ראשונה, אבל רק במקרה

בין אם התכוון לכך או לא, לאלי כהן מומלץ להמשיך בסדרת הניתוחים הכואבים של הבעיות שהוזנחו במכבי ת"א בעונות האחרונות, ואולי גם ימשיך לקבל תשואה על התעוזה. במקרה של לירן כהן, ילד מוכשר שצמח, פונק ונעטף בצמר גפן מתוק בקרית שלום, הזעזוע עבד. כהן המאמן השכיל להרעיד את האדמה מתחת לרגליו של כהן השחקן, שנהנה ממיתוס שחקני הבית במכבי ת"א, ששרד מהקבוצה הגדולה בשנות התשעים ולא עמד מזמן במבחן המציאות.

לירן כהן חשב שמגיע לו ללבוש את גופיית ההרכב במכבי ת"א רק בגלל שהוא צמח מהנוער של המועדון ושכח ברוב המקרים, מאז הפריצה הגדולה, לפרוט זאת למעשים, שערים ובישולים. האיומים האנונימיים אך הישירים שאלי כהן שלח לו באמצעי התקשורת, גרמו ללירן כהן להבין שרק הוא יכול להרים את עצמו מהקרשים, רגע לפני שהוא גומר בקבוצה קטנטנה.

כשולדימיר שקלאר ויתר בקלות בלתי נסבלת על שירותיו של לואיס פרננדז, אפילו הוא לא תיאר לעצמו שיאבד בזמן ממש קצר את פירות הקדמה שהביא אותו אלוף אירופה לקבוצה הכל כך מזרח תיכונית: הבנה טקטית גבוהה, כושר גופני ומבנה פיזי רצחני, טיפוח שחקנים צעירים כשורשים בריאים למועדון חולה. כל אלה נעלמו, כמו הפריחה של אבירם ברוכיאן (חזר להיות שחקן ספסל אדיש), ברק יצחקי (שחזר להיות שחקון אגואיסט וחצוץ), אלירן דנין, יואב זיו ואפילו עמית בן שושן. שקלאר בחר לקנות כשרון מבחוץ במקום לטפח אותו מבית, והצמיד לו מאמן חדש שהוא אנטיתזה לתהליך שהחלה בית"ר ירושלים.

כמו במקרה של לואיס פרננדז רק בצורה הפוכה, התוצאות של אוסי ארדילס לא מעידות על הדרך. אפשר היה להעלים עין מהניצחונות השקריים, הכדורגל המקרי, היעדר הלהט במשחק, ההתנכרות לניצנים הנהדרים שנבטו בעונה שעברה והיו אמורים לתת תמורה העונה, לולא ניתן היה לזהות תהליך של התחברות והבנה לאורך משחקי הקבוצה, מאז ההדחה מגביע אופ"א וההפסד להפועל ת"א בגביע הטוטו. ב-5/11, עת שמכבי חיפה תגיע לטדי, הרגליים של השקר הזה עשויות להיקטע ושקלאר יהיה חייב לתת את הדין על התוכנית שלו, שנראית עד עתה כושלת, למרות התוצאות שלא מייצגות את מה שקורה במועדון.

כשאלי אוחנה קיבל בתחילת הקדנציה השנייה שלו בבית"ר ירושלים נדוניה שכוללת את הילדים מליקסון, עזו, ברוכיאן, ארבייטמן ויצחקי, הוא זכה ובצדק לאשראי של שנה שלמה על האמצעים הדלים. אייל לחמן, שלא נמנה על האצולה הזאת, מבצע גם הוא בעל כורחו מהפכה הרבה יותר כואבת, עם צעירים פחות מוכשרים, פליטים הזויים מקבוצות אחרות ושחקנים מתבגרים, ששיאם הרחק מאחוריהם. לחמן מגשים בפ"ת את חלומם של כל השרפים והזלצרים, קבוצה צעירה, כחולה לבנה, נעדרת כמעט זרים, שמנסה לשחק עבור הסמל. ציונות ספורטיבית לשמה.

למרות שכר הלימוד המתבקש, לחמן מעניק מדי שבוע את מלוא הביטחון לילדים האלה, משדר לטירוניו אמונה חזקה בצדקת הדרך, אבל בתמורה נרגם מדי שבוע על ידי אלה שאמורים לברך על פועלו ולהבין את מצוקתו. נכון, לא מדובר במאמן שובה לב, מעורר אמפתיה, בטח אם אתם סולדים באגרסיביות המוגזמת בה משתמשים חניכיו. אבל בתמורה למה שהוא עושה עבור צעירי הפועל פ"ת ושאר הילדים שמקבלים אצלו זמן מסך וגב אין קץ, מגיע לו ששונאיו ישימו לכמה חודשים בצד את האינטרסים ויתנו לו לטפח תחת אש דור חדש של כדורגלנים ישראלים.

