רצי ועידה: מה זה פה, שיקגו?

הרבע הראשון של העונה כבר מאחורינו, ונשארו רק 3 קבוצות עם מאזן מושלם. הקולטס לא ציפו לכזה מותחן נגד הג'טס, אבל הם יצאו עם הניצחון והדרך שבה הם ניצחו את המישחק הזה רק יכולה לעזור להם בהמשך. 3 פעמים הקולטס חזרו מפיגור והתגברו על 2 פאדיחות של הספיישל טים בצורה מעוררת כבוד. 2:40 לסיום בדאון שלישי, על קו ה-2 יארד של הג'טס כשהתוצאה 21:17 לג'טס, עם שני שחקני הגנה על הפרצוף תוך כדי נפילה אחורה פייטון מאנינג מצליח למצוא את הטייט-אנד שלו החוצה בתוך האנד-זון. היתרון של אינדי מחזיק בדיוק 6 שניות על שעון המישחק, ומאנינג חוזר למגרש, תופר דרייב לתפארת שמסתיים בקוורטרבק-סניק שלו לאנדזון. לא הרבה קבוצות היו מצליחות להתאושש ממכה כזו ולחזור למשחק.

2 דברים שבלטו במישחק של אינדיאנפוליס היו קודם כל הניסיון לבסס את משחק הריצה. אחרי הכישלון המוחלט של מישחק הריצה בשבוע שעבר בג'קסונוויל, רודס ואדאי קיבלו את הכדור 35 פעמים (20 לאדאי ו-15 לרודס) והשיגו ביחד 160 יארד, לעומת 30 נסיונות מסירה של מאנינג. בשבוע שעבר הקולטס ניסו לרוץ פחות מחצי מהמספר הזה. הדבר השני הוא החיסרון של הקולטס בהגנה נגד הריצה. סדריק יוסטון, ליאון וושינגטון וקוואן בארלו הם ממש, אבל ממש לא שייכים לעילית של הרצים בליגה, אבל נגד ההגנה של הקולטס הם עשו כ-140 יארדים. הגנת הריצה של הקולטס חייבת להיות הרבה יותר טובה ויש לה שבועיים להתכונן למבחן אמיתי בדמותו של קלינטון פורטיס.

כמה מילים על הג'טס: מגיע להם הרבה כבוד על המישחק הזה. כשמשחקים נגד קבוצה עדיפה אפשר לשחק את המשחק הרגיל, להפסיד ולהגיד "נו טוב, הם יותר טובים" ואפשר לבלגן את המישחק, לקחת סיכונים ולנסות לנצח. אריק מנג'יני בחר בדרך השניה. אז אולי הוא טעה בניסיון ללכת על טאצ'דאון בדאון רביעי כי בשלב הזה של המישחק הוא כבר הצליח לגרור את הקולטס למישחק צמוד וזה היה סיכון מיותר, אבל עדיף לעשות טעויות מהסוג הזה מאשר לבוא מראש עם תוכנית משחק שמרנית ולהפסיד לקולטס בשניים-שלושה טאצ'דאונים.

