פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        שוטף פלוס כמה שנים

        הרווחים מליגת המכללות מגיעים למיליונים, אבל דווקא לשחקנים אסור להשתתף בחגיגה. כדי לטעום מהכסף הגדול, צריך להגיע למקצוענים

        חלומו הגדול ביותר של כל נער ספורטאי באמריקה הוא להתקבל ללימודי חינם באוניברסיטה יוקרתית עם מלגה של ספורטאי מצטיין. לא רק שהמלגה חוסכת לו את דמי הלימוד היקרים מאוד באוניברסיטאות ששמן הולך לפניהן, היא גם פותחת בפניו את הסיכוי לקבל בעתיד חוזה בקבוצה מקצוענית, בה הוא יכול לטפס במהירות לשכר של מיליוני דולרים.

        כאשר הנער הספורטאי מצליח לקבל מלגה, הוא מרגיש שאין מאושר ממנו, אבל מתברר שיש: האוניברסיטה שלו מאושרת לא פחