שקלאר ונציגי גאידמק: הסולחה

אחרי כמה שבועות של פרסומים על כך שמקורביו של ארקדי גאידמק מחפשים דרך להדיח את היו"ר ולדימיר שקלאר, בשבוע שעבר נגמרה הסאגה לאחר כמה שיחות שהתקיימו בין שלושת האנשים החזקים ביותר במועדון. מצד מקורבי גאידמק הגיעו גידי מרינובסקי ויוסי מילשטיין, ומצדו של שקלאר הגיע הוא עצמו, מלווה בהמון ביטחון עצמי. שקלאר שאל על הפרסומים בעניין משה דדש, דני לאופר וניר פרצלינה בכלי התקשורת, ושני הנוכחים האחרים ביקשו להרגיע אותו, והבהירו שלא היו שום מגעים עם האנשים שהוזכרו ושום פניות אליהם.

אחרי כמה וכמה שעות של ליבון עניינים ושיחה מלב אל לב, נראה שכל המחלוקות נפתרו, לפחות לעת עתה. בכיר במועדון אמר לנו השבוע: "מסתבר שכל הפרסומים היו בסוף רק לטובה. זה גרם לשלושתם לשבת בחדר אחד, וכל אחד אמר מה שחשוב לו. נכון לעכשיו, היחסים בין השלושה הם הכי טובים שהיו אי~פעם, וכולי תקווה שזה יימשך לאורך זמן".

אז מאיפה הגיעו הפרסומים? ומיהו אותו מקורב לגאידמק שמקיים את כל הפגישות הסודיות? לפני כשבועיים אמר משה דדש ל"כל העיר" שישב עם מקורביו של גאידמק לשיחה בעניין חזרתו לבית"ר. דדש לא הכחיש שפגש את נציגיו של גאידמק, אבל כל מקורביו של גאידמק לא ממש יודעים להגיד לנו על מה בדיוק הוא מדבר. כולם הרי יודעים ששני האנשים הכי קרובים למיליארדר, והיחידים שיכולים לפנות למישהו בשמו, הם מילשטיין ומרינובסקי.

מילשטיין, מצדו, מודה שפגש את דדש לא פעם ולא פעמיים, אבל מוסיף שעשה זאת באירועים שאינם קשורים כלל וכלל לתפקיד זה או אחר, ואף לא לחזרתו של היו"ר המיתולוגי לקבוצה. גם מרינובסקי לא ממש יודע מאיפה דדש הביא את הדברים. בכל הנוגע לדני לאופר שמענו כמה גיחוכים מכיוון אנשיו של המיליארדר, ואילו בעניין ניר פרצלינה מתברר שמסע תקשורת טוב עשה את העבודה בלי שהטייקון בכלל ידע מיהו אותו פרצלינה, שאמר לנו השבוע: "אף אחד בבית"ר ירושלים לא פנה אלי ולא נפגש איתי. אני מנהל היכלי הספורט בתל~אביב. יש לי עבודה וטוב לי. אני עכשיו בעיצומו של פרויקט גדול מאוד של היכל נוקיה. יש לי איזו תיאוריה על איך שמי נכנס לעניין, אבל אני ממש לא הולך לדבר עליה בעיתון, כי זה לא יישמע טוב. אני רק יכול להגיד שאני מאושר איפה שאני".

אז גם אם לא ידוע מה יהיה בסוף, מה שחשוב כרגע הוא שהמקום הראשון עושה טוב לכל מי שנמצא בבית"ר, ואפילו הצ'ילבות הכי גדולות, מילשטיין, מרינובסקי ושקלאר, במקרה זה נרגעו לחלוטין. השבוע חזר ארקדי גאידמק לארץ אחרי כמעט חודש וחצי, והוא מבסוט ביותר. המנהלים שלו יישרו קו ביניהם, הקבוצה שלו במקום הראשון, וכמוה גם פורטסמות של בנו סשה. מה הבחור עוד יכול היה לבקש? לא הרבה. העיקר שיהיה שקט לפני החגים.

עם בואו של ארקדי גאידמק לבית"ר, כל מה שדיברו עליו זה כסף, והרבה. דיברו על כך שהירוקים של גאידמק יעזרו מאוד לבית"ר להביא אליפות אחרי שמונה שנים, ושהדולרים יביאו את המועדון כולו לימים אחרים. מצד שני, אף אחד לא התעלם מהעובדה שהכסף הגדול יכול גם לפגוע בבית"ר, בערכיה וכמובן בתוצרת הבית של המועדון ובסמליו.

בשנים האחרונות בית"ר לא ממש יצרה שחקני נוער שעלו לבוגרים ועשו חיל סטייל אלי אוחנה ואורי מלמיליאן ואילו עכשיו, דווקא כשעמית בן~שושן ואבירם ברוכיאן הצליחו לבסס את מעמדם, להיות מוזמנים לנבחרת הבוגרת ולהוכיח שהם טובים לא פחות מכל שכיר חרב במועדון, בבית"ר לא ממש יכולים להבטיח להם שהם ישחקו ויהפכו לחלק מן השלד של הקבוצה.

השבוע, נראה, הגיעו מים עד נפש. בעוד שבן~שושן נהנה מכותרות ומרגיש בטוח במעמדו, במיוחד לאור היכולת הלא משכנעת של ברק יצחקי במשחקים האחרונים, ברוכיאן אינו מוכן לקבל את זה שהוא אפילו לא על תקן חילוף שלישי. בשבועות הקרובים, אם לא יהיה שום שינוי במעמדו, הוא יבקש להשתחרר מהקבוצה. אחד ממקורביו של השחקן אמר לנו השבוע: "לא הגיוני שאין אף שחקן שגדל או שיחק במועדון הזה שהוא לא בהרכב. חוץ מאיציק קורנפיין, כל הקבוצה הזו היא שכירת חרב אחת גדולה. זורקים את הילדים שלנו אחרי שהם עבדו כל~כך קשה בשביל בית"ר".

ולא רק האנשים שקרובים לשחקן מרגישים כך, אלא גם השחקן עצמו, שאמר השבוע, בשיחה עם חברים: "אני כבר לא יכול, קשה לי לא לשחק. אם ניקח השנה אליפות, אני רוצה להיות שותף בה, אני רוצה לחוות את הקהל, אני רוצה להרגיש חלק מהקבוצה _ ואם זה לא יקרה, אז חבל לי סתם לאכול את הלב".

ברוכיאן מרגיש רע מאוד. הוא יודע שפבריס פרננדז מקבל אשראי בלתי מוגבל בתפקיד שלו, ושאחרי פרננדז נכנס לתמונה מילובן מירוסביץ. ברוכיאן לא אוהב את מעמדו כמחליף שלישי, ובשבוע הקרוב הוא אמור לחתום על הארכת חוזהו לארבע שנים נוספות תמורת 150 אלף דולר לעונה. למרות החוזה הארוך והסכומים היפים, ברוכיאן אינו פוסל את האפשרות לבקש לעבור לקבוצה אחרת. הכל, רק לא לקטוע את התקופה הטובה שהוא נמצא בה ולא לפגוע במעמד שביסס לעצמו בשנתיים האחרונות.

שחקן ממורמר אחר הוא דוד אמסלם, אולי אחד הסמלים האחרונים של המועדון. אמסלם קיבל בשבועות האחרונים אינספור הצעות לעזור לקבוצות כמו בני~יהודה, נתניה ואחרות. המגן, שכבר אמר שהוא רוצה לסיים את הקריירה בבית"ר, מבהיר השבוע: "אני רוצה להישאר בבית"ר, אבל בדרכי שלי". מהי דרכו שלו הוא לא בדיוק פירט, אבל זה לא סוד שאמסלם רוצה לשחק יותר ולהרגיש את המגרש. בבית"ר, לעומת זאת, לא מוכנים בכלל לחשוב על האפשרות לשחרר את השחקן הוותיק. "אנחנו לא משחררים אף שחקן", אמר מקור במועדון. "לא קיבלנו שום פנייה מאף קבוצה לגבי אמסלם, וגם אם כן, הוא יישאר שחקן בית"ר". לגבי ברוכיאן אומרים בבית"ר כך: "אף אחד לא יכול להבטיח לאף שחקן שהוא ישחק. בשביל זה יש מאמן, והוא זה שמחליט מה קורה על הנייר. ברוכיאן מאוד מוערך בקבוצה, וראיה לכך היא הרצון להחתים אותו על חוזה של עוד ארבע שנים".