עוד קבוצה שהולכת ומתקדמת ממישחק למישחק היא בולטימור. נכון, הם פתחו את העונה עם שני ניצחונות קלים על קבוצות חלשות ובשבוע שעבר התקשו נגד קליבלנד. נכון שההתקפה שלהם לא מספיק טובה, משחק הריצה תקוע וגם ההתקפה באוויר לא משהו, אבל סטיב מקנייר הוא מנהיג אמיתי, שיודע לתת דרייב מנצח כמו שהוא עשה בשבועיים האחרונים. הרייבנס צוברים ביטחון ומומנטום, וההגנה הנשכנית שלהם מסוגלת לעצור כל קבוצה. שימו לב למצב ב-AFC צפון - בולטימור מובילה כשסינסנטי ופיטסבורג אחריה. יש עוד המון זמן והכל יכול להשתנות אבל אם בולטימור תעלה לפלייאוף זה אומר כמעט בוודאות שסינסינטי או פיטסבורג, אחת מהן תישאר בחוץ מפני שמאז החלוקה החדשה של הבתים ב-2002 כמעט בלתי אפשרי ש-3 קבוצות מאותו הבית יעלו לפלייאוף. סן דייגו הפסידה משחק שהיא יכלה והיתה צריכה לנצח - ההגנה של הצ'ארג'רס כפתה 3 איבודי כדור ושיתקה לחלוטין את ג'מאל לואיס ומשחק הריצה של בולטימור, ובשבוע הבא נגד פיטסבורג שחוזרת משבוע מנוחה וחייבת לנצח יהיה לחזיזי הברק עוד יותר קשה.

אם מישהו היה אומר לי לפני שבוע שג'קסונוויל תפסיד לוושינגטון בשוטאאוט מטורף הייתי צוחק עליו. אם מישהו היה אומר לי שההגנה שהשתיקה את פיטסבורג והחזיקה את ההתקפה של הקולטס על 14 נקודות תחטוף 36 נקודות ותיתן כמעט 500 יארדים כוללים להתקפה של וושינגטון, הייתי אומר לו בעדינות שזה תסריט לא כל כך אפשרי. איך קורה דבר כזה? האם ההגנה של ג'קסונוויל פתאום כבר לא טובה?

התשובה פשוטה: מהלכים גדולים. סנטנה מוס תפס בסך הכל 4 כדורים כל המשחק - שניים מהם הוא לקח לאנדזון אחרי שהוא התחמק משחקני הסקנדרי של ג'קסונוויל שבאו לתקל אותו. מהלכים גדולים משנים משחק - אני לא בטוח שקלינטון פורטיס היה מצליח לרוץ 112 יארד מול הנדרסון וסטראוד אם סנטנה מוס לא היה דוהר לטאצ'דאון של 55 יארד במהלך השישי בסך הכל של וושינגטון.

מהצד השני גם לג'קסונוויל היו כמה מהלכים גדולים משלה, כשוויליאמס וג'ונס-דרו הפכו מסירות קצרות של לפטוויץ' לטאצ'דאונים של 30 ו 50 יארד. בסופו של דבר לרדסקינס היה מהלך גדול אחד יותר.

משחק שמוכרע על מהלכים גדולים בדרך כלל לא מהווה קנה מידה טוב ליכולת של הגנה. לג'אגווארס יש הגנה מצויינת והם בהחלט קבוצת פלייאוף. מהצד השני, מארק ברונל נראה פתאום כמו הקוורטרבק הכי טוב בליגה, אבל אני לא קונה את זה. הוא כבד, איטי ואני לא מאמין שהוא יתן הרבה מישחקים כאלו. אחת הטעויות הגדולות של ג'קסונוויל במשחק הזה היא שהם לא ניסו ללחוץ יותר על ברונל וסמכו על הכיסוי בחלק האחורי. הרבה יותר קל לתפוס מטרה נייחת כמו ברונל מאשר לנסות לרדוף אחרי סנטנה מוס.

ההצהרה של השבוע באה מהפטריוטס. אחרי משחק רע בשבוע שעבר נסעו הפטריוטס לסינסינטי, למשחק נגד אחת הקבוצות הטובות בליגה וקרעו את הבנגאלס לגזרים. בשבוע שעבר, כשההתקפה של הפאטס נתקעה, הם זנח לחלוטין את תוכנית המשחק שלהם ובריידי זרק את הכדור 55 פעמים. ביום ראשון שוב הפטריוטס לא הצליחו לעשות כלום ברבע הראשון אבל הפעם הם נשארו עם תכנית המישחק שלהם, עשו קצת מהכל והחל מהרבע השני זו שוב היתה הקבוצה היצירתית והבלתי צפוייה של עונות האליפות.

בתחילת הרבע השני, במצב של 0:6 לבנגאלס, דאון שלישי ו-6 בערך במחצית המגרש, ביצעו הפטריוטס מהלך מעניין - סנאפ ארוך ישירות לקווין פולק, שעמד יחד עם בריידי בשוטגאן, התחיל לרוץ ימינה אבל העביר את הכדור לצ'אד ג'קסון שרץ ריברס לצד שמאל כשבריידי בתפקיד פולבק רץ לפניו וחוסם בשבילו. המהלך הזה השיג 10 יארד ודאון ראשון, במהלך הבא בריידי מסר מסירה ארוכה לווטסון ומיד אחר כך מארוני לקח את הכדור לאנדזון. אחרי הדרייב הזה ניו-אינגלנד כבר לא הסתכלה אחורה.

בהגנה החלק האחורי של ניו-אינגלנד עדיין מאוד בעייתי אבל הפאס-ראש שלהם מפלצתי - 4 סאקים, שתי השמטות כפויות והרבה פעמים שקרסון פאלמר נאלץ להפטר מהכדור עם שחקן או שניים עליו. הפטריוטס עשו את זה עם המון תנועה בחלק הקדמי כששחקני קו כמו וורן, גרין ואפילו סימור משנים מקומות ומתפקדים לפעמים כמו ליינבקרים, ויוצרים מהומות ובלבול בקו הקדמי של הבנגאלס.

סינסינטי תנוח בשבוע הבא ותחזור לעצמה בעוד שבועיים נגד טמפה. היא קבוצה הרבה יותר טובה מאיך שהיא נראתה ביום ראשון.

אטלנטה יצאה מהלם הלואיזיאנה דום והראתה שהיא אחת הקבוצות הטובות בליגה בתצוגת תכלית הגנתית על אריזונה האומללה. ההגנה של אטלנטה מול הקו הקידמי של אריזונה זה פשוט "לא כוחות". מאט ליינארט נזרק למערכה וזכה לקבלת פנים צוננת במיוחד - לא נעים לעלות לדרייב הראשון בקריירה כמקצוען ולרדת מיד מהמגרש אחרי השמטה ואיבוד כדור. לתשומת ליבו של הקורא דניס גרין: עברו בליגה הרבה קוורטרבקים ששיחקו מאחורי קו קדמי מסריח, חטפו סאקים על ימין ועל שמאל איבדו את הביטחון ונמחקו לגמרי. הקרדינלס חייבים לעשות משהו בכדי לחזק את הקו הקדמי אחרת ליינארט יגמור כמו דייויד קאר (במקרה הטוב) או פטריק ראמזי.

המשחק המרכזי היה בין שתי הקבוצות שערב המחזור נחשבו לטובות ביותר ב-NFC - שיקגו וסיאטל. הרבע הראשון עוד היה מאוזן פחות או יותר, אבל מהרבע השני ההגנה של שיקאגו תפסה פיקוד וניטרלה את מאט האסלבק והרסיברים המצויינים שלו. כל מערכי ההגנה של שיקגו עבדו מצויין - בריגס ואורלאכר תיקלו כל מה שעבר את קו ההתנגשות, האריס ואנדרסון הגיעו להאסלבק פעם אחרי פעם ו-וואשר ומאנינג העלימו לחלוטין את ג'קסון ובראנץ'. ריקי מאנינג הצליח לחטוף את האסלבק פעמיים.מהצד ההתקפי רקס גרוסמן נתן עוד משחק סולידי, ותומאס ג'ונס השיג ביעילות יארדים בריצה.

שיקגו היא הקבוצה השלישית כרגע עם 4 ניצחונות ובלי הפסדים והם הקבוצה היחידה בליגה כרגע שאין בה שום חורים: ההגנה מעולה גם בחלק הקדמי וגם בסקנדרי, ובהתקפה רקס גרוסמן משחק מצויין, יש לו פוזשן רסיבר מצויין (מוחמד) ואיום לטווחים ארוכים (ברנרד בריאן) וגם משחק ריצה יעיל עם תומאס ג'ונס. אלא אם יקרה משהו לא צפוי (כמו פציעה של רקס גרוסמן...) הדובים יגיעו למשחק בפוקסבורו נגד הפטריוטס בשבוע ה-12 של העונה כשהם עדיין ללא הפסד.

בסיאטל ישתדלו לשכוח מהמישחק הזה - קורה שנותנים משחק רע, בסך הכל הם שיחקו בחוץ נגד קבוצה מצויינת, יש להם שבוע מנוחה שהם זקוקים לו מאוד (פחות מישחק ששון אלכסנדר בחוץ) ובשבוע השישי יש להם משחק שהם צריכים ויכולים לנצח נגד סנט-לואיס.

הרבה מהלכים גדולים היו השבוע ומאוד קשה היה לבחור.

המהלך ההגנתי (1): בסוף הרבע השני במישחק בין שיקאגו לסיאטל מאט האסלבק מוסר מסירה לאמצע לכיוון בובי אנגרם. ריקי מאנינג משנה כיוון עוצר את הכדור ביד אחת ומצמיד אותו לחזה ומתחיל לרוץ קדימה, ריצה שנגמרת באנדזון. הטאצ'דאון בוטל בגלל עבירה במקום אחר על המיגרש אבל זה לא מוריד כלום מהביצוע של מאנינג.

המהלך ההגנתי (2): תחילת הרבע הרביעי בין ניו-אינגלנד לסינסינטי, כדור של סינסינטי על קו ה-23 שלה, דאון שלישי ו-7 , 13:24 לניו-אינגלנד. ג'ארוויס גרין, שחקן הקו הקדמי של ניו-אינגלנד, יוצא במהלך הזה מעמדה של ליינבקר, עובר מסביב לשחקן של סינסינטי שמנסה לחסום אותו ומגיע לפאלמר מאחור. הוא שולח יד ארוכה, תופס את היד של פאלמר, מוריד לו את הכדור ואוסף את הכדור האבוד בעצמו. 5 מהלכים אחר כך קורי דילון לוקח את הכדור לאנדזון ולמעשה גומר את המישחק.

המהלך ההתקפי: היו לפחות 6 מהלכים שבשבוע אחר אולי הייתי בוחר כל אחד מהם, אבל בסוף בחרתי אחד. סנטנה מוס, 68 יארד טאצ'דאון בהארכה. שום דבר מיוחד חוץ מביצוע מושלם של שחקן גדול. הוא רץ בנתיב הכי פשוט - סטריק לאורך הקו השמאלי, עלה לכדור גבוה בדיוק בזמן בין הקורנרבק שלפניו לסייפטי שבא לעזור. כשהוא ירד עם הכדור הוא עשה משהו שרואים בתחרויות התעמלות - חצי סיבוב באוויר, נחיתה עם רגל אחת ומיד הצעד הראשון לכיוון אמצע המיגרש. אם הוא היה ממשיך לאורך הקו הוא היה מתוקל, אבל אחרי הסיבוב הזה אי אפשר היה לתפוס אותו.

פינת הביזארו: שני שחקנים היום בפינת הביזארו. הראשון הוא אלברט היינסוורת מטנסי על הדריכה המכוערת על ראש של שחקן של דאלאס ששכב על הריצפה. גועל נפש. יש לציין שג'ף פישר המאמן שלו אפילו לא חיכה להרחקה הרשמית של השופטים, צרח עליו וזרק אותו לחדר ההלבשה.

השני הוא סקוט פוג'יטה מניו-אורלינס. מסירה לא מושלמת בצד אחד של המיגרש, המהלך נגמר והוא בצד השני של המגרש מזנק ישר לרגליים של סטיב סמית ומתקל אותו בלי כדור. קשה לי להסביר למה הוא עשה את זה אם לא כדי לפצוע את סמית ולהוציא אותו מהמשחק. יותר מזה - היינסוורת לפחות התנצל והתחרט על מה שעשה - פוג'יטה טען שהוא החליק ונתקל בסמית בלי כוונה לפגוע בו.

לסיום - אני רוצה לפנות בקריאה לקומישנר גודל ולהנהלת הליגה: בבקשה תבטלו או לפחות הקלו קצת את החוק המטומטם הזה של Unsportsmanlike Conduct. שני שחקנים של ג'קסונוויל עושים שני צעדי ריקוד ומחליקים כיפים אחרי שכפו השמטה - טראח הדגל הצהוב נזרק. דילון ו-ווטסון חוגגים טאצ'דאון של דילון בהליכת ברווזים בתוך האנדזון והנה הדגל הצהוב מגיע. די כבר. די. תנו ליהנות מהמישחק!

1(4). שיקגו ברס (0:4) - הנה הם באים הדובים האלופים. טוב, עדיין לא, אבל ב-NFC הם שולתתתתתים!!!!!11 ללא עוררין.

2(2). אינדיאנפוליס קולטס (0:4) - ההנהלה של הקולטס בטח מאוכזבת. עכשיו שפייטון גם רץ כל משחק לט"ד הם מבינים שהיה אפשר לחסוך הרבה כסף אם היו נותנים לו גם לבעוט שערי שדה.

3(7). בולטימור רייבנס (0:4) - סטיב מקנייר הוא קוורטרבק קשוח, MVP לשעבר, ווינר שנמצא בשלהי הקריירה. ממש כמו ברט פארב רק עם עשירית מההייפ.

4(8). ניו אינגלנד פטריוטס (1:3) - וואו. ההתקפה שמה 38 נקודות וההגנה החזיקה את התקפת המסירה של הבנגלס על 0 טאצ'דאונים. הפטריוטס חוזרים?

5(1). סינסינטי בנגאלס (1:3) - הבנגאלס הם הקבוצה הרביעית שמאבדת את המקום הראשון בדירוג אחרי שבוע אחד בלבד. קללת מאדן זה משחק ילדים ליד דירוג העוצמה של וואלה פוטבול!

6(3). סיאטל סיהוקס (1:3) - להתקפה היו מספיק תירוצים עם אלכסנדר הפצוע וההגנה המפלצתית של שיקגו. אבל לאן לעזאזל נעלמה ההגנה?

7(5). אטלנטה פאלקונס (1:3) - הניצחון הזה שייך להגנה ששוב לא הרשתה טאצ'דאון וחיפתה על האנמיות ההתקפית.

8(9). סן דייגו צ'ארג'רס (1:2) - לצ'ארג'רס יש את הגנת הריצה הכי טובה שראיתי בשנים האחרונות אבל עם 2 מ-13 בדאון שלישי, מדהים שהם בכלל הגיעו לעמדת נצחון.

9(11). דנבר ברונקוס (1:2) - ביום שני הקרוב מול הרייבנס נגלה לאן מועדות פני הברונקוס העונה.

10(13). ניו אורלינס סיינטס (1:3) - אחרי הקליימקס של שבוע שעבר, הסיינטס הצליחו לצאת ממשחק לא קל יחסית בשלום.

11(14). פילדלפיה איגלס (1:3) - חכמים על חלשים (מהדורה שניה)
12(6).

ג'קסונוויל ג'אגווארס (2:2) - שבועיים בלבד אחרי השאטאאוט המרשים מול פיטסבורג, ההגנה של הג'אגס הרשתה 36 נקודות וכמעט 500 יארדים. איכס.

