סן אנטוניו קירקסה את מכבי

במודעות הענק שכיסו את קירות המטרו בפאריס בשבוע האחרון, והכריזו על הגעת הקרקס האמריקאי של ה-NBA להופעה חד-פעמית, לא היה זכר לשחקני מכבי תל אביב. היו שם רק תמונות של טוני פארקר, טים דאנקן ומאנו ג'ינובילי, עולים לסל בלי יריב.

גם ברבע הראשון במופע הקרקס שנערך אתמול באולם הספורט בברסי, לא היה זכר לשחקנים של מכבי תל אביב. פרקר, ג'ינובילי ובעיקר דאנקן, עשו סל אחרי סל, ממש כמו בפוסטר, כאילו אין אף שחקן בצהוב מסביבם. סן אנטוניו ספרס סגרה את הרבע ב-34:17 ואפשר היה להתפנות לעיקר.

כי לא באמת משחק כדורסל היה אתמול (ראשון) בפאריס, אלא סוג של קרקס אמריקאי, או אולי בעצם פרסומת אחת מתישה שנמשכה כמעט שלוש שעות. כבר בפסק הזמן הראשון (סן אנטוניו הוליכה 19:6) עלה לפארקט ראש העירייה של לאס וגאס, מין יו הפנר איטי, כשהוא נתמך בשתי דוגמניות מחופשות לרקניות קאן קאן. הוא הגיע כדי להציג את משחק האולסטאר של ה-NBA, שייערך השנה בלאס וגאס. אחריו באו הצ'ירלידרס, שהשליכו על הקהל חולצות עם סמל ה-NBA ומשחקי וידיאו. במחצית השנייה, שכבר ממש לא עניינה אף אחד, התקיימה תחרות קליעה לסל בין שני צופים על זוג נעלי אדידס. השיא היה תחרות ריקודים בין שלושה צופים מאושרים: ברנאר, המתחרה המבוגר שביצע את הריקוד המגוחך מכולם, זכה בחולצה. בסיום זה נגמר 84:97.

בתוך כל הקרקס הזה, שתפקידו לאלף את הקהל ולא דובים או אריות, הקבוצה החדשה של מכבי תל אביב נראתה אומללה למדי. רודני ביופורד (3 מ-11 מהשדה) נראה כמו עוד צופה שהוגרל מהקהל כדי לעלות לפארקט, לנסות את מזלו בזריקות משונות ולהחטיא; לוויל ביינום יש רעיון אחד, כללי אומנם אבל חיובי בסך הכל, והוא שבמשחק כדורסל צריך להתקרב אל הסל, אבל לא לגמרי ברור לו איך צריך לעשות את זה בהתחשב בעובדה שבינו לבין הסל יש תמיד עוד כמה אנשים; והחלום של יותם הלפרין להגיע ל-NBA נראה מציאותי פחות או יותר כמו החלום של כל ילד צרפתי ביציע - להיות יום אחד כוכב כמו טוני פארקר. שלושת הגארדים המובילים של מכבי קלעו יחד 20 נקודות, בערך כמו אנתוני פארקר ביום בינוני.

מצד שני אפשר לומר שהם מילאו בדיוק את תפקידם בקרקס: לאפשר לקהל ליהנות מהכדורסל הנפלא של טוני פארקר. הפנומן בן ה-23, עשה אתמול סל פחות או יותר מתי שרצה, בחדירות פשוטות ואלגנטיות לסל, שעוררו געגועים למישהו שיודע לקפוץ מתחת לסל של מכבי, או בקיצור למייסיאו באסטון, ללא ספק השחקן שהכי יחסר השנה לקבוצה.

ברגעים מסויימים ברבע השני והרביעי, דווקא בזכות דקות טובות של אליהו, ששון וארנולד (מול המחליפים של הספרס), היה נדמה שמכבי עוד יכולה להפוך את הקרקס הזה למשחק כדורסל, אבל לאף אחד לא היה בכך עניין. בעיקר לא לקהל, שניסה ברגעים האלה לתפוס חולצות ומשחקי וידיאו.

במסיבת העיתונאים שנערכה אחרי המשחק נשאלו שוב ושוב מאמני הקבוצות, מתי לדעתם יגיעו קבוצות מאירופה לרמה של ה-NBA ומתי אפשר יהיה לשלב את אירופה בקרקס. כולם אמרו שהפערים בין אירופה לאמריקה הולכים ומצטמצמים ושעוד מעט הם בטח יעלמו.

על הפארקט אתמול זה לא נראה ככה, ודווקא היה בכך משהו משמח: אין האונים של ביינום, השוטטות העגמומית של ביופורד במגרש, המאמצים הכנים של ניקולה וויצ'יץ' לנתר מול טים דאנקן, כל אלה היו פתאום מחממי לב, כמעט מרגשים באנושיותם, באי השייכות שלהם למופע הקרקסי מסביב.

הנה למשל, ברבע הרביעי, בעוד השחקנים בצהוב ובשחור מזיעים על הפארקט, עלה למגרש הקמע של סן אנטוניו, הצבוע, כדי לערוך בין יושבי היציעים השונים תחרות צרחות. הצבוע עבר מיציע ליציע ובכל אחד מהם, לפי הסימן של הבובה החייכנית, נשמעה צרחה "הו-הו-הו-הו". ואז, ברגע של שקט בין הצרחות, נשמעה לפתע קריאה מהספסל של מכבי: "היידה מכבי, היידה". קריאת העידוד הישנה הזו, היפואית-בולגרית, שכמעט נעלמה גם ממגרשי הספורט בישראל, הזכירה שמכבי היא עדיין לא חלק מהקרקס של ה-NBA. כמה טוב שכך.

רודני ביופורד

לא מודה לוויצ'יץ' אחרי אסיסט מצוין ולא מוסר לחבריו כשהם פנויים. התקשה ליצור לעצמו מצבים או לחילופין לסיים מהלכים. ביופורד גם לא התאמץ מדי בהגנה וספאחיה מיהר להוריד אותו לספסל. בהמשך המשחק הוא לא שיפר את הרושם. במבט ראשון לא נראה כמו מחליף ראוי לאנתוני פארקר. גם במבט שני.

וויל ביינום

זריזות רגליים ושליטה בכדור מעניקה תחושה של NBA, משחק ההגנה עוזר להסביר מדוע הוא באירופה. הראה אתמול ניצוצות בתחילת המשחק, אבל טוני פארקר תעתע בו כמו בילד. גם בהתקפה לא ראינו יותר מדי מהפוינט-גארד החדש של מכבי. לא השתית סדר במשחק או יצר מצבים לעצמו. הכישרון שלו עשוי להספיק ליורוליג, ספק אם יש לו מקום ב-NBA בשנים הקרובות.

ניקולה וויצ'יץ'

נראה כמו מקרה סעד כשהוא מתבקש לשמור על טים דאנקן, אבל עדיין מדובר בשחקן החכם ביותר של מכבי. הענק הקרואטי אמנם ניתב את התקפת קבוצתו מההיי-פוסט, אך נדמה כי איבד את היכולת לכפות את רצונו בלואו-פוסט. בסך הכל הציג אתמול משחק סביר פלוס, אולם קיימת תחושה כי כבר לא נראה אותו מציג את היכולת הנהדרת מהעבר. במיליון וחצי דולר נטו הוא מגיע במחיר קצת יקר.

סימאס יסאייטיס

הפורוורד הליטאי אינו מפגין ורסטיליות, אך מוכיח יכולת קליעה משובחת מבחוץ. זה נחמד, אבל מכבי תצטרך לקבל ממנו הרבה יותר לאור בינוניותו של ביופורד. האם היא תקבל זאת? מוקדם לדעת, אבל לא היינו מהמרים על זה.

ליאור אליהו

עלה בחמישייה ואף ביצע כמה פעולות חיוביות בתחילה. הרכות שלו בהגנה גרמה לספאחיה לספסל אותו ובהמשך ראינו מעט מדי מהפורוורד הישראלי המוכשר. רוצה להגיע ל-NBA בעוד שנה-שנתיים וכדי לעשות זאת הוא יצטרך להיות שחקן מוביל במכבי. כרגע זאת נראית כמו משימה לא פשוטה.

ג'יימי ארנולד

לא רואה אף אחד ממטר ולעתים זה לא רע. לעתים זה איום ונורא. קלע 15 נקודות מהירות, רובן במחצית השנייה, אבל לא הוכיח כי הוא מסוגל לשמש כביג-מן אמין שמסוגל לתרום בשני צדי המגרש.

יותם הלפרין

לא מריח, לא מסריח. חייב לחשוב כמו שוטר ובמקום זה חושב כמו רכז. והוא לא רכז. בינתיים החזרה שלו למכבי נראית כמו אכזבה.

שרון ששון

שחקן מוגבל באופן קיצוני, שעדיין מסוגל לקבור את השלשה הפנויה גם מול שחקן NBA. יש לקוות שיעשה את אותו הדבר ביורוליג.