הצפייה בתכניות סיכום המחזור מצריכה יותר ויותר את שירותיו של פרשן פוליטי. תחילתו של הערב עם אייל ברקוביץ' הופכת קשה משבוע לשבוע, כשהפעם האינטרסים מנעו ממנו לפרגן למכבי חיפה לרוני לוי, כולם יודעים למה. במקום לפרשן נאמנה ולשרת את הצופה, ברקוביץ' זוכר חשבונות ישנים.

עוד לא הספקנו להתאושש, והנה מגיע שלמה שרף והיציע, ואתה מבין מאיפה הכל התחיל. לשיאו הגיע שרף השבוע, כשנדרש להיות חלק מהצוות שיראיין את תאומו, יצחק שום. בעוד שקופמן וצביקה שרף לוחצים לשום על היבלת שנקראת ההנהלה, בחר הפעם שרף להפוך את עורו (חביתה, כמאמר קופמן) ולשבח את ראשי הפועל ת"א על אירגון המשחק מול אודסה בבלומפילד. עיתונות במיטבה? חברות במיטבה.

אחרי ארבעה מוצ"שים כאלה, עולה בסוף השאלה: איזה ערך מוסף שתי התוכניות מעניקות על סיכום המחזור הקונבנציונלי של ערוץ 1, מעבר לאולפן נוצץ יותר? כלום ושום דבר. עדיף כבר לראות רק תקצירים ולהסתלבט על דני נוימן.

"אולי צריך להחזיר את מאיר לוי לשפוט" (אייל ברקוביץ' במצב רוח של סליחות?)

"אי אפשר לעבוד עם הכדורגל האפריקאי" (אלי כהן מסביר למקורביו מה מונע את החתמת גוסו גוסו, אבל שוכח מאיפה הוא בא)

הפועל ת"א – מכבי חיפה

אם לא תתרחש סטייה מהנורמה, הפועל ת"א ומכבי חיפה עומדת לשלם מחיר כלשהו בליגה על ההצלחה האירופית שלהן. שתי השגרירות הבכירות שלנו ביבשת, ששלטו בכדורגל הישראלי בתחילת המילניום, לא מחזיקות בסגל עשיר כעבר כדי לחלק עומסים בצורה שתמנע עייפות ושחיקה. סביר להניח שמירב תשומת של המועדונים תתרכז בקצפת של שלב הבתים באופ"א, הסחרחורת הקלה מלוח הזמנים הצפוף והביקורים התכופים בשדה התעופה תכה גם בהן, כפי שקרה להפועל ת"א ב-2002, מכבי חיפה ב-2003, מכבי ת"א ב-2005 וגם למכבי פ"ת אשתקד. השאלה היחידה היא באיזו עוצמה תתרחש הפגיעה.

רגע לפני שלרוני לוי לא תהיה ברירה אלא להשתמש גם בליאור רפאלוב וקודם שיוסי אבוקסיס המתבגר יצטרך להתמודד עם עומסים כפולים מהרגיל עם פתיחת שלב הבתים, שתי הישראליות, שרוצות לשם שינוי לעבור גם את המשוכה הזאת, ינסו למזער נזקים בליגה. שתיהן עוד לא הבריקו במסגרת המשנית מבחינתן, שתיהן עוד יכולות לצאת קרחת משני הצדדים עקב הלו"ז החדש, שתיהן יכולות בהחלט לראות בקרב הזה נקודת ציון להמשך העונה שלהן.

מכבי נתניה – בית"ר ירושלים

בפעם האחרונה שמכבי חיפה הבריקה באירופה, היא הפסידה אליפות במחזור האחרון על יחס שערים. כמו שבית"ר, חיפה והליגה מתפתחות כרגע, המסלול נראה דומה לעונה הדרמטית והנהדרת שחווינו ב-2002/3, אז האליפות הוכרעה בין היתר עקב העברת הביתיות של משחק החוץ של מכבי ת"א מול הפועל פ"ת לאצטדיון ר"ג.

ריח חוסר הספורטיביות הגועלי רק גבר אחרי שלוש שנים. לא מכבר כפ"ס העבירה את המשחק מול בית"ר לר"ג, והנה עכשיו גם מכבי נתניה חולמת על קופה דומה, תופעה שבלי שום ספק עוזרת לקביעת האלופה. גביר כמו ארקדי גאידמק לא זקוק להנחות כאלה בדרך ליעדו. קבוצה שמתיימרת לתואר צריכה לעבור בהצלחה את הקופסה.