דרדר במדבר: לא צריך מטפחת

על נהרות המיסיסיפי ישבנו, גם בכינו, את חורבנה של ניו אורלינס. את סוף השבוע האחרון ביליתי בניו אורלינס וצפיתי כשדמעות בעיניי בשיקומה של העיר תוך כדי שאני שר את ההמנון האמריקאי. טוב, לא בדיוק, אבל זה בהחלט הרגיש ככה. במשך שבוע ימים, ESPN, שמשדרת מהשנה את מאנדיי נייט פוטבול (ומן הסתם, ערוץ ברירת המחדל בטלוויזיה שלי) פימפמה את החזרה של הפוטבול לניו אורלינס כאילו לפחות אלביס חוזר להופיע בעיר. אז נכון, זה שחוזרים לשגרה זה מרגש, אבל התחושה שלי, בתור אורח לרגע לפחות, היתה שאמריקה הלבנה מנסה לפצות על רגשות האשמה שלה באמצעות הפוטבול. וזאת הפעם האחרונה שתשמעו על ניו אורלינס והסיינטס בטור הזה, כי באמת שבענו.

אז איפה באמת העברתי את סוף השבוע? ובכן, בבריכה. בימים האחרונים הורגשה הקלה בעומס החום אבל בסוף השבוע הגיעו הטמפרטורות שוב לשלוש ספרות (פרנהייטים מקוללים!) ואין דרך טובה יותר להצטנן מאשר לבלות את היום מול הטלוויזיה של הבריכה, עם פחית בירה ביד. כמו שכבר כתבתי בטור קודם, בריכות ממש ממש נפוצות פה. העניין המפתיע הוא, שלא רק בריכות יש בכל מקום, אלא גם מזרקות, אגמים מלאכותיים עצומים (כל כך עצומים שסירות מירוץ שטות בהם) ומפלים קטנים בכניסה לכל חברה או שכונת מגורים. כל כך הרבה מים, כל כך קרוב לבית. כישראלי, שמגיל אפס למד להשתמש בידית הקצרה בשירותים כדי לחסוך במים, מה שהולך פה נראה כמו אורגיה של בזבוז מים. מה שהופך את זה לעוד יותר קשה, זאת העובדה שבכל זאת מדובר במדבר פה, הרבה יותר מדברי מישראל, למעשה - בחורף האחרון לא ירד פה גשם בכמות מדידה - ועדיין המים זמינים בכמות שהיתה גורמת למנכ"ל מקורות לרצות למות בטביעה. איך, תשאלו? פשוט, כל המים מגיעים מהרי הרוקי באמצעות נהרות כדוגמת הקולורדו ואחרים ונאגרים באגמים ע"י סכרים. ופה נמצא הקישור שלנו לפוטבול השבוע (קלוש משהו, אני מודה) כי קבוצתי היקרה, הניו אינגלנד פטריוטס, שיחקה נגד הקבוצה מקולורדו שהדיחה אותנו בשנה שעברה מהפלייאוף - הדנבר ברונקוס.

התוכנית למשחק הזה, ששודר בשעה חמש בערב, היתה פשוטה. חבר של י' מהאוניברסיטה, בחור מקסיקני חביב בשם חוליו (או חזוס או קורטז. אני הכי מעדיף חבייאר, כמו ההומו החביב מפליסיטי. נשבע לכם, עד עכשיו אני לא סגור על איך קוראים לו) הגיע אלינו לראות את המשחק, ולכבודו קנינו טקילה מקסיקנית משובחת (או שלא, מה אני מבין בטקילה? העיקר שיש אלכוהול) במטרה לדפוק שוט על כל אינטרספשן של הנחש ולגמור את הערב מסטולים.

לא אינטרספשן ולא נעליים. בריידי לא בא לעבוד, בליצ'יק נראה כמו טירון והשרברב חגג על ההגנה העלובה של הפטריוטס. בשלב מסוים נאלצנו לשנות את התוכניות והחלטנו על שוט על כל פעם שבריידי יורד מהמגרש עם פרצוף באדמה אחרי דרייב לא מוצלח. זה עשה את העבודה ולא עברה חצי שעה ושכחתי איך קוראים לבחור המקסיקני. שבוע הבא נגד הבנגאלס, אחת בצהריים, נראה לי הפעם אני אלך על וודקה.

כשסזאר היה פה (זהו, ככה קוראים לו, סזאר. גדולים המקסיקנים האלה - כמה קטנים הם, ככה שאיפות גדולה יש להם. טוב שהם לא קוראים לילדים שלהם על שם ישו. הא, בעצם הם כן) הוא סיפר לנו שהוא מתכוון להחליף את לוחיות הרישוי המקסיקניות של האוטו שלו בכאלה מקומיות, בגלל שמתנכלים פה למקסיקנים. זה עצוב, למעשה, כי המקסיקנים פה הם המקבילה המקומית של אופנסיב ליינמן - הם עושים את כל העבודה השחורה, לאף אחד לא אכפת מהם עד שמשהו מתקלקל ואז הם חוטפים את כל האשמה. ברצינות, כל מנקה שירותים או גנן פה הוא ממוצא מקסיקני ועדיין מערכת בחירות שלמה לסנאט מסתובבת פה מסביב למי עושה יותר כדי למנוע הגירה ממקסיקו, כאילו שזאת הבעיה מספר אחת של המדינה. ניסיתי לחשוב איזה תפקידים אחרים היו הלאומים הרבים שמסתובבים פה ממלאים על המגרש והמסקנות היחידות שהגעתי אליהן הן שהאסייאתים הם בטוח הקיקרים (אף אחד לא ממש אוהב אותם אבל אי אפשר בלעדיהם), השחורים הם הפאנטרים (אף אחד לא אוהב אותם, אין להם שום תרומה אמיתית למשחק אבל לאף אחד לא נעים להגיד להם) והישראלים הם בלא ספק קישון ג'ונסון (שמים ט"ד פעם בשנה, עושים רעש כאילו הם לפחות המאמנים וגם אותם אף אחד לא אוהב). תובנות נוספות ייתקבלו בברכה.

ועכשיו לקצת פוטבול, הנה כמה דברים שהעליתי בחכתי, בעודי מקפיץ עוד כוסית:

- בשבוע שעבר קיטרתי (כהרגלי) על זה שיש הרבה קבוצות ממש גרועות בליגה. אחרי המחזור האחרון, אני חושב שאפשר למקד את הבעיה עוד יותר - רמת הליגה כולה לדעתי פחותה מאשר בשנים קודמות, ולכן לא פלא שקבוצות גרועות רק נהיו גרועות יותר. קחו לדוגמא את המחזור האחרון ב-AFC. שלושה משחקים הציגו את ששת הקבוצות שייצגו את החטיבה בפלייאוף שנה שעברה (אינדי - ג'קסונוויל, פיטסבורג - סינסי ודנבר-ניו אינגלנד), היית יכול לצפות למשחקים ברמה גבוהה, לא?

אז במקום חגיגת פוטבול איכותי קיבלנו משחק אחד שבו קבוצה אחת לא מסוגלת לרוץ והשניה לא מסוגלת לנצל את זה, משחק שבו שתי הקבוצות עשו ביחד משהו כמו 30 אלף איבודי כדור ומשחק שלישי שאמנם לא היה בו איבוד כדור אחד, אבל זה בערך הדבר הטוב היחיד שאפשר לומר עליו. אם שש הקבוצות הבכירות בחטיבה שהיתה הטובה יותר אשתקד לא מסוגלות להציג משחק אחד איכותי, מה יגידו בטמפה ביי? אני עדיין מנסה להתנחם בזה שזה רק המחזור השלישי ובתקווה שנראה שיפור בשבועות הבאים, אבל כרגע זה לא נראה טוב.

- אם יש דבר שאסור לעשות בליגה הזאת זה להגיד מילים טובות על איזה שהיא קבוצה או שחקן. תראו את ג'קסונוויל ולפטוויץ'. אחרי כל המחמאות שנתתי להם שבוע שעבר, הם הוציאו אותי כזה קטן השבוע. למרות זאת, אני עדיין מחזיק מהיגוארים קבוצה שיכולה לרוץ רחוק בפלייאוף, אבל כדי שהם יצליחו לעשות את הצעד הבא הם יהיו חייבים להתגבר על המחסום המנטאלי שגורם להם לשחק כמו קבוצה קטנה כשהם מתמודדים מול קבוצה גדולה - מחסום שחשבתי שהם התגברו עליו אחרי הניצחון על פיטסבורג שבוע שעבר.

לא יכול להיות שג'קסונוויל מגיעה למשחק מול הקולטס, מצליחה להריץ את הכדור בקלות, משתקת את משחק הריצה של היריבה ועדיין יורדת למחצית עם שבע נקודות עלובות. מאותו רגע, לא היה לי ספק שהקולטס הולכים לנצח את המשחק. מה שנכון לכדורגל, נכון גם לפוטבול - אם אתה לא כובש, אתה חוטף. ותסמכו על פייטון שהוא יגרום לכם לשלם.

- קבוצה שדווקא כן הוציאה אותי גדול השבוע היתה הניו יורק פוטבול ג'איינטס, שמול קבוצה עם מאמן סביר (זה רק אני או שאנדי ריד ומייק הולמגרן נראים כמו תאומים שהופרדו בלידתם?) פשוט קרסה. אל תתנו לשלושת האינטרספשנס של איליי להטעות אתכם, הג'איינטס הפסידו את המשחק בגלל הסקנדרי המחורבן שלהם, שהשאיר את הרסיברים של סיאטל להסתובב חופשי כאילו הן פרות רועות באחו. בסופו של המשחק ג'רמי שוקי התראיין וזרק שוב את הביטוי - אאוטקוצ'ד - השני שאומר את זה בקבוצה, אחרי טיקי בארבר בסוף העונה הקודמת.

הויברציות שאני מקבל מניו יורק הן שקופלין עולה לכל השחקנים שלו על העצבים ואני לא אתפלא בכלל לראות שאם הג'איינטס לא מגיעים לפלייאוף, ויש סיכוי טוב שזה קורה, קופלין מוצא את עצמו מחוץ לקבוצה. ויפה שעה אחת קודם.

- מילה על הפציעה של כריס סימס. מלבד איחולי החלמה מהירה לבחור החביב (מהמרי וגאס כבר מתגעגעים) אולי הגיע הזמן להעריך מחדש את הדרישות שלנו משחקנים בליגה. הק"ב של טמפה נפצע מתישהו במחצית הראשונה אבל המשיך לשחק כל המחצית השניה עם טחול קרוע (אני היחיד שחושב על הבאבא בובה וטחול בפיתה כשמזכירים את זה?) תוך שהוא חוטף על ימין ועל שמאל, ובקלות היה יכול לדמם למוות אם המשחק היה נמשך עוד טיפה. עכשיו, כולנו מעריכים את סימס על המאמץ, אבל יכול להיות שהסיבה העיקרית שסימס המשיך לשחק היא כדי שלא יקראו לו בחורה כי הוא לא מסוגל לשחק עם הכאב? יכול להיות שאנחנו מקבלים כבר כמובן מאליו את העובדה ששחקנים צריכים להמשיך לשחק עם הכאב שאנחנו כבר מצפים מהם להרוג את עצמם, פשוטו כמשמעו, על המגרש?

- עוד משהו על סימס - ממה אתם חושבים ג'ון גרודן יותר שבוז - מזה שהלך לו הק"ב הפותח או מזה שהוא ממש היה צריך להגיד מילה טובה על סימס?

- מכירים את הסיפור על העקרב, זה שעוקץ למרות שהוא יטבע, כי זה בטבע שלו? ברוכים הבאים לעולמם של האריזונה קרדינלס. הם באמת רוצים לנצח, אבל מה לעשות - זה בטבע שלהם, להחריב אפילו את הדבר הפשוט ביותר. השבוע, אחרי שהם קיבלו במתנה כדור מהראמס בטווח פילד גול, דקה וחצי לסיום המשחק והם בפיגור שתי נקודות, כל מה שהם היו צריכים זה להריץ קצת את השעון ולתת לבועט הכי טוב בליגה לסגור עניין, קורט וורנר מצליח לפמבל ולאבד את הכדור. השבוע הקרדינלס מכרו את הזכויות לשם של האיצטדיון החדש והבעלים טען שהם הולכים להשתמש בכסף כדי לחזק את הקבוצה. אם יורשה לי להציע - שינוי פעוט של מדים, כל השחקנים, ההנהלה והצוות המקצועי, שלא לדבר על השם, ואתם מסודרים. כל דבר פחות מזה, והקבוצה הזאת תמשיך לדשדש, פשוט כי זה באופי שלה.

- בעבר ירדתי הרבה על פייטון מאנינג ואני עדיין לא משנה את דעתי שעד שהוא לא יקח את הקבוצה שלו לסופרבול הוא לא שייך לליגה של הגדולים באמת, אבל לראות אותו בפעולה (לפחות בעונה הסדירה) זה לפעמים בית ספר לניהול משחק. ביום ראשון הוא היה בינוני להפליא ונתן את המשחק עם אחוזי ההשלמה הנמוכים בקריירה שלו, ועדיין, הדרך בה הוא סידר את הט"ד השני של אינדי לדאלאס קלארק היתה מאסטרפיס אמיתי - עומד בפוקט, מזיז את קלארק קצת שמאלה, קצת ימינה ובסוף נותן לו את הכדור כשהוא פנוי לגמרי. תענוג.

