חמש אצבעות באוויר

זה היה משחק בהזמנה עבור הקבוצה של פאביו קאפלו. זה היה ניצחון שהגיע בזמן, כמו על פי תוכנית-על. שבועיים אחרי המשחק המאכזב נגד ליון, בו מדריד נראתה חסרת אונים מול הנחישות הצרפתית, חזר החיוך לפניהם של אוהדי הקבוצה. עשרות אלפי צופים הניפו בהתלהבות ידיים פרושות אצבעות. חמש אצבעות באוויר, אצבע אחת על כל שער שכבשו השחקנים על המגרש. בספרד קוראים לניצחון כזה "מאניטה", יד קטנה, שבדרך כלל שמורה לניצחונות גדולים ומפוארים, כמו זה שמדריד הנחילה לבארסה בשנת 1995 (גם בצד השני של המדינה חגגו עם אותה תנועה את הניצחון של בארסה על מדריד ב-1994).

אלא שבעבר, אפילו לא מזמן, אף אחד ביציעי הסנטיאגו ברנבאו לא היה טורח להניף ידיים באוויר ולהתלהב מניצחון קליל על קבוצה חלשה כמו דינמו קייב - נרפית עד כדי מבוכה בהגנה ותמימה עד כדי ייאוש בהתקפה. אבל העונות האחרונות של מדריד - יבשות, מרות וצורבות - לימדו ענווה מהי את הקהל המדרילני השבע והזחוח. המפלצת התובענית בעלת 80 אלף הראשים היתה רגילה לקבל בדיוק את מה שהיא רוצה: שמות גדולים, שמות גדולים עוד יותר ושמות גדולים עד כדי כך שהם מאיימים להתפקע מחוץ לתחומי החולצה הלבנה.

העונה, למרות כמה החתמות גדולות (קנווארו, דיארה, ואן ניסטלרוי, רייס), התחושה היא שפאביו קאפלו בונה קבוצה שמבוססת על כדורגל מלוכד, שעושה שימוש ביכולת האישית של שחקניו, במקום על כדורגל אישי, שמשתמש בלכידות הקבוצתית רק בלית ברירה וברגעי מצוקה. כדי שהסגנון החדש יעבוד על הצד הטוב ביותר, הוא צריך להתחשל בחומה של אש ההפסדים, כמו זה שמדריד ספגה בליון. אותם רגעים קשים של מפלה וכאב, הם אלה שבונים קבוצה חזקה. לכן קאפלו, שכבר מכיר היטב מהקדנציה הקודמת שלו במועדון את דפוסי הפעולה של הקהל במדריד, שמר על שלוותו בימים שחלפו מאז, למרות כל סימני הדאגה והפאניקה בה התקבלה התוצאה השלילית בספרד.

ההפסד בליון הוליד את הניצחון המפואר במדריד. ריאל התחשלה והתחזקה כקבוצה - עובדה שראול, הרדוף והלחוץ, היה אחד השחקנים הטובים ביותר על כר הדשא אתמול ואף הבקיע צמד - וגם אוהדי הקבוצה התחזקו: עובדה שכל אותן אלפי ידיים הונפו. חמש אצבעות באוויר. אצבע אחת על כל תקווה לכדורגל גדול במדריד.