דוקטור, תציל אותי

באיזו חוצפה נדחק משה סיני, כולה עוזר מאמן, להתנשק בפראות עם דרור קשטן במסגרת חגיגות הגניבה התורנית במוסקבה, בעודו משאיר פירורים בדמות המקום השני בהיררכיית הנישוקים לדוקטור מרק רוסנובסקי? מאחד כמו סיני, שמסתובב כבר שנים במסדרונות ההתאחדות, היינו מצפים לקצת יותר שליטה בחומר.

מעניין אם בתקופת נבחרת האורנג' של ריינוס מיכלס ידע כל ילד הולנדי לדקלם בשנתו מיהו רופא הנבחרת, או אם במהלך 12 השנים שבהן קטפה ברזיל שלושה גביעי העולם ידעו כל יושבי המראקנה מה מספר הזריקות שהעניק הדוקטור הלאומי מדי יום. ההילולה הישראלית סביב רוסנובסקי נמשכת כבר מהאייטיז של המאה הקודמת, עוד מימי ה"קוקטייל" המיתולוגי והטיפול ההיפנוטי שהעתיר על בוני גינזבורג (אגב, דוקטור, יש מצב שתעיר אותו בהזדמנות? בכל זאת עברו עשרים שנה). שורשי האובססיה נטועים כנראה בהיפוכונדריה היהודית הנודעת, או סתם בפרובינציאליות מביכה.

את השבוע החולף - שתחילתו בשחרורו של יניב קטן וטינוף נאה למקורבים מיד אחר כך ("הוא בא אלי כמו חייל שרוצה להוציא גימלים"), וסופו בניקובו של יוסי בניון לכדי מסננת חביבה (אגב, דוקטור, הניתוח הצליח אבל החולה נרדם) - אפשר לפיכך להגדיר כעוד יום במפעל, שמנהל הפנומן האמיתי של כחולי המדים.