עובדה שיש שם סיפור

היום בירושלים תיערך הפגנה. לא שמעתם עליה וכנראה שגם לא תקראו עליה מחר בעיתון. היא מתרחשת במשולש ברמודה של תקשורת הספורט: הליגה הלאומית. כשלעצמה, מחאת אוהדי הפועל ירושלים, שיתכנסו היום ב-15:00 במגרש האימונים, ראויה מאין כמוה. במשך שנים ויקטור יונה מתעלל בהם בכל דרך אפשרית. ניהול שכונתי, תקציב דל, היעדר ספונסר, שחרור כישרונות תוצרת בית, אובדן נקודות בבקרה התקציבית ואיומים בסגירת הקבוצה. לקינוח, יונה אפילו נעל את האוהדים שלו מחוץ לאיצטדיון במחזור הראשון. אין פלא שמוחים.

אבל אוהדי ירושלים לא לבד. בכל רחבי הליגה המשוגעת הזאת אפשר למצוא ריכוזי מורדים ומתמרדים. החל בבאר שבע ומלחמת ההתשה של אוהדיה באלי זינו, ועד לחיפה והמאבק ביואב כץ. לכל המלחמות האלה שני קווי דימיון בולטים: 1. הן נמשכות זמן רב; 2. הן לא מקבלות ביטוי בתקשורת. אפשר לשאול "למה?", אבל התשובה ברורה. הרי בתקשורת ספורטיבית שעסוקה רוב הזמן בציונים, מדליפים, מחנאות ואספקת אינסוף חומרים לספרים הבאים של "הוצא מהקשרו", לא נשאר מקום לסלע קיומו של הכדורגל - הקהל.

כשמדובר בלאומית, השתיקה הופכת אפילו יותר כשרה. מישהו היה צריך לעשות אחד ועוד אחד. כל כך הרבה אוהדים, כל כך הרבה מקומות ואותם התחלואים בדיוק. השיטה הזאת, שבה הקבוצות הפכו נחלתן של אנשים פרטיים שעושים בהן ככל העולה על רוחם, הותירה יותר מדי חללים בצד הדרך. הגיע הזמן שמישהו ישמיע בקול את הזעקה השקטה שמהדהדת כאן שנים.

והנה, אולי, נקודת התפנית בסיפור. אל אוהדי הפועל ירושלים שיגיעו היום אל מגרש האימונים יתלווה צוות טלוויזיה. לא של הערוץ המקומי, של "עובדה" עם אילנה דיין. לא פחות. איזה עניין מצאו אנשי תוכנית התחקירים במחאת אוהדי הקבוצה האומללים? לא חשוב, העיקר שהם מצאו. כי עם כל הכבוד לציונים, מדליפים וכותרות, אין דבר יותר חשוב בספורט היום מאוהדי כדורגל שמרגישים שגוזלים להם את הקבוצה. אילנה דיין כבר הבינה, ואתם?