"הרכב החובטים הטוב בהיסטוריה של הבייסבול". זו הייתה ההערכה עם תחילת הפלייאוף לגבי הליינאפ המפלצתי של חובטי הניו יורק יאנקיז. אבל בבייסבול, כשיש לך הגשה פחות טובה משל היריב, אתה תפסיד גם עם הרכב כזה. בשנה השניה ברציפות והשלישית בחמש שנים, היאנקיז נפרדים מהפלייאוף כבר בסיבוב הראשון, והפעם לאחר הפסד 8:3 לדטרויט טייגרס ו-3:1 בסדרה.
אז מי שחלם על סאבוויי סירייס לא יקבל אותו השנה, אבל ככל שזה תלוי בקבוצה השניה מניו יורק, המטס, היא בדרך לגמר. המטס ניצחו את הדודג'רס 5:9 בלוס אנג'לס וסגרו מהר עניין עם 0:3 בסדרה. מזל טוב גם להם.
הסן דייגו פאדרס השיבו הלילה מעט מכבודם, כשניצחו 1:3 בסט. לואיס את הקרדינלס, וצימקו את פער המשחקים ל-2:1. בסדרה הזו, שפתחה את משחקי ההכרעה של שבת וראשון, טרם הושג ניצחון ביתי.
דטרויט - ניו יורק יאנקיז 3:8 (דטרויט ניצחה 1:3 בסדרה)
משוואה ישנה (ודי מעצבנת) בלוח הכפל אומרת שכל מספר שתכפיל ב-0, התוצאה הסופית בו תישאר 0. תכפיל 5 ב-0, קיבלת 0. תכפיל מיליון ב-0 - 0 איט איז. ואם יש לך הרכב שחקנים כל כך טוב כמו זה של הניו יורק יאנקיז אבל אין לך הגשה בגרוש - תעוף מהפלייאוף, ויפה שעה אחת קודם.
הניו יורק יאנקיז שוב נכנסו לאוקטובר כקבוצה העדיפה. שוב הייתה האשליה שהיכולת שלהם לחבוט תפצה על הגשה רעועה במיוחד. ובכן, כשאתה עולה למשחק מספר 4 ועלול לעוף מהפלייאוף כשהפותח שלך על הגבעה הוא ג'ארט רייט - המצב שלך גרוע. מאוד גרוע.
אלכס רודריגז הוא האיש הכי בודד היום בעולם. איש 25 מיליון הדולר לעונה נמצא על סטטיסטיקה מבישה של חבטה אחת ב-41 העליות האחרונות לצלחת בפלייאוף. כמה זה 1 מ-41? פחות מ-2.5 אחוזים? א-רוד נתן עוד משחק מזוויע, וגם אם זו לא אשמתו הבלעדית (וזו לא) על היכולת של קבוצתו, סביר להניח שהוא ישמש שק האגרוף העיקרי בפגרה. יכול להיות, בקונסטלציה מסויימת, שהיאנקיז יעשו עליו טרייד, כי הקהל בברונקס, שגם כך עשה לו את המוות, לא יקבל אותו לעוד עונה.
ודטרויט? מה יש לומר? ג'ים לילנד, מאמן העונה, הביא לפלייאוף קבוצה שקרסה בסוויפ מול קנזס סיטי ואיבדה ברגע האחרון את הבכורה בבית המערב למינסוטה. היא גם חטפה שמונה ריצות על הראש ביאנקיז סטדיום במשחק הראשון. אז מה? דטרויט חזרה בגדול וניצחה את הסדרה כמו שמנצחים בפלייאוף - עם הגשה. תחילה זה היה ג'ואל זומאייה בהופעת מחליף ענקית, אחר כך קני רוג'רס והלילה ג'רמי בונדרמן, בהופעת פנינה של 8.1 אינינגים, 98 הגשות, רק חמש חבטות וארבעה סטרייקאאוטים. ככה עולים ל-ALCS, לדייט עם אוקלנד.
