להכריז על סוף הסכסוך

נצחון הנבחרת הצעירה על צרפת וההעפלה לאליפות אירופה שתיערך בקיץ הבא בהולנד מלמדים כי יש עתיד לכדורגל הישראלי. העתיד עדיין לא כאן, כי הבלחה מוצלחת אחת לא מסמלת דבר, אבל הוא יכול להיות ורוד יותר אם תשתנה החשיבה לטווח ארוך.

אחרי שנים של הפסדים בכבוד, תוצאות מכובדות ומשפטים כמו "בוא נהיה ריאלים", אפשר לומר שרואים ניצני שינוי. כדי שהניצן יהפוך לפרח צריך גננים מוכשרים וכיום מאמנים את נבחרות ישראל שניים כאלה: דרור קשטן, המעוטר במאמני ישראל וגיא לוי, ששייך לדור המאמנים החדש והמעודכן. שני המאמנים הדוגלים במשמעת וכדורגל טקטי, הוכיחו כי יודעים לקחת סיכונים כשצריך.

נגד צרפת, ראינו את חניכיו של גיא לוי לוחמים, נחושים וחסרי פחד. במחצית הראשונה הנבחרת הסתגרה בהגנה ובקושי עברה את מחצית המגרש ודווקא במחצית השנייה, בה היתה אמורה להמשיך להתגונן, היא שיחקה כדורגל פתוח, יוזם, קשוח ולא חששה לקחת סיכונים. לוי ביצע שלושה חילופים התקפיים והכניס את אמיר טגה, סהר ובן שושן. על כך באה הנבחרת על שכרה והבקיעה שער ניצחון.

כישרון תמיד היה כאן, אבל המחצית השנייה היא זו המסמלת את השינוי המנטלי. במקום לשחק על תוצאה דרך בונקר, הנבחרת שיחקה על תוצאה דרך ההתקפה ולא סטתה מדרכה גם כשהצרפתים הגיעו למצבים קורצים ברחבה של אלמדון.

במשחק הנבחרת הבוגרת נגד רוסיה, הוציא קשטן את קלמי סבן והכניס את בן שושן ואחר כך החליף את בניון בתמוז. גרנט לא היה עושה חילופים התקפיים שכאלה ומסתפק בתוצאה המכובדת. גם זה חידוש בכדורגל הישראלי של השנה האחרונה.

השינוי המנטלי והישגיה של הנבחרת הצעירה צריכים להגדיר את הרגע שבו הכדורגל הישראלי מתנהל וחושב אחרת. ההצלחה של הנבחרת עד גיל 21 הוכיחה שהיא כבר לא מחסן החלפים של הנבחרת הבוגרת. נהפוך הוא, היא המסד עליו מתפתחת הנבחרת הבוגרת, היא עומדת בזכות עצמה והצלחתה חשובה כמו הצלחת הנבחרת הבוגרת.

כדי שיהיה המשך לההעפלה המוצלחת של הצעירים ליורו 2007 ולא נצטרך לחכות שנים על גבי שנים עד להעפלה נוספת לאליפות אירופה וכדי שנגיע בעתיד הלא רחוק לטורניר גביע העולם, שני המאמנים הנוכחיים, וגם העתידיים של נבחרות ישראל, צריכים לוותר על האגו, לשבת יחד, לעבוד בשיתוף פעולה, לתאם מערכי משחק, שיטת משחק ותפקוד של שחקנים. המשימה שלהם היא לא רק הצעדת הכדורגל להישגים, אלא גם לשפר תמידית את רמת הכדורגל והשחקניו בישראל. אסור לפספס את ההישג בגלל קטנוניות ומשחקי כבוד. בכל מדינת כדורגל חשובה באירופה העניינים מתנהלים כך ואין סיבה שזה לא יקרה גם אצלנו.

יש קשר מובהק בין הצלחת הנבחרות הצעירות ואלה הבוגרות. לדוגמא, ב-1998 יוון הגיעה לגמר אליפות אירופה עד גיל 21 עם קארגוניס ודאלס וזכתה כעבור ארבע שנים ביורו 2004; איטליה, מעצמת על בטורניר הנבחרות הצעירות, זכתה בשנת 2000, עם פירלו, גאטוסו, זאנטי ואביאטי באליפות אירופה עד גיל 21. היום פירלו וגאטוסו הם אלופי עולם. אם אנו רוצים להתקדם ולהתפתח, כדאי שניתלה באילנות גבוהים ונלמד כיצד עובד הקשר בין הנבחרות הצעירות לבוגרות במדינות הכדורגל המובילות בעולם.

הצלחת הנבחרת מוכיחה עוד דבר קטן ופעוט: יש כאן דור של שחקנים שכדאי מאוד שיאמינו בו ויתנו לו לשחק. שני המשחקים מול צרפת הם איתות לבעלי ומאמני הקבוצות בליגת העל, שבמקום להביא עוד זר מבלארוס או חוף השנהב, שלא מצדיק את התמורה, יעזבו את קלטות הוידאו שמפיצים כל מיני סוכני שחקנים ויפתחו את החלון בסלון. הם יגלו ממש מתחת לאף צעירים רעבים, שכבר הוכיחו את עצמם.