פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        בייסבול: חושבים פלייאוף

        בעוד ה-NL הוא חתיכת בלגאן, ב-AL הסיפור נסגר עוד לפני סוף השבוע. יאנקיז, דטרויט, אוקלנד ומינסוטה - מה תמונת הסיכויים?

        סוף השבוע האחרון של ספטמבר הוא הזמן שבו נסגרים דברים. ביום ראשון נדע מי תהיינה שלוש הקבוצות שיצטרפו למטס ב-NL. אבל בעוד בחטיבה הזו יש אין ספור קומיבנציות, ב-AL הסיפור שונה בתכלית. ארבע העולות כבר נקבעו, כשהדבר היחיד שנותר פתוח הוא הדירוג. נכון לעכשיו היאנקיז בראש, דטרויט מובילה את המרכז ומדורגת שנייה, אוקלנד שלישית ומינסוטה רביעית. מכיוון ששתי קבוצות מאותו בית לא יכולות להפגש ב-DS, יש בפנינו שתי אופציות בלבד: מפגש בין דטרויט לאוקלנד ובין היאנקיז למינסוטה, או בין מינסוטה לאוקלנד ובין דטרויט ליאנקיז. איך זה נראה? ננסה לבדוק.

        ניו יורק יאנקיז

        בשש השנים האחרונות היאנקיז הגיעו פעמיים בלבד לוורלד סירייס, ולא במקרה. אם הבסיס של ניו יורק בשנות ה-90 היה הגשה סולידית עד מריאנו ריברה, דומה שבשנים האחרונות יש להם בעייה להגיע אליו. הבולפן לא מספק את הסחורה, ולמרות שהמפציצים מהברונקס תמיד מספקים התקפה משומנת במיוחד, פלייאוף מנצחים על ההגשה.

        התקפה: המילה "חולני" אפילו לא מתחילה לתאר את הליינאפ של היאנקיז. אלכס רודריגז, ג'ייסון ג'יאמבי, גארי שפילד, חורחה פוסאדה, בובי אבריו, רובינסון קאנו, כולם באותו הרכב. שכחנו מישהו? אה, סליחה, אחד בשם דרק ג'יטר. לא משנה, הוא סתם שחקן.

        רוטציה: צ'ין מינג וונג, מייק מוסינה, רנדי ג'ונסון, קורי ליידל/ג'ארט רייט.

        לא רוטציה רעה, אבל גם לא מבריקה. היאנקיז, בניגוד לשאר הקבוצות בפלייאוף, לא צפויים להשתמש במגישים בהפרש של שלושה ימים. ג'ו טורה בחר בוונג להיות המגיש הראשון שלו, ובצדק. טורה לא התחשב ברזומה של ג'ונסון ושל מוסינה, והלך על המגיש הכי אמין שלו העונה. מוסינה יהיה טוב וג'ונסון פגיע. מוזר, אבל דווקא עם כל כך הרבה ניסיון, בגיל 42 נראה שהביג יוניט צריך חיזוקים. הופעה גרועה שלו עלולה להביא לקריסה, ממש כמו בשנה שעברה מול האיינג'לס. ג'ארט רייט לא עמיד, וההשערה היא שטורה יילך על קורי ליידל כמגיש רביעי.

        בולפן: חוות המחליפים היא, כרגיל, החלק הבעייתי של ניו יורק. סקוט פרוקטור, ורון וילון הם לא יותר ממגישים נחמדים, מייק מאיירס הוא מגיש סיטואציה ולקייל פרנסוורת' יש סטאף מצוין, אבל גם נטיה להתפרק. חוליה מאוד חלשה.

        קלוזר: מריאנו ריברה. כל מילה מיותרת.

        מה יהיה? היריבה האפשרית של היאנקיז היא מינסוטה או דטרויט. אם היאנקיז יפגשו את מינסוטה, הם יראו את יוהאן סנטנה פעמיים. בסדרה של הטוב מ-5 זה לא מבטיח יותר מדי. מצד שני, ניו יורק עדיין עולה על מינסוטה בהרבה פרמטרים, וסנטנה לבד לא יכול לנצח אותה.

        הסיפור עם דטרויט קצת שונה. הטייגרס עשויים להעמיד את ג'רמי בונדרמן על הפרש של שלושה ימים, ואם ג'סטין ורלאנדר ייתן הופעה טובה (למרות עונה חלומית, אין לדעת מה לצפות מרוקי), יש לנמרים סיכוי לא רע. אבל קני רוג'רס עולה שם. אותו רוג'רס שהמלים "יאנקיז סטדיום" עושה לו בחילה בפלייאוף.

        דטרויט טייגרס

        רק לפני ארבע שנים רשמה דטרויט את אחד המאזנים הגרועים בהיסטוריה, 43 נצחונות ו-119 הפסדים. אבל מאז עבר הרבה קרח בלייק מישיגן, והטייגרס הרימו פרוייקט נחמד מאוד שמגיע לשיאו בפלייאוף השנה. מתחילת העונה לא היה ספק שהם הולכים חזק על אוקטובר, למרות ששיחקו בבית הכי חזק במייג'ורס, שכלל את האלופה, שיקגו, מינסוטה וגם את קליבלנד, שתמיד מבטיחה ואף פעם לא מקיימת.

