בשנות ה-80 לא היה אף ילד בכתה שלא הכיר את השם מיכאל גורדוס. סליחה, לא קראו לו מיכאל גורדוס, אלא "קשבנו מיכאל גורדוס". אני חושב שעד היום האיש הזה יושב בחדר של חמישה מטרים רבועים, כשיש לו 5,670 מכשירי רדיו לידו והוא מאזין לתחזית מזג האוויר בפפואה ניו גיני.
ולא הכרנו את אותו גורדוס בגלל התעניינותנו הרבה בפוליטיקה של נמיביה עילית, אלא כי החדשות של שעה 14:00 בשבת תמיד היו ארוכות מהרגיל. בשעה הזו היו נותנים חדשות מהעולם, ומדווחים כי "קשבנו מיכאל גורדוס מוסר, ששוטרים באיי גלאפאגוס חילצו ציפור שנלכדה בין הענפים של עצי פיקוס". אם מהדורה רגילה הייתה לוקחת שלוש דקות, המהדורה של 14:00 נמשכה עשר דקות כמעט.
אבל אנחנו המתנו בסבלנות, כי ידענו. ידענו שאחרי הדיכאון הזה יהיה לנו את "שירים ושערים". 14:30 בצהריים בחורפי שנות ה-70' וה-80' הייתה שעת להיט. 16 קבוצות היו אז בליגה הלאומית, במגרשים לא היו פרוז'קטורים ולכן כולם נאלצו להתחיל מוקדם. שבעה או שמונה משחקים המשוחקים באותה שעה. "נה נה נה נה נה נה נה", בישרה המנגינה המיתית, שהייתה גורמת ללב לפעום. ובאולפן, גדעון הוד או דני דבורין מקפצים בין המגרשים וההתרחשויות. ורצוי שהכל יועבר בטרנזיסטור קטן ככל האפשר בפארק, על מנגל וגרעינים.
אילו דמויות היו אז. זוהיר בהלול, מאיר אינשטיין, רמי יצהר, מוטי חביב. כולם היו נותנים לנו הרגשה שאנחנו מפסידים משהו, בתיאורים מפליגים של עוד שער מרהיב של עודד מכנס או אורי מלמיליאן. כשהיה איתות מאחד המגרשים, לא יכולת לדעת מהיכן הוא מגיע. אחר כך, בסוף שנות ה-80, צירפו גם את האות החולני של ה"גוווול", שהיה גורם להתקפי לב מואצים בקרב המאזינים. ובסוף בסוף, בתשע בערב, היינו מתיישבים לראות את כל מה ששמענו עליו מזוהיר, ממאיר, מרמי וממוטי. וכן, בני פייסיק, לא שכחנו אותך.
אני חושב שהשבר הראשון חל במונדיאל של 1994. בהלול ודני דבורין עברו לטלוויזיה ואיבדו את כל הקסם. פתאום גילינו שהפעולות המסעירות שעליהן מדבר זוהיר המופלא קיימות רק בדמיונו. תיאורים ציוריים של השמיים הכחולים עם הציפורים המצייצות הם דבר שלא עובר במדיום הזה. אבל הבלגנו, כי איכשהו עוד היו לנו ברדיו כמה משחקים סימולטניים. יכולנו להתפשר. אחר כך הם התחילו להתפצל, עד לפירוק הסופי של הדבר הזה שנקרא "מחזור משחקים".
באולפן שירים ושערים יושב לו היום אותו דני דבורין, בודד ומנוכר, שמלווה לעתים קרובות משחק בודד של ליגת העל. אפקט ה"גווול" כבר לא חיוני, כי ברגע שיש אות, אנחנו כבר יודעים מייד לאן עוברים, ואם הזמנו צ'רלטון, הספקנו לראות את השער בחמישה הילוכים חוזרים. במגרשים מסתובב ברנש שמנסה להיות זוהיר אבל הוא לא, ועוד כמה ותיקים שמנסים לשחזר את הימים היפים, וזקנת שידורם רק מביישת את צעירותם. אומרים שמיקי גורדוס עדיין מאזין לרחשי העולם, אבל מבחינתי הוא כבר פרש. מזמן הפסקתי לשמוע את החדשות של 14:00.
כבר לא עוברים אליך, זוהיר
24.9.2006 / 10:51