אחרי אינינג ראשון מאופס, דטרויט עלתה בסערה לשני והתחילה לעבוד על ג'ארט רייט. מגליו אורדונייז חבט להומר כדי להעלות אותה ל-0:1, אחריו הולך איבאן רודריגז וקרייג מונרו חבט פצצה ליציע - 0:3. באינינג הבא חבט רודריגז והכניס את אורדונייז הביתה. מכאן זו הייתה דטרויט, ורק דטרויט. הטייגרס הוסיפו שלוש ריצות באינינג החמישי ועלו ל-0:7. החגיגה ביציעים החלה, כעת רק נשאר להשפיל סופית את היאנקיז, ושון קייסי הוסיף עוד חבטה שהכניסה את פלאסידו פולאנקו הביתה באינינג השישי. אבל במהלך היחידי החיובי של ניו יורק בשני המשחקים האחרונים הכניס הידקי מאטסוי את דרק ג'יטר הביתה בשביעי ומנע שאט אאוט (הפסד על האפס) שני ברציפות.
בונדרמן יצא לתשואות הקהל כשלטייגרס היו שני אאוטים אחרונים. ג'יימי ווקר נכנס למשחק, הוציא את מאטסוי אבל הרשה הומר לחורחה פוסאדה, שצימק ל-8:3. אחר כך הוא פסל את רובינסון קאנו - והחגיגה הפכה לרשמית. אוקלנד אתלטיקס מארחת את דטרויט טייגרס בגמר ה-AL.
סט. לואיס - סן דייגו 3:1 (1:2 לקרדינלס בסדרה)
מנצח: כריס יאנג; מפסיד: ג'ף סופאן; שמירה: טרבור הופמן
אז הפאדרס לא יטואטאו השנה כמו בשנה שעברה. כריס יאנג לקח פיקוד על הגבעה, ולמרות שסן דייגו חזרה למחלה הישנה שלה, חוסר יכולת לקדם שחקנים על הבסיסים ולהביא אותם הביתה, אינינג התקפי טוב אחד הספיק לה כדי לשמור את עצמה בתמונה.
סט. לואיס לא נראתה טוב. אלברט פוחולס נפל שדוד פעם אחר פעם להגשות של יאנג המצוין, וגם חבט לדאבל פליי באינינג השמיני מידי סקוט ליינברינק, שבעצם גמר את הסיפור. יאנג היה מעולה. 6.2 אינינגים של שליטה, רק ארבע חבטות ושתי הולכות ותשעה סטרייקאאוטים - שניים מהם לפוחולס האימתני. בהגשה היה ג'ף סופאן חסר שליטה, לא צלח את האינינג החמישי ולמרות שספג רק שלוש ריצות חובה, ניכר היה שזה לא היום שלו.
אחרי שסן דייגו עשתה את כל השגיאות האפשריות בפתיחה ובקומדיה סטייל האחים מרקס השאירה רצים על הבסיסים, עלו הפאדרס ליתרון באינינג הרביעי, יתרון ששימרו לכל אורך המשחק. אדריאן גונזאלס חבט לסינגל, מייק קמרון הלך וראסל ברניאן חבט לדאבל ששלח את השניים הביתה ועוד התקדם לבסיס השלישי. חבטת הקרבה של ג'ף בלום הכניסה את ברניאן - 0:3 לסן דייגו.
הכדורים שיצאו מידו של יאנג פיזזו וריקדו בכל פינה במנסרת הסטרייקזון, מותירים את הקרדינלס מבולבלים. באינינג השביעי הוחלף יאנג על ידי אלן אמברי, שבשמיני פינה את מקומו לסקוט ליינברינק, אחד הסט אפים הטובים בליגה. ליינברינק נתן הומראן לסו טאגוצ'י, אבל אחר כך רשם דאבל פליי מסיים אינינג על פוחולס והכין את הבמה לטרבור הופמן.