13(17). קרוליינה פנת'רס (2:2) "חתולי התקפת לב" קרא סטיב סמית' לפנתרים שלו אחרי המשחק, ובצדק. אבל מה שחשוב זה שקרוליינה חזרה במאזן של 50%.

14(12). פיטסבורג סטילרס (2:1) - מול הגנת הריצה של הצ'ארג'רס השאלה איזה ביג בן, זה של העונה הזו או של העונה שעברה, יגיע למשחק קריטית במיוחד.

15(15). דאלאס קאובויס (1:2) - המשחק השבוע מול האיגלס משמעותי ביותר לקרב על ראשות ה-NFC מזרח. ועוד לא אמרנו כלום על הקרקס שצפוי עם החזרה של TO לפילדלפיה.

16(18). וושינגטון רדסקינס (2:2) - בתחזית טרום העונה הערכתי שלברונל לא נשאר הרבה דלק בטנק. מול הקבוצה שבה עשה את רוב הקריירה הוא נראה צעיר בעשר שנים לפחות.

17(20). סנט לואיס ראמס (1:3) - למרות (ואולי בגלל) שארכיטקט ההתקפה שלהם שיחק נגדם, הראמס הראו שהם עדיין מסוגלים לשים טונה של נקודות על הלוח.

18(10). מינסוטה וייקינגס (2:2) - הוייקינגס ניצחו פעמיים בהפרש של שלוש נקודות והפסידו פעם אחת בשלוש והשבוע בחמש נקודות. עקביים, כבר אמרנו.

19(16). ניו יורק ג'איינטס (2:1) - הג'איינטס יארחו השבוע את הרדסקינס במשחק של להיות או לחדול עבורם.

20(19). ניו יורק ג'טס (2:2) - תגידו מה תגידו, אני אוהב את מה שמאנג'יני עושה לקבוצה הזו.

21(21). קנזס סיטי צ'יפס (2:1) - בסה"כ יצאו לחפש אתונות אבל מול הפורטי ניינרס כל אחד נראה מלך.

22(22). בפאלו בילס (2:2) - ככה נראות קבוצות של ג'אורון: אפורות, עקשניות וממעטות לאבד כדורים.

23(23). אריזונה קרדינלס (3:1) - קוורטרבק כוכב מ-USC מגיע לקבוצה מפסידנית עם בעיות מנטליות קשות. האם דניס גרין יכול למצות את הפוטנציאל של ליינארט בדומה למה שמרווין לואיס עשה עם פאלמר?

24(28). קליבלנד בראונס (3:1) - ככה נראית הגנה של רומיאו קרנל?

25(30). יוסטון טקסאנס (3:1) - גם לכם יש תחושה שאם תתנו לדיוויד קאר קו התקפה נורמלי הוא ק"ב לא רע בכלל?

26(26). טמפה ביי באקנירס (3:0) - עם ק"ב רוקי והגנה איטית ומסורבלת הבאקס אמורים להתחיל השבוע את הבניה מחדש.

27(24). מיאמי דולפינס (3:1) - פייייי...איזה סירחון.

28(25). סן פרנסיסקו פורטי ניינרס (3:1) - אחרי שני המשחקים הראשונים הם נראו כמו קבוצה. אחרי שני הבאים הם כבר בלתי נראים.

29(27). גריו ביי פאקרס (3:1) - כמו מנהיגם הבלתי נלאה, גם לפאקרס יש אוויר למחצית אחת בלבד.

30(27). דטרויט ליונס (4:0) - המוטיבציה של מארץ' מול קבוצתו לשעבר כמעט והספיקה לנצחון.

31(31). טנסי טייטאנס (4:0) - אצל ג'ף פישר של פעם תקרית היינסוורת' לא היתה יכולה לקרות. לפחות התחיל עידן וינס יאנג.

32(32). אוקלנד ריידרס (3:0) - כמעט ניצחו, אבל איך שהוא זה רק גורם להם להיראות עוד יותר מסריחים, לא?