וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

חושבים פלייאוף - NL

2.10.2006 / 19:52

שלוש מתוך ארבע הקבוצות שהעפילו לפלייאוף הוציאו לנו את המיץ עד שעלו. באופן מפתיע, זו שתעלה לוורלד סירייס תגיע מהמערב

אז סופסוף הכל נסגר, ובמידה מסויימת אפשר להגיד גם "כצפוי". צפוי, למשל, שפילדלפיה תיפול ממש על הישורת האחרונה. צפוי גם שיוסטון, שתמיד מתעוררת מאוחר, נתנה לעצמה יותר מדי זמן הפעם ופספסה את הרכבת. אבל כל זה, כמובן, חוכמה בדיעבד. בפועל יש לנו ארבע קבוצות בתרכיב שנראה חלש מזה של ה-AL, אבל אל תניחו לעצמכם לטעות. הבדלי הרמות על הנייר עשויים להימחק חיש קל. בואו נעבור לעניין.

ניו יורק מטס

הפעם האחרונה שבה המטס הגיעו לפלייאוף הייתה כקבוצת ויילד קארד ב-2000. אז הם הגיעו עד לגמר, ולא יתנגדו לשחזר גם השנה את ה"סאבוויי סירייס", אם כי יקוו, כמובן, לתוצאות הפוכות (היאנקיז ניצחו אז 1:4). אבל כדי להגיע לוורלד סירייס צריך לעבור שתי סדרות. במקום שתחכו במתח, נחסוך לכם וננבא כבר כאן: לא נראה שהם יעשו את זה.

התקפה: הגזרה שבה אין בעיות מיוחדות. המטס הבטיחו עלייה כבר לפני יותר משבועיים, והעובדה שאפשרו מנוחה לשחקני מפתח עלולה להיות בעוכריהם. אבל לקרלוס בלטראן, דייויד רייט, קרלוס דלגאדו, חוזה רייס ופול לו דוקה לא צריכה להיות בעייה. התשיעייה של המטס אמורה לספק את הסחורה בכל רגע נתון.

רוטציה: אורלנדו הרננדז (צודקים, צודקים!), טום גלאווין, סטיב טראקסל, ג'ון מיין, אוליבר פרז/בראיין בניסטר

אוי ו-אבוי! הפציעה של פדרו מרטינז דפקה את המטס ברמות שאי אפשר לתאר. ולא שעם פדרו, שסבל מפציעות חוזרות ונישנות לאורך העונה, הרוטציה הזו נראתה הרבה יותר טוב לאחרונה, אבל לפחות היה שם פאוור פיצ'ר יציב עם המון ניסיון פלייאוף. אז ניסיון פלייאוף יש גם לטום גלאווין וסטיב טראקסל, אל דוקה הוא מאני פיצ'ר עצום, אבל הפאנץ' הזה לא מזהיר, והרוטציה הזו נראית על פניו כחלשה ביותר לפלייאוף הזה. גלאווין וטראקסל מבוגרים (טראקסל החמיץ את הפתיחה האחרונה שלו), מה שיקשה עליהם לפתוח בהפרש של שלושה ימים, תנאי כמעט הכרחי לפחות למגיש אחד בפלייאוף. אם ווילי רנדולף יילך לפרז, הוא עשוי לקבל תשואה גבוהה ממגיש עם הרבה פלוסים, שעד לפני שנה נחשב לאס פוטנציאלי. בגדול - המצב שם נראה רע מאוד.

בולפן: רעוע וכחוש. סביר להניח שפרז, מיין או בניסטר ישמשו כמחליפים הרב-גוניים, לטווח ארוך או קצר, וארון היילמן היציב יהיה הגשר בין הפותחים לבילי וגנר. בגדול אפשר למצוא שם את צ'אד בראדפורד, גיירמו מוטה ורוברטו הרננדז. נסתדר עם מה שיש.

קלוזר: בילי וגנר. אחרי שהוחתם בחורף האחרון, וגנר נראה כבאסט בתחילת העונה. עד כמה שזה מפתיע, גם ניסיון רב בפלייאוף אין לו ב-11 שנות קריירה בליגה. אבל ככל שנקף הזמן הוא השתפר, ודווקא פה יש נקודה חזקה בהגשה של המטס. אם הם יגיעו לוגנר - יהיה בסדר.

מה יהיה? המטס יזדקקו להרבה מאוד מזל כדי להמשיך הלאה. ההיסטוריה לא ממש מאירה פנים לקבוצות שהבטיחו עלייה (ולא קוראים להן היאנקיז) בשלב כל כך מוקדם של העונה. זה, בשילוב פציעות של שחקני מפתח ובולפן רעוע, נראה כמו מתכון לפרישה מוקדמת.

סן דייגו פאדרס

בשנה שעברה הגיעו הפאדרס לפלייאוף מבית ממש חלש של ה-NL מערב. גם השנה הם זכו באליפות הבית, אבל בדרך שונה לחלוטין. הריצה של הדודג'רס בחצי השני של העונה, יחד עם התעוררות של סן דייגו ברגעים הנכונים, שימשו כחוויות מחשלות עבור הפאדרס. ההבדל, לפחות על הנייר, בין ההופעה המבזה והטאטוא מסט. לואיס בשנה שעברה למפגש החוזר עם הקרדינלס נראה שמיים וארץ.