        התקפה: לא מדהים, אבל בכלל לא רע. כל התקפה (והגנה כמובן) שיש בה את איבאן רודריגז מגיעה לגדולות. כשפאדג' הוחתם לפני שלוש שנים לארבע עונות על 40 מיליון דולר, זה נראה מוגזם. אבל השיפור המאוד קיצוני בדטרויט הגיע בזכות התופס, שהיה האחראי הראשי לאליפות של פלורידה ב-2003. לדטרויט רק חובט אחד, השורטסטופ קרלוס גיין, שחובט מעל 30 אחוז, אבל היא נעזרת בכוח של מגליו אורדונייז, שהצליח לשרוד עונה שלמה בלי פציעה, ובמשחק השאפתני של ברנדון אינג', קרטיס גרנדרסון, קרייג מונרו. בסך הכל נראה שזו התקפה פחות טובה מזו של מינסוטה והיאנקיז, אבל אם זה הספיק ל-95 נצחונות פלוס בעונה הרגילה, זה אמור להספיק לפייט טוב בפלייאוף.

        רוטציה: ג'רמי בונדרמן, קני רוג'רס, נייט רוברטסון, ג'סטין ורלאנדר.

        רוטציה טובה מאוד ומעט לא מוערכת, ורק משום שזו דטרויט. בונדרמן ורוברטסון יכולים לאכול אינינגים, ו-ורלאנדר הוא האקס פקטור. אי אפשר לדעת כיצד יגיב המגיש הצעיר להופעה בפלייאוף. נסיון הפלייאוף של קני רוג'רס לא מבשר טובות, ואם הוא ייאלץ להגיע לברונקס - הכינו את זאק מיינר כבר באינינג השלישי.

        בולפן: טוב ויציב. ג'ואל זומאיה, וויל לדזמה, מייק מארות' ופרננדו רודני אמורים להיות גשר מצוין לקלוזר. רק שהקלוזר הוא.

        קלוזר: טוד ג'ונס. טוד פ... ג'ונס! אותו אחד שבפלייאוף האחרון שלו, בבוסטון לפני שלוש שנים, שימש כמגיש האחרון בקצה הספסל של הרד סוקס. גוועלד, לך תסמוך על אחד כזה. מצד שני, פאדג' זכה באליפות עם אוגת' אורבינה כסוגר שלו בפלורידה.

        מה יהיה? היריבות האפשריות של דטרויט הן היאנקיז או אוקלנד. אל תטעו, הטייגרס לא כל כך נחותים, אם בכלל, מהיאנקיז, ובוודאי שלא מהאייז. אבל כדי לנצח הם יצטרכו הגשה עילאית.

        מינסוטה טווינס

        אחרי שנה של היעדרות, התאומים חוזרים לאוקטובר. זה לא נראה טוב בתחילת העונה (עיין ערך הסיבות של דטרויט). אבל אחרי פגרת האולסטאר מינסוטה הייתה בלתי עצירה, ולשם שינוי לא הסתפקה בסנטנה אחד, טוריי האנטר אחד וחבורת קונוסים, אלא הציבה התקפה של ממש. בהגשה יש את סנטנה, שמתפתח להיות גדול המגישים בדור הנוכחי, ועל הכתפיים שלו ייתלו סיכויי הטווינס.

        התקפה: שיפור עצום. מי זוכר את תקופת חוטבי העצים, שהונהגה על ידי דאג מינטקביץ' ואיי ג'יי פיירזינסקי? הטווינס שינו השנה את אופיים והציבו התקפה מפוארת. טוריי האנטר הוא כרגיל הלב של הקבוצה, אבל לשם שינוי הוא לא לבד. ג'סטין מורנו התאושש מעונת סופומור (שנה שניה) מזוויעה ונתן מספרים עצומים וחשוב מכך - עקביים. ג'ו מאוור מוביל מעמדת התופס את חובטי הליגה באחוזים נפלאים של 35 (350.), מייקל קדאייר בעונת פריצה ופיל נווין מוסיף ניסיון. בובה של התקפה.

        רוטציה: יוהאן סנטנה, בראד ראדקה, בוף בונסר, קרלוס סילבה.

        עד כמה שזה נשמע מוזר, למרות השם המצמרר סנטנה, לטווינס יש את הרוטציה החלשה ביותר בפלייאוף הזה. בסדרה של חמישה משחקים הם יכולים לעשות את החישובים ולהעלות את סנטנה פעמיים בהפרש של שלושה ימים, אבל לא נראה שהם מספיק עמוקים. הפציעה מסיימת העונה של פרנסיסקו ליריאנו דפקה להם את כל התוכניות, והציבה רוטציה עם המון סימני שאלה.

        בולפן: ג'סי קריין, מאט גארזה, פאט נשק, חואן רינקון, ווילי אייר. קומסי קומסה, תנו להגיע לניית'ן.

