פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        לביבות מעופרת יצוקה

        פייטון מאנינג שוב לא לקח אליפות, הפעם בגלל לביבות מקולקלות בסעודת חנוכה. טוב ששאראס הציל את המצב. השנה שתהיה

        אני זוכר את זה כאילו זה קרה אתמול. בעצם, אני בטוח שגם אתם זוכרים את היום ההוא של ינואר 2007, אפילו אם אתם לא אוהדי פוטבול. הזיכרון של הציבור קצר, אמנם, אבל איך אפשר לשכוח את הפרשייה ההיא של פייטון מאנינג, שכמעט גרמה לתקרית דיפלומטית בין ארה"ב לישראל?

        אז למי שחי בפלנטה אחרת או שממש ממש התעקש לא לדעת מה קורה, הנה תקציר האירועים. מאנינג נתן עונת קריירה בקבוצת האינדיאנפוליס קולטס. עזבו אתכם מ-2004, שבה זרק ל-49 טאצ'דאונים. 2006 הייתה השנה שלו. 76 טאצ'דאונים, מאזן 0:16 בליגה. אפילו את הפטריוטס השנואים הוא קרע בנובמבר בפוקסבורו 3:72, עם תשעה טאצ'דאונים.

        בפלייאוף תמיד הייתה למאנינג בעיה. הוא לא יודע לנצח. בשנה שעברה, אחרי מאזן 2:14 בעונה הרגילה, הוא הפסיד במשחק הראשון בפלייאוף לפיטסבורג, שהמשיכה עד לסופרבול. השנה היה ברור שזה לא הולך לקרות. די, כמה אפשר? פעם זה המאמן, פעם זה הבועט, אחר כך שוב המאמן, אחר כך ההגנה שלא תפקדה בדקות ההכרעה, השלג בניו אינגלנד. היה ברור לכולם שהתירוצים נגמרו, שהשנה הוא עושה את זה ביג טיים.

        שבוע לפני המשחק נגד הניו יורק ג'טס בפלייאוף התחילו הבעיות. דיברו על משהו מסתורי, "נסיבות אישיות". אבל רב היה הנסתר על הגלוי מאחורי הקלעים. במשחק נגד הג'טס הוא מסר לחמש חטיפות ואפילו לא לטאצ'דאון אחד. ניו יורק ניצחה 0:17 וזכתה בסופרבול, ממש כמו פיטסבורג ב-2005. פייטון עלה כמו גבר-גבר למסיבת העיתונאים. הוא היה אצילי ולקח את האחריות על עצמו: "יש לנו כמה בני זונות משת"פים בקבוצה, ועוד כמה אפסים שלא מזיזים את התחת".

        אף אחד לא ידע מה הייתה הבעיה. זאת אומרת, ברור שהאיבודים של מאנינג לא היו באשמתו אלא באשמת השחקנים של הקבוצה שלא עזרו לו. אבל היה משהו אחר, משהו שלא נתן מנוח. ואז באו החוקרים של ה"אינדיאנפוליס סטאר", שניים שמאוד מזכירים את וודוורד וברנסטין מווטרגייט, וחשפו את הסקופ המרעיש: "הכל בגלל הלטקעס".

        הם גילו שבלילה קר של סוף דצמבר ישב מאנינג לארוחת חנוכה אצל שכנו היהודי, ג'ייקוב רוזנבלט, לסעודת חג. אשתו החביבה של רוזנבלט, רבקה ברכה השלישית, הגישה להם לביבות לשולחן. מאנינג טחן וטחן, ובסוף קיבל כאב בטן שפוצץ לו את הקיבה.

        את זה אתם בוודאי זוכרים, איך שהקטע הזה לא עבר בשלום. שני הכתבים החרוצים חשפו שרוזנבלט בכלל גדל בברוקלין, והג'טס הם הקבוצה האהודה עליו. הקבוצות האחרות שהוא אוהד הן הניקס, הפועל פתח תקווה בכדורגל ועירוני אשקלון בכדורסל. ואז התחילו המהומות וההתנכלויות לקהילת יהודי אינדיאנפוליס. עמנואל רוזן הוטס במיוחד לאינדיאנה כדי לראיין אוהדים נזעמים, ושרת החוץ ציפי לבני התקשרה בבהילות לברנש החי בעיר ונשוי לישראלית בשם שרונאס יאסיקביצ'יוס, שיסדר שם את העניינים. היה שם בלגאן גדול, שאך בנס לא הסתיים בהרוגים.

        יאסיקביצ'יוס הזה, בחור ממוצא ליטאי ודי אלמוני באינדיאנפוליס (גם לא בטוחים שם שהוא בכלל בא מתחום הספורט), היה זה שבסופו של דבר הציל את המצב. הוא נשא נאום חוצב לבבות, שלו קרא "בשבח הקוסקוס", ובו הוא מגונן על מאכלי המטבח היהודי. אחרי מסע השכנוע והקמפיין של אותו ליטאי, התרצו שם סופסוף. הליגה, בצעד של לפנים משורת הדין, ביטלה את הניצחון של הג'טס ואת הזכייה שלה בסופרבול, והעניקה את צלחת האליפות למאנינג.

        זו לא הייתה סיטואציה קלה. אבל אני חייב לומר דבר אחד אחרי כל זה: לא יודע מי צודק, בכמה השכיר אולמרט את הדירה וכמה האמריקאים אנטישמים. אני רק יודע שפייטון לא אשם בהפסד של הקולטס. הוא אף פעם לא אשם.