הכל על אבוקסיס

בדקה ה-55 יניב קטן כבר לא יכול היה להתאפק. למרות שמכבי חיפה היתה בפיגור, הוא תפס (אנחנו אוהבים לכתוב "לפת", אבל הוא תפס) את ראשו בשתי ידיו והתפוצץ מצחוק. שניות לפני זה, יוסי אבוקסיס עשה פאול אבוקסיסי טיפוסי - תוך כדי שכיבה - על אייל משומר, ומיד החל להתפתל מכאבים כשהוא תופס את האף (!).

קטן ניגש אל אבוקסיס, וכשראה את הסימון של יוסי על החוטם, הוא פרץ בצחוק. אבוקסיס, אגב, קיבל את הצהוב על הפאול, ואם הייתם מודאגים לרגע - אז לא, הוא לא הובהל לאיכילוב לניתוח לשחזור האף בסיום המשחק.

אם יש בארץ קבוצה עם לב, זו הפועל ת"א. וללב קוראים אבוקסיס. כבר חמש שנים שהפועל נוסעת על אדים, זיכרונות מהקמפיין האירופי ההוא, ושורדת בין "הגדולות" בלי שום צידוק אמיתי. היא אמנם מקפידה לא לאבד את הטאץ' הלוזרי של האדומים (אם לא הזוועה בטדי היא היום במקום הראשון עם משחק ביד), אבל עדיין קשה, כל כך קשה, נגדה.

מי שמחזיק סביבו את המופע המוזר של הפועל תל אביב הוא אבוקסיס. עוד לפני שהמשחק מתחיל אתה יודע פחות או יותר את הסטטיסטיקה שלו: משהו כמו עשרים מסירות טובות, חמש פחות טובות, אחד עשר פאולים (מתוכם יישרקו שישה), שישה ויכוחים עם השופט (ראה סעיף פאולים שנשרקו), שלושה איבודי כדור. אם הסטטיסטיקאים של "שגב ספורט" היו סופרים את הפעמים ששחקן נמצא מאוזן על הדשא, אין ספק שאבוקסיס היה מוביל את הליגה בקטגוריה הזו.

בין לבין הבחור (בחודש שעבר בן 36) נע בקלילות של ריו צבאי בעליות של סדום, אבל בדבר אחד אין ספק: כאוהד, אתה רוצה כזה אבוקסיס בקבוצה שלך.

וממול, מכבי חיפה. הדבר הבולט ביותר לטעמי בחיפה (חוץ מזה שחאווייר דירסאו הופך אט-אט במראהו לגרסה המפחידה של ג'ימי טורק) הוא קבורתו של אלן מסודי, אולי השחקן הכי מוכשר בארץ. הבעיה היא שעסקת מסודי נסגרה כשקטן עבר לאנגליה, ועכשיו כשיניב חזר, הוא יושב בדיוק על המשבצת בה מסודי היה צריך לשחק. אז רוני לוי זרק אותו שמאלה, והוא הולך לאיבוד. מסתבר שלא רק מכבי ת"א יכולה להיות בית קברות.