        סוגר: ג'ו ניית'ן. בהתחשב בכך שלדטרויט יש את ג'ונס ולאוקלנד את יוסטון סטריט, הטווינס נהנים מיתרון אדיר בעמדה. זאת, כמובן, אם לא יפגשו את מריאנו ריברה והיאנקיז. אבל ניית'ן הוא בומבה של מגיש.

        אז מה יהיה? הטווינס יפגשו את אוקלנד או את היאנקיז. על אוקלנד הם חלשו בשנים האחרונות. מהיאנקיז הם תמיד נפלו ונרתעו.

        אוקלנד אתלטיקס

        גם האייז חוזרים לפלייאוף אחרי הפוגה של שלוש שנים. הם ינסו לעשות מה שלא קרה מאז 1990 - לנצח סדרת פלייאוף. ב-16 השנים האחרונות הגיעה אוקלנד חמש פעמים לפלייאוף, ותמיד מעדה בשלב הראשון. למה שזה ישתנה השנה? ננסה לבדוק.

        התקפה: פרנק תומאס הגיע לאוקלנד תמורת שכר זעום וביצע את קאמבק השנה ב-AL. אחרי שהתיישבה עליו דעתו, תומאס לא הפסיק להפגיז וגם הוריד קצת פרופיל מהגישה המתנשאת בה נקט בשיקגו. ולמרות ההומרים שלו, האייז צריכים להיות מודאגים מכך שאף חובט אצלם לא מגיע ל-30 אחוז. אריק שאבז סבל מעונה בינונית ביותר, אצל ניק סווישר היו עליות וירידות ומילטון בראדלי ירה ליציעים כשהיה לו מצב רוח טוב וירה אגרופים כשהיה לו מצב רוח פחות טוב. לא התקפה מרהיבה במיוחד לאוקלנד.

        רוטציה: בארי זיטו, דני הארן, ריץ' הארדן, אסטבאן לואייזה/ג'ו בלנטון.

        הרוטציה הכי טובה בפלייאוף הזה, בשתי החטיבות. משום מה הקפדנו באופן די עקבי לשכוח את אוקלנד, אבל בילי בין הגאון עשה זאת שוב, ומכלום כסף בנה פיצ'ינג מדהים. רק לחשוב על מארק מאלדר הגרוטאה בסט. לואיס או על טים הדסון המרקיב באטלנטה. אם הארדן יישאר בריא, השלישייה הראשונה היא פאנץ' מטורף. לואייזה הוא מספר 4 הטוב ביותר בפלייאוף הזה, וגם אם לא יהיה טוב, ג'ו בלנטון יכול לעשות את העבודה. ולא שכחנו - יש להם על הספסל את קירק סאארלוס, שבפעמים המעטות בהן פתח העונה עשה את העבודה.

        בולפן: אם הרוטציה תמשוך שישה או שבעה אינינגים, ג'סטין דושר האמין ייכנס כדי לגשר עבור יוסטון סטריט. דושר היה מצוין השנה, ויכול להיעזר בבלנטון/לואייזה וסאארלוס, מי מביניהם שלא יפתח. לרון פלורס ולצ'אד גאודין ERA נמוך מ-3, ולקיקו קאלרו נסיון פלייאוף מהתקופה בסט. לואיס. בולפן סביר פלוס לאוקלנד.

        קלוזר: יוסטון סטריט. עשה עבודה טובה בסך הכל השנה, אבל חסר ניסיון. אם הוא יהיה קצת שייקי, אל תתפלאו אם קן מאקה יעבור לדושר.

        אז מה יהיה? לא ברור מה יהיה. מה שברור הוא שהאייז לא רוצים לחזור על מה שהיה.

        התחזית

        בואו נבחן את התסריטים:

        תסריט 1 - יאנקיז - דטרויט, מינסוטה - אוקלנד.

        היאנקיז מקבלים בחזרה את הביתיות, וזה משהו שהיה מאוד חסר להם בשנה שעברה נגד האיינג'לס. ניו יורק אמורה לעבור את דטרויט, אבל לא בקלות. ועדיין - בארבעה משחקים.

        אוקלנד מארחת את מינסוטה, אבל ההתקפה של הטווינס תכריע במקרה הזה. האייז שוב לא יעברו שלב.


        תסריט 2: יאנקיז - מינסוטה, דטרויט - אוקלנד

        נתחיל במשחק השני: דווקא במץ' אפ הזה, לאוקלנד יש סיכוי לא רע. אם ההתקפה של הטייגרס תושבת, היתרון של אוקלנד בהגשה פשוט גדול מדי. ניצחון לאוקלנד.

        ומה לגבי הסדרה הראשונה? אין לנו מושג ואותנו אל תשאלו. סנטנה על שתי פתיחות של שלושה ימים? נשמע מסוכן להמר נגדו, אפילו נגד היאנקיז. מצד שני, עושה רושם שההתקפה של ניו יורק כבדה מדי. נלך על ניו יורק בארבעה, אבל אם יהיו חמישה - אלוהים גדול.