סלאלומים עם הכדור אבל ככה אי אפשר ללכת עד הסוף.

המהלך ההגנתי של השבוע: אדגרין ג'יימס מנסה בפעם המי-יודע-כמה לרוץ דרך התאקלים בצד ימין. בראיין אורלאכר מגיע מסביב מנצל היטב את העצירה של ג'יימס מול הדיפנסיב-תאקלס של שיקאגו, מוציא לו את הכדור מהידיים וטילמן מרים את הכדור ומטייל איתו לאנדזון.

המהלך ההתקפי של השבוע: מי הרסיבר הכי טוב בליגה ב-5 השנים האחרונות? מרווין הריסון? לא ממש. טרל אואנס? הצחקתם אותי. צ'אד ג'ונסון? גם לא. רנדי מוס? תעשו לי טובה. הרסיבר הכי טוב בליגה הוא רוצח שקט שבא כל משחק דופק כרטיס ועושה את העבודה בלי פוזות ובלי הצגות. הרסיבר הכי טוב בליגה הוא טורי הולט מסנט-לואיס. 2 דקות לסיום המישחק נגד סיאטל מארק בולג'ר זורק פצצה של 40 יארד לכיוון של הולט. הולט מתחיל כבר לפתוח מבערים מג'גלל את הכדור אבל משתלט עליו תוך כדי ריצה בשיא המהירות ועושה טאצ'דאון מדהים של 67 יארד. לא הספיק לקבוצה שלו בכדי לנצח אבל ללא ספק אחד מההיילייטים של העונה.

1(1). שיקגו ברס (0:6) - בייבי אריזונה כמעט וניצח את ההגנה הכי טובה ב NFL.

2(4). סן דייגו צ'ארג'רס (1:4) - אולי זה לא כבוד גדול אבל קבלו את הקבוצה הכי טובה בקליפורניה.

3(2). אינדיאנפוליס קולטס (0:5)- השבוע קלינטון פורטיס מגיע לעיר.

4(12). ניו אורלינס סיינטס (1:5) - או. קיי. השתכנעתי. הם על אמת.

5(3). ניו אינגלנד פטריוטס (1:4) - נו, אין חדש. היו בביי, בשבוע הבא חוזרים לעבודה.

6(7). סיאטל סיהוקס (1:4) - האסלבק אולי יכול להסתדר בלי אלכסנדר, אבל הסיהוקס לא יוכלו להסתדר עוד הרבה זמן בלי הגנה.

7(8). דנבר ברונקוס (1:4) - אבדה ההתקפה של הברונקוס. למוצא הישר מובטח סופשבוע עם נחש צעצוע.

8(5). פילדלפיה איגלס (2:4) - ההגנה של פילדלפיה בלי סאק זה כמו ההתקפה של פילדלפיה בלי מסירה.

9(13). קרוליינה פנת'רס (2:4) - כל עוד סמית' ודלהום משחקים יחד, הקבוצה הזאת יכולה לעשות ה-כ-ל.

10(9). אטלנטה פאלקונס (2:3) - בכושר הזה של ניו אורלינס, אם הפאלקונס רוצים פלייאוף כדאי מאוד שויק יחזור לעשות קסמים.

11(11). ג'קסונוויל ג'אגווארס (2:3) - אמורים להצליח להיצמד לקולטס עם דאבל דייט מול יוסטון בחודש הקרוב.

12(6). סינסינטי בנגאלס (2:3) - קו ההתקפה שהיה אמור להיות אחד הטובים בליגה דועך משבוע לשבוע.

13(10). בולטימור רייבנס (2:4) - קייל בולר נראה לא רע בכלל אבל אין תחליף לנוכחות של מקנייר.

14(16). ניו יורק ג'איינטס (2:3) - טיקי בארבר והג'איינטס נתנו לפאלקונס לטעום מהתרופה של עצמם (259 יארד בריצה)

15(17). דאלאס קאובויס (2:3) - הנוסחה אומרת: 3 טאצ'דאונים של TO = שבוע שקט לכווווווווולם.

16(19). פיטסבורג סטילרס (3:2) - הם חזרו, בייבי!

17(14).סט. לואיס ראמס (2:4) - דווקא במשחק הכי טוב של ההתקפה העונה, ההגנה של הראמס לא הופיעה למשחק.

18(15). מינסוטה וייקינגס (2:3) - למרות פתיחת עונה טובה, הברס אוטוטו בורחים להם עם הבית.

19(21). ניו יורק ג'טס (3:3) - נצחון ראשון העונה בבית. גם זה משהו.

20(18). קנזס סיטי צ'יפס (3:2) - מי זה לארי ג'ונסון?

21(20). וושינגטון רדסקינס (4:2) - סתם, ממש סתם קבוצה.

22(22). בפאלו בילס (4:2) - הבילס ראו קבוצה בצרה ומיד נתנו לה להתאושש על חשבונם.

23(23). אריזונה קרדינלס (5:1) - לקרדינלס יש עתיד עם ליינארט ובולדין. זה מה שתמיד יש לקרדינלס - עתיד.

24(24). קליבלנד בראונס (4:1) - בזכות הביי הצליחו להישאר במקום.

25(30). טמפה ביי בקנירס (4:1) - נראה שהבאקס הסתגלו סוף סוף למגרש האימונים החדש.

26(29). טנסי טייטאנס (5:1) - חשבתם שוינס יאנג יתן לליינארט לנצח משחק NFL לפניו?

27(25). סן פרנסיסקו פורטי ניינרס (4:2) - פשוט לא כוחות.

28(31). דטרויט ליונס (5:1) - גזור ושמור, לא יהיו עוד הרבה כאלה.

29(26). יוסטון טקסאנס (4:1) - מבזק חדשות: דייוויד קאר כבר לא הקוורטרבק הכי טוב בליגה.

30(27). מיאמי דולפינס (5:1) - הרינגטון לא יביא אותם לשום מקום אבל לפחות איתו הם נראים כמו קבוצה.

31(28). גריו ביי פאקרס (4:1) - יסעו השבוע למיאמי בתקווה לשכנע את פארב להישאר שם עם אנשים בגילו.

32(32). אוקלנד ריידרס (5:0) - לקבל רק 13 חתיכות מדנבר זה מבחינתם ניצחון.