הפאדרס, כהרגלם, לא ניצלו מצבי הבקעה והשאירו 28 (!) שחקנים על הבסיסים במהלך המשחק. אבל מר "פעמוני הגהינום" לא התרגש יותר מדי. הוא רשם שיא ליגה של 482 שמירות בקריירה בשש הגשות. הגשה ראשונה לג'ים אדמונדס - פסילה קלה למרכז. שתי הגשות לסקוט רולן - הכדור נאסף על ידי השורטסטופ לפסילה. עוד שלוש הגשות לחואן אנקרנסיון - סטרייקאאוט, נתראה במשחק הבא.
ביום ראשון (19:00) יעלו כריס קרפנטר וכנראה ג'ייק פיבי (הפאדרס טרם הכריזו רשמית על פותח). טוני לה רוסה קיווה להימנע מקרפנטר בעוד משחק בסדרה, אבל ההפסד טרף לו את הקלפים.
לוס אנג'לס דודג'רס - מטס 9:5 (המטס עלו לאחר 0:3 בסדרה)
מנצח: פדרו פליסיאנו; מפסיד: ג'ונת'ן ברוקסטון
בעוד היריבה העירונית משתנקת שוב, המטס ממשיכים לעשות סימנים שאולי זו העונה שלהם. למרות שלא ידעו להחזיק יתרון של 0:4, שהפך לפיגור 5:4, נחלצו המטס מהפיגור, ובזכות התקפת המחץ שלהם ועוד משחק טוב של החלק המאוחר של הבולפן ידעו לנצח. זה לא משחק שההגשה של ניו יורק, ובמיוחד סטיב טראקסל הפותח ודארן אוליבר, המחליף המיידי שלו, ירצו לזכור - אבל בסופו של דבר המטס עלו, ואת החשבון הם יעשו לקראת היריבה הבאה שלהם.
למטס הרבה חובטים טובים, כשהאקס פקטור של הקבוצה היה שון גרין הותיק, עם שלוש חבטות, בהן שני דאבלים, ושתי הכנסות רצים הביתה. פול לו דוקה, קרלוס בלטראן וקליף פלויד רשמו שתי חבטות כל אחד.
גרג מדוקס הותיק עמד על הגבעה לדודג'רס, ומייד הרגיש את נחת זרועם של החברים מקווינס. כבר באינינג הראשון ספג מדוקס שלוש ריצות, שבאו מידיהם של דייויד רייט, קליף פלויד ושון גרין. גרין חבט לדאבל באינינג השלישי, העלה את ניו יורק ל-0:4, והדרך לניצחון נראתה סלולה.
אלא שאז הגיעו התקלות. באינינג הרביעי חבט ג'יימס לוני לדאבל שהכניס שתי ריצות הביתה, 2:4, ו-ווילי רנדולף הלך מייד לבולפן, כשהוא מכניס את דארן אוליבר. אוליבר יצא מהאינינג, אבל בחמישי קרס, כשהרשה הומר משווה בן שתי ריצות לג'ף קנט - 4:4, ומילא את הבסיסים. פדרו פליסיאנו, שנכנס במקומו, לא שם את האצבע על הסכר, הוליך את לוני, וככה פתאום זה 4:5 ללוס אנג'לס.
אלא שהבולפן של הדודג'רס הסריח בטירוף בסדרה הזו, ויותר מכך - לא ידע בדיוק איך מתמודדים עם יתרון. ג'ונת'ן ברוקסטון נכנס באינינג השישי, ושם נגמר סיפור המשחק. הוא נתן שלוש ריצות, שהתבשלו מהמחבטים של חוזה רייס, פול לו דוקה וקרלוס בלטראן, וזה 5:7 לניו יורק. באינינג השמיני הרשה מגיש בינוני אחר, ברט טומקו, עוד שתי ריצות, בילי וגנר נכנס לאינינג התשיעי כדי להבטיח את הניצחון והשלים יום גדול כפול למטס ואוהדיהם. לפחות עד שיוכח אחרת, ניו יורק השנה שייכת להם.
