אני מעריך שזה יקרה מאוד בקרוב. אל תלכו רחוק, לא שנה ולא שנתיים, תנו כמה חודשים, שבועות, ותראו איך הכל קורס כמו מגדל קלפים. אני אישית זיהיתי את הסדקים כבר מזמן, יותר מדי סימנים היו שם. אם לשים את האצבע במדויק, הרי שמאז הזכייה של רם בטורניר ווימבלדון עם זבונרבה זה כבר לא אותו דבר. פתאום הוא לבד בגלי צה"ל, פתאום זה כבר לא "אנדיוני" זה רק "אנדי". פתאום זו הזכייה "שלו", לא הזכייה "שלהם". אישית אני לקחתי ללב. ואם אני נפגעתי, מה היה יוני אומר?
לא, אני לא לוקח פה צד. באמת שלא. האמת, חוץ מזה שאנדי אוהד בית"ר ירושלים, יש את כל הסיבות לפרגן לו. זו סתם ההרגשה הזו של להיות פגוע עד כאב. כל אחד מכם היה מרגיש כך אם היה במצב הזה. אתם גם לא קולטים את הניואנסים הקטנים שכל בר דעת ראה בטורניר בנגקוק (סך פרסים של 550 אלף דולר). פתאום הבק הנד של יוני לא מסתובב, אנדי מביא אותה בווינרים שהופכים ללוזרים והם מפסידים לאיזה זוג סיני אלמוני.
אחר כך יתחילו הידיעות לטפטף. באתרי האינטרנט תופיע הידיעה "פרסום ראשון: ארליך מבקש מכלי התקשורת לשנות את הכינוי מיוניאנדי לאנדיוני". וזה רק יילך ויקצין. רם יאשים את ארליך במסע הכפשה, ארליך יגיד שרם הוא בעצם סתם אוהד מצוי מהיציע המזרחי בטדי. אנדי בתגובה יקבל מימון מגאידמק ויילך עם חולצה שעליה הסלוגן "לא רוצים שוטרים ביציע". האחים מייק ובוב בריאן יביעו צער ממקום מושבם בקליפורניה על ה"אדורבול קאפל דט ג'אסט ברוק אפ" ואנחנו כולנו נשאל את עצמנו: "לאן נעלם החיוך? איפה הימים שבהם היו מתארחים אצל אבי רצון בטריבונה? לאיפה בכלל נעלם אבי רצון, דווקא בשנה שבה איטליה אלופת העולם?"
הכל כתוב, הכל חרוט. וזה עצוב, באמת שזה עצוב. אבל יש כל כך הרבה סדקים, כל כך הרבה כתובות על הקיר. אל תגידו שלא אמרנו לכם.
לאן נעלם החיוך?
17.10.2006 / 12:42