מהפכת אוקטובר

1. זה לא נחושת, לא ארד ולא כסף, זה זהב טהור. דור הזהב השיג אתמול את ההישג הרביעי בטיבו של נבחרות ישראל בכל הזמנים (אחרי ההעפלה למונדיאל 70' ולאולימפיאדות 68' ו-76'), שהוא גם ההישג הגדול ביותר של נבחרת ישראלית באירופה (מתחרה בו רק ההעפלה של הבוגרת לפלייאוף ב-99') והבטיח השתתפות ישראלית ראשונה בטורניר גמר חשוב אחרי שלושים שנה. וכל זה כאשר לאליפות בהולנד עולות שמונה נבחרות בלבד מכל היבשת. במלים פשוטות - הצעירה של ישראל היא כבר בין שמונה הגדולות באירופה. רבע גמר היורו. כך ממש.

2. לאורך כל תשעים הדקות חיפשתי את התחושה שעולה ומזדחלת מדקה לדקה במשחקי מפתח של נבחרת ישראל, שהנה זה בא, הנה שוב ניפול ברגע האחרון, שוב הגול האידיוטי ההוא, שוב נשמע את מיטב המכתמים על השתייה מהבאר ועל הכסף והמדרגות. היו רגעים של חשש, היו דקות של לחץ צרפתי מאיים, היו מצבים מסוכנים, אבל החרדה לא באה. למה שאנחנו נחטוף, שאנחנו נפסיד? שהם יקבלו את הבומבה הסופית. אין לך עדות גדולה מזו לטיבו של הדור.

3. אחרי ההתלהבות ההמונית, והמוצדקת, מריבוי החלוצים המוכשרים בדור הזהב, הוכיחו אתמול שאר שחקני הנבחרת שהם לא מפגרים מאחור. עידן סרור במשחק ענק היה עמוד התווך של מערך ה-1-2-3-4 של גיא לוי. בלב הקישור (כשהוא מגובה מהצד ההגנתי בז'אן הקשוח ובצד ההתקפי בברוכיאן האלגנטי) סרור היה המוח של הנבחרת והמנהיג שלה. תבונת המשחק שלו היא מהגבוהות שנראו כאן, והיא ניכרה גם בהנעת המעבר להתקפה וגם בעיכוב ההתקפות של צרפת. יכולתו בסגירת שטח ובחסימת קווי מסירה היא נדירה. עוד תותח ברשימה שלא נגמרת.

4. מסיקה, מלול (רואש), קין, קפילטו, צוקול, אבוקרט, כיאל, נאתכו, בוזגלו, עזריאל, ימפולסקי. נבחרת הנוער ניצחה אתמול 3-0 את סלובניה במשחק מכריע ועלתה לשלב העלית במוקדמות אליפות אירופה (עד גיל 19). רוב השמות בה עדיין לא מוכרים. הם יהיו.

מכבי חיפה, הפועל ת"א, הנבחרת הבוגרת, הצעירה והנוער, כולן עמדו בהצלחה מרשימה במשימות שלהן בשבועות האחרונים. חמש מחמש. הכדורגל הישראלי עובר בימים אלה את מהפכת אוקטובר. אחריה הוא כבר לא יוכל להיות אותו דבר.