התקפה: טוב, לא הייתה ולא תהיה הצד החזק של סן דייגו. פטקו פארק הענק הוא איצטדיון שמוציא מהחובטים את הצדדים השליליים שלהם. לסן דייגו שני חובטים שחבטו מעל 30 אחוז השנה - התופס ג'וש בארד ואדריאן גונזאלס, ובסך הכל אין לה עוצמה. אבל יש לה הרבה ניסיון. מייק פיאצה, בראיין ג'יילס ודייב רוברטס, כולם שחקנים שיידעו מה לעשות ברגעי הקלאץ'. לא מזהיר, אבל גם לא מבהיל.

רוטציה: ג'ייק פיבי, וודי וויליאמס, דייויד וולס, כריס יאנג (קליי הנסלי)

חוליה שהיא מאוד אנדררייטד. פיבי, שאיכזב בענק רוב העונה, חזר לעצמו בחודשיים האחרונים כשהוא מגיש מצוין. הוא צעיר, הוא פאוור-האוס והוא יכול להגיש על מנוחה של שלושה ימים. כריס יאנג היה מעולה ורק משתבח, ו-וודי וויליאמס ודייויד וולס מספקים ניסיון, כשבכלל - נראה שהמעבר מבוסטון עשה לוולס רק טוב. הנסלי היה מצוין במרוץ לפלייאוף ונראה שבצד הזה לא תהיה לסן דייגו בעיה.

בולפן: עם הנסלי ואולי גם צ'ן הו פארק, לא תהיה לפאדרס בעיה במקרה של תקלה מוקדמת של אחד הפותחים. המגשרים לטרבור הופמן יהיו ג'ון אדקינס, שעשה עבודה טובה העונה, אלן אמברי עתיר הניסיון, שלאחר שנה מזוויעה בבוסטון וביאנקיז חזר להיות אימת השמאליים, וסקוט ליינברינק, הסט אפ המצוין. גם בחזית הזו - זה נראה טוב.

קלוזר: טרבור הופמן. למרות שנדבקה לו תווית של אחד שבפלייאוף נחנק, 481 השמירות של הופמן לא הולכות ברגל. בפלייאוף שעבר הוא לא קיבל הזדמנות. כשהוא יקבל - הוא יעשה את העבודה.

מה יהיה? אל תתפלאו אם הפאדרס יגיעו למפגש ביאנקיז סטדיום או במטרודום בסוף החודש. זו קבוצה עם הגשה מצוינת, שמגיעה לפלייאוף בכושר טוב ובזמן הנכון. התקפה? יוק, אבל אתם יודעים, הם בטח ישמיעו במועדון את הקלישאה ש"באוקטובר ההגשה מנצחת".

sheen-shitof

פתרון עוצמתי לכאב

טכנולוגיה מהפכנית לטיפול בכאבים אושרה ע"י ה-FDA לשימוש ביתי

בשיתוף Solio

סט. לואיס קרדינלס

זו הייתה ריצת פלייאוף מזעזעת. העבודה של טוני לה רוסה כעת היא להשכיח מהשחקנים עונה איומה. אם בשתי העונות הקודמות הציפורים האדומות הגיעו לפלייאוף בשלווה כשהן עוברות או מגרדות את 100 הנצחונות, השנה הבית שלהן עשה להן טובה אחת גדולה. סינסינטי לא עמדה בלחץ ושקשקה כל פעם שהתקרבה ויוסטון הקיצה מאוחר מדי. לא טוב בכלל.

התקפה: בגדול - אלברט פוחולס אחד ועוד שמונה. עם 49 הומרים, פוחולס סחב קבוצה שלמה על הגב. זו לא הייתה סט. לואיס של שנים עברו, והחלקים בה מתחילים להזדקן. סקוט רולן נתן עונה טובה אחרי מכת פציעות, אבל על ג'ים אדמונדס מרגישים את השחיקה ופרסטון ווילסון הוא לא מה שהיה. סקוט ספיזיו נתן סימנים שכשמגיע הפלייאוף, כמו באנהיים של 2002 - הוא יהיה שם ובגדול. כריס דאנקן הצעיר ודייויד אקשטיין האמין והמנוסה יקוו לתת את המימד הנוסף.

רוטציה: כריס קרפנטר, ג'ף סופאן, ג'ייסון מארקי, ג'ף וויבר/אנתוני רייס

אם חשבנו שלמטס יש בעיות ברוטציה, הרי שפה מדובר בשערורייה של ממש. קרפנטר היציב והטוב ישמש כסלע בסדרה הראשונה, אבל מאחוריו אין כלום. כל קבוצה שפותחת עם ג'ף סופאן כמגיש מספר 2 שלה, לא ראויה למאכל אדם. ג'ייסון מארקי מתעסק בלגרום לנו להקיא, מוויבר אין לדעת למה לצפות, אבל טוב לא יוצא ממנו ורייס לא ממש בשל.