בדקה ה~77 של המשחק מול כפר~סבא החליט אוסי ארדילס שהוא מוציא את פבריס פרננדז ומכניס מגן כדי לשמור על התוצאה. הצרפתי מנסה למשוך, ומתהלך לאטו עד שהשופט מבקש ממנו לצאת מיד מכיוון השער של קורנפיין ולא להגיע עד לקו החצי. פרננדז, אף שביקש להתחלף כמה דקות קודם לכן, מסנן משהו בצרפתית, עוזב את המגרש, מוריד את החולצה, נכנס היישר לחדר ההלבשה ולא חוזר לספסל הקבוצה. "כבר מהדקה החמישים לא היה לו אוויר", מספר אחד השחקנים. "הוא כל שנייה ביקש מים, עמד דקה על המגרש בזמן שכולם רצים ולא היה יכול להמשיך". האוהדים שביציעים לא קיבלו בהבנה את הצעד של הצרפתי. גם הקבוצה לא.

מעבר לעייפות הניכרת, היה עוד משהו שגרם לצרפתי לבקש חילוף. בדקה השבעים נשרקה עבירה לזכות בית"ר: כדור חופשי מ~19 מטר. את הכדור ניגש לבעוט, למרות בקשותיו של פרננדז, מילובן מירוסביץ. הצרפתי חטף קריזה, והחליט שהוא לא מוכן להמשיך לשחק. אחרי בעיטת העונשין יצא הכדור לקרן לזכותה של בית"ר, ופרננדז, שתפקידו הוא להרים את הקרנות, עשה ברוגז ולא ניגש לבעוט. רק אחרי דקה הבינו השחקנים שהוא לא מתכוון לבעוט, ויואב זיו ניגש לעשות זאת במקומו של השחקן הסורר. שלוש דקות אחרי זה ניגש פבריס אל הספסל ואמר למאמן שלו: "השריר נמתח לי, אני רוצה לצאת".

לאחרונה, מספרים שחקנים בקבוצה, מתחיל הצרפתי לחזור לדפוסי ההתנהגות שלו מהשנה שעברה, מסתגר בתוך עצמו וממעט לחייך. קחו לדוגמה את אסיפת הקבוצה בשבוע שעבר, לפני המשחק, שפרננדז הגיע אליה בלי חולצה. הוא נכנס לחדר הישיבות אחרון, עירום בפלג גופו העליון, והתיישב. המאמן ארדילס ביקש מהקשר ללבוש חולצה, והצרפתי עשה זאת רק לאחר שסינן אוף ארוך ומייגע. "הוא ממש שם זין", אומר אחד השחקנים. "גם באימונים הוא עושה טובה שהוא מתאמן. משהו קרה לו, ונראה שעוד פעם הוא משתגע. זה ממש לא טוב. הוא נתן שני משחקים גדולים, ובשני המשחקים האחרונים הוא חושך. אי~אפשר לקחת ממנו את זה שהוא השחקן הכי טוב בארץ, אבל אם עוד הפעם הוא יאבד את הראש, זה הסוף שלנו. במצב שבואטנג לא יכול לשחק, התפקיד של פרננדז קריטי והוא פשוט עושה שכונה".

בבית"ר מתחילים לדאוג, ואף לחשוד שהצרפתי מנצל את היותו אחד הברגים החשובים במערכת, ומרשה לעצמו לעשות כל מה שהוא רק רוצה. באחד מאימוני השבוע קרא ארדילס לפרננדז לשיחה, וניסה להבין מה קרה איתו במשחק מול כפר~סבא. השחקן ניסה להסביר: "כל~כך רציתי לבעוט את הכדור הזה. היתה לי תחושה שזה יהיה בפנים, וכל~כך רציתי שיהיה טוב. אני עם אובר~מוטיבציה, ולכן זה קרה לי". בבית"ר מקווים כי תקופת ה"אובר~מוטיבציה", כפי שמכנה אותה הצרפתי, תסתיים כמה שיותר מהר, והוא יחזור לעצמו. בקיצור, הנורה האדומה כבר נדלקה, אבל בבית"ר מבהירים: "נכון לעכשיו הוא לא עובר את הגבול, והוא נותן את התפוקה על המגרש. אין לנו מה לעלות אותו לוועדת משמעת על מה שקרה. זה הבחור, הוא מלא אמוציות ורגש, ולפעמים קורים גם דברים כאלה".

עדכונים: ביום חמישי ערכה בית"ר את הרמת הכוסית המסורתית שלה. אחרי שנים של בצורת ממתנות גדולות ושוות, קיבלו שחקני הקבוצה מתנות לחג בשווי של לא פחות מ~3,000 שקל.