בקיעים בחומת לוזון

תגידו, לא עכשיו ברצינות: באמת חשבתם שבית"ר ירושלים תיקח אליפות? עם כל הארדילס שמרדילס הזה, היה כל כך ברור שלמרות עשרה ניצחונות בסיבוב הראשון הם יגמרו במקום השישי. נו, די, לא חשבתם ברצינות שחיפה תזכה, נכון? יש גבול לכמה אליפויות אפשר לקחת עם יניב קטן בהרכב. הפועל ת"א? המקום השביעי בשבילם הוא מחמאה, הם היו צריכים לרדת. ואפרופו יורדות, מה אתם אומרים על זה שמכבי ת"א ניצלה ברגע האחרון אחרי 0:0 עם הרצליה? יא אללה, איזה בונקר הם עשו, מזל שמאמן הרצליה, טון קאנן (שהחליף את לחמן, שהחליף את פרדי דוד, שהחליף את ראובן עטר) היה עסוק בתספורת ובמחברת.

אז למה כולם פתאום מופתעים מזה שמכבי פ"ת לקחו אליפות? די, נו, זה לא היה כזה ברור? אמרו עליהם שיתפרקו, שאין להם אוהדים, שהרצף של 16 ניצחונות רצופים ייגמר מתישהו. הוא באמת נגמר, אחרי שהם היו במרחק 22 נקודות מנתניה. גיא לוזון הוא מאמן גדול, זה היה ברור וידוע עוד קודם. אבל מה שהוא עשה העונה באורווה היה באמת דבר עצום.

הסכסוך הראשון התחיל במאבק על פרמיות האליפות. חוץ מהשוער המחליף טוביה קוז'יקרו והקשר דני פרדה, לאף אחד לא היה מענק בחוזה. עמוס לוזון חשב שזה יעבור בשתיקה, שהכל יהיה בסדר. אבל הכל לא היה בסדר, כי פתאום נשמעה דפיקה על דלת המשרד שלו. גיא לוזון עמד בפתח. "איפה הכסף?" היו המלים הראשונות שלו.

כן, כן. חשבתם שהלוזונים של מכבי פ"ת הם מקשה אחת. כאילו, "הלוזונים וכל השאר". טעיתם ובגדול. כי במשפחת לוזון אין כזה דבר מקשה אחת. וכשזה מגיע לפרמיות האליפות של השחקנים, צריך איש חזק שינהיג את המהפכה. וגיא הוא איש כזה. זה הגיע לטונים גבוהים. פרץ משבר חמור שבמהלכו ביקשו השניים לערב צד ניטרלי בשיחה. אז הם הביאו מישהו שלא קשור לקבוצה ולמשפחה, את יו"ר ההתאחדות לכדורגל, אבי לוזון, שיכריע. אבל הוא לא הצליח. וואלה, להביא את גמר גביע אופ"א לרמת גן ב-2009היה הרבה יותר קל.

בסוף המשבר נפתר. פטריק סופו היה האחרון שקיבל את הכסף וכולם יצאו בכותרת החדה, המשעשעת והקולעת "סופו של הסיפור". אבל היה ברור שזה לא אותו דבר. הדברים קיבלו תפנית נוספת כשמספר שבועות אחר כך גיא קיבל הצעה להצטרף כעוזרו של רפא בניטז, מאמן ליברפול. אברהם גרנט, מאמן פורטסמות, סידר לו את הג'וב. "בית לא עוזבים", אמר עמוס בכל ערוצי התקשורת. אבל גיא היה נחוש.

הוא כבר הגיע לליברפול להתרשמות (ממש כמו שמעון גרשון בסאות'המפטון וניר דוידוביץ' בסנדרלנד בזמנו), והיה על סף סיכום. ואז היד רעדה. פתאום למראה יציע הקופ הוא נזכר בתא הכבוד באורווה. התיקולים של לואיס גארסיה הזכירו לו את התנועות של נאור פסר. ואז הגיע הטלפון ממשה זוארץ. גיא לא יכול היה להגיד לא. "בדיוק כשחשבתי שאני בחוץ, הם משכו אותי בחזרה פנימה", אמר בראיון. גיא לוזון חוזר הביתה.