גנרל מחפש הכרעה

היש מצב שקשטן ילבש מחר את המעיל השחור הארוך? היתעטף בגלימה ההיא, אותו סגין - כך בתרגום העברי לספרי הגבורה הסובייטיים במלחמת העולם השנייה - שכולו אומר עוצמתו של מפקד עליון העשוי לבלי חת? האם יהיה קר במוסקבה עד כדי שיבחר לעטות על עצמו את הסגין השחור? היאפיל מחר על הג'ינס ועל החמסה? האם צפירה זכרה לשים אותו במזוודה? התמונה ההיא של הגנרל קשטן המביס את האויב בחורף המוסקוואי נתקבעה בתודעת הכדורגל הישראלי משום שהיא כל כך לא ישראלית. שלג, רוסיה, כפפות, קר רק מלחשוב על זה. שם הוא ניצב, מעילו בגזרה מחמיאה, ראשו זקוף כתמיד וחייליו מביסים את האויב. לא אחד שאתמול אימן באורווה בפתח תקוה.

קשטן, מילדות, היה תמיד ה"אירופי" שבחבורה. מוקפד מאוד, מסורק מאוד. עד היום יש בברנז'ת קשישי הכדורגל מי שזוכרים כינויי נעורים שנבעו מהתכונה הזאת. הוא לא הצבר האופייני פרוע התלתל, הוא מתעב את ה"יהיה בסדר", הוא לוקח את המצוי ועושה בו סדר. מבחינתו, אם יש סדר הכל בסדר. במסיבת העיתונאים שלפני היציאה לרוסיה הוא חזר והדגיש את חשיבות הסדר והמשמעת: ברצונו לציין שלא הבחין באף תקלה באימוני הסגל. "ולו הקטנה", הוא הטעים.

קשטן נכנס לתפקיד מאמן "הנבחרת הלאומית" בדיוק בימים שהחברה הישראלית צמאה לאופציה שהוא מציע - יושר, סדר, התמדה, מקצועיות. הוא מייצג ערכים שהכדורגל, כמו אגפים אחרים בישראליות, לומד להפנים בין נפילה אחת לקרשים למשנתה. אצל קשטן, כשצריך למשוך זמן במשחק אז השחקנים יעבירו את הכדור באומנות לפינה הכי רחוקה במגרש (הפועל ת"א שלו היתה הראשונה כאן שהתמחתה בזה), יוציאו את כדורי החוץ למקום הנכון, יתמקמו כראוי כדי לקבל אליהם את בעיטת השוער. וחסר להם שלא.

מי שקשטן באמת לא סובל זה את הגמיש. קודמו בתפקיד, גרנט, מייצג עבורו את ישראל היאפית, היחצנית, השקרית, הגמישה כנעלי ההתעמלות אתן נכנסו חייליה ללבנון. קשטן הוא אולד סקול, אצלו המחסנאי ירעד. רבים היו נותנים בידיו אוגדה או שתיים למלחמה האחרונה במקום הקצינים המגניבים שפיקדו עליהן. אין אדם פחות מגניב מקשטן המאמן. אלא שבנבחרת, דווקא הסגנון של הגמיש הניב תוצאות יפות מצד הלכידות החברתית והמקצועית. הנבחרת היתה נחושה, הזיעה כקבוצה, נלחמה בשיניים. עולם התיקו של גרנט עומד מול עיניו של קשטן בכל רגע, והוא רוצה יותר. שלא יהיה ספק, הוא זומם ברצינות על ניצחון במוסקבה.

אסטרטגיית המשחק תהיה זו המוכרת ממשחקי הקמפיין ההוא של הפועל ת"א - תן ליריב להתנפץ עליך. הנחת היסוד: הזמן עובד לטובתנו. הרוסים לחוצים, אבוי להם תיקו ביתי שני, ואם נעביר כראוי את הזמן הם ייאלצו לעלות בהמוניהם קדימה. ואז נשלח להם את אוסטרץ. מנגד, קשטן מחויב לפתוח בהרכב התקפי דיו כדי שיוכל להשיב על ספיגת שער. בלי קטן וזנדברג, ועם בניון פצוע, משימת המערך וההרכב מסובכת מאוד. האם יפתח עם 2-4-4 זהיר, כשבניון אחד החלוצים? האם יבחר לצאת לדרך עם שלושה קשרים הגנתיים? ומי יהיה האס המחליף שיושלך להכריע את המשחק?

באימון הערב האחרון של הנבחרת בר"ג המנה המרכזית היתה תרגיל מוכר - בתוך מלבן שתחום בין קו ה-16 לאמצע המגרש מסתובבים 15 שחקנים וכדור אחד. שבעה כחולים מול שבעה צהובים, קבוצה אחת מניעה את הכדור, השנייה מנסה לחטוף. חטפו, עכשיו תורם. העניין הוא השחקן ה-15. הוא עטוף בירוק, ומשחק דרך קבע עם הקבוצה שמחזיקה בכדור. הוא הערך המוסף, לב הנעת הכדור.

התרגיל מתאים במיוחד למי שעומד בפני משחק ובו צפיפות גדולה במרכז השדה. שלוש מטרות היו לו. תירגול בהנעה מהירה מול לחץ מאסיווי, תירגול חטיפות, תירגול עידן טל. טל היה השחקן ה-15, זה עם החולצה הירוקה. בבולטון הוא ממעט לראות מגרש, בחיפה היעדרותו זועקת, בנבחרת זה עליו. הוא הציר מחר, הוא הפיפטי-פיפטי הבכיר, הוא שחקן השדה החשוב ביותר. טל, אוואט, בן חיים ובניון, הארבעה שמשחקים באנגליה ובספרד, הם שדרת הנבחרת לאורך המגרש כולו. אגו לא חסר שם, גם לא מאבקי כוחות, אבל כל אחד מהם יתאבד על המגרש. אלה בדיוק מפקדי הדיוויזיה שגנרל קשטן מבקש, בדרכו לדפוק את הרוסים.