- גם מברט פארב לא חסכתי ביקורת בשבועות האחרונים, ואני עדיין חושב שהוא צריך לפרוש כמה שיותר מהר, אבל יש רגעים, כמו הט"ד הראשון על דטרויט, שאחריו הוא חצה את כל המגרש עם ידיים מונפות כשהוא מקפץ כמו משוגע ועם חיוך בגודל של מלון, שאתה מקווה שכל השחקנים בליגה היו משחקים עם כזאת חדוות משחק והתלהבות של ילד קטן.

- נקודה אחת לגבי המשחק של הפטס מול דנבר. הרבה בטח ידברו על הפרצוף החמוץ של בריידי במהלך המשחק, אבל נקודה שקפצה לי לעיניים היא דווקא ניהול המשחק של בליצ'יק. לפני שלוש שנים, ניו אינגלנד התארחה בדנבר למשחק מאנדיי נייט שבמהלכו ביליצ'ק נתן קריאה לסייפטי מכוון, שמאוחר יותר התברר כמהלך מנצח. הוא הוכתר כגאון הדור והפאטס המשיכו לזכייה בשתי אליפויות רצופות.

ובכן, בסאנדיי נייט האחרון ראינו בדיוק את ההפך - המלך נושל מהכס. בריידי זרק במהלך המשחק 55 פעם למרות שהפטס לא היו בפיגור של יותר מ-10 נקודות מרבית המשחק. לא יכול להיות שמנהל משחק מצוין כבליצ'יק יעשה כזאת טעות, במיוחד כשיש לו על המגרש רץ מוכשר כמו מארוני. נכון, הפאטס לא הולכים עכשיו להפוך לבאפלו בילס או משהו, אבל בשבועות האחרונים ביליצ'ק פשוט נראה כמו, טוב, עוד מאמן בליגה.

- הדרייב הנורמאלי היחידי שראינו מהפטריוטס במהלך המשחק היה זה שבו ניו אינגלנד הלכה עם התקפת נו-האדל ארוכה, שהתישה את הגנת דנבר עד כדי כך שאחד מהמגינים הקיא את הנשמה על המגרש. אני לא הראשון להצביע על זה, אבל תשימו לב איך העונה יותר ויותר קבוצות עוברות להתקפת נו-האדל לאורך דקות ארוכות, לאו דווקא כי הן בפיגור אלא בעיקר כדי להוציא את ההגנה משיווי משקל. ראינו את זה מפיטסבורג וסינסי, כמו גם מהקולטס וקבוצות נוספות. כמובן שזה דורש שיהיו לך שחקני התקפה שלא יותשו אף הם, אבל זה אחד מהשינויים שהליגה עוברת, לטעמי כתוצאה מהפיכת ההגנות לאתלטיות ומאומנות יותר ויותר. לעיונכם.

- הנקודה האחרונה תמיד מוקדשת לשחרור קיטור, ואני אפנה אותה הפעם לאמט סמית. אמט יקר, אני יודע שאתה מתגעגע לאור הזרקורים, אבל "רוקדים עם כוכבים"? לא יכולת פשוט להשפיל את עצמך באיזו פרסומת כמו כל שחקן פורש נורמלי? הכי גרוע, אם אתה באמת מתעקש לרדת נמוך, היית יכול ללכת לאחת מתוכניות הקדם-משחק ולצחוק מבדיחות קרש כמו שהאוטובוס עשה, זה לא הרבה פחות משפיל, תאמין לי.

את הטור של השבוע נחתום בשתי פנינים מפיו של הגדול מכולם (תרתי משמע), ג'ון מאדן, אותן זרק לחלל האוויר בסאנדיי נייט פוטבול:

"זה היה בדיוק וינטאג' ג'ייק פלאמר" (ששונה מהג'ייק פלאמר הרגיל איך בדיוק?)

"בן ווטסון הוא רסיבר טוב מראה מאוד" (יש משהו שאנחנו צריכים לדעת, ג'ון? לא שיש לנו בעיה עם זה, כמובן)

ואחרון אחרון חביב, מתוך פרסומת לוויגארה, בסופה נכתבה השורה הבאה: "לפרטים נוספים, צפו במודעה שלנו במגזין הגולף". אין ספק, הם יודעים מי קהל היעד שלהם.