בולפן: בריידן לופר נוסה בעמדת הקלוזר ללא הצלחה בהיעדרו של ג'ייסון איזרינגהאוזן וחוזר לסט אפ. וויבר או רייס ישמשו כמחליפים הארוכים, כשלכל מגישי הסיטואציה ERA של מעל 3.5. למגיש בבולפן זה גבוה מדי.

קלוזר: אדם ויינרייט נוסה בהצלחה בשבוע האחרון וייכנס לתפקיד במיידי, במקום ג'ייסון איזרינגהאוזן, שהיה אמור להיות שם וסיים את העונה. סט. לואיס תקווה לקבל מויינרייט מה שהוייט סוקס קיבלו בשנה שעברה מבובי ג'נקס, שנכנס בסיטואציה דומה.

מה יהיה? בניתוח לפלייאוף אנחנו משתדלים להיות אובייקטיביים, לתת עובדות. במקרה של סט. לואיס, תרשו להשתמש בנימה אישית: אסור, פשוט אסור, שהקבוצה הזו תמשיך הלאה. זוועה חיה.

לוס אנג'לס דודג'רס

זקני בוסטון זוכרים לגריידי ליטל את הייבוש של פדרו מרטינז על הגבעה ב-16 באוקטובר 2003. אבל מה שהם לא כל כך זוכרים היא העובדה שליטל הביא את הרד סוקס לפלייאוף, כשהוא אחראי לאחת מקבוצות ההתקפה הכי טובות בהיסטוריה. בסופו של דבר, בלוס אנג'לס, שנתנה ריצה משובחת בחלק השני של העונה, יקוו שליטל הפנים את הלקח. צריך גם לזכור שבשש משבע העונות האחרונות הגיעה קבוצת ויילד קארד אחת לוורלד סירייס. הדודג'רס בוודאי לא יתנגדו להגדיל את הסטטיסטיקה הזו.

התקפה: טוב, אז המונח "התקפה ודודג'רס" הלך לאורך השנים ביחד כמעט כמו "שיקגו קאבס ו-ווינריות". אבל המצב שם לא נורא בכלל. נומאר גארסיהפארה, בעונת קאמבק מזהירה, ג'ף קנט עם הניסיון העצום, רפאל פורקאל ואנדרה אית'ייר - לכולם מלבד קנט ממוצע מעל 30 אחוז - וגם מרלון אנדרסון שנכנס לכושר לאחרונה יוצרים ליינאפ לא מפואר וקצת אפור, אבל כזה שיכול להטיס כדורים מחוץ לפארק. תשאלו את טרבור הופמן.

רוטציה: בראד פני, גרג מדוקס, דרק לואו, צ'אד בילינגסלי

לא תמצאו רוטציה עם יותר ניסיון מזו. לפני, מדוקס ולואו יש זכיה אחת כל אחד, כשבנוסף, כולם מתעלים כשזה מגיע למאני טיים. לואו הוא פיצ'ר מעולה בפלייאוף, והוא נתן סימנים בחודשים האחרונים עם כמה פתיחות יוצאות מהכלל. מדוקס לא ימשוך יותר מדי ולא יפתח כל שלושה ימים, אבל יתן הופעות סולידיות. בסך הכל לא רוטציית ברזל, אבל הגשה יותר מסבירה.

בולפן: מארק הנדריקסון וברט טומק יהיו אמונים על החילוף הארוך. הונג צ'י קו נתן כמה הופעות סבירות כפותח, וג'ונת'ן ברוקסטון ואלמר דסנס ינסו להביא את המשחק לידיים של טקאשי סאיטו. לא מרשים.

קלוזר: טקאשי סאיטו. ממגיש אלמוני שהגיע כסט אפ לאריק גאנייה, סאיטו היפני, בעונת הרוקי שלו בליגה, היה פנטסטי כסוגר. יש לו סטאף, עדיין לא מספיק מכירים אותו ואם המשחק יגיע לידיים שלו, נראה שהתוצאה תהיה חיובית. אבל סאיטו נמצא בנקודת השבר של קלוזרים צעירים - פישול אחד והכל מתפרק. הוא יכול לשאול את ביונג היונג קים.

התחזית

מטס - דודג'רס

זו לא היריבה שהמטס רצו לקבל. לוס אנג'לס מגיעה לשיי סטדיום בכושר מצוין, היא חדה והיא חובטת. ניו יורק תקווה לרכב על ההתקפה, על הביתיות ועל המהירות של רייס ואמצע הליינאפ האימתני שלה. יספיק? לא. לוס אנג'לס בארבעה או חמישה.


סן דייגו - סט. לואיס

פייבק טיים. בשנה שעברה הקרדינלס ניצחו את הפאדרס בלי תחרות בכלל. השנה נראה שלסן דייגו יש את כל הכלים להצליח יותר. המץ' אפ הראשון מפגיש את ג'ייק פיבי וכריס קרפנטר. זה יהיה המפתח לסדרה כולה. בכל מקרה - סן דייגו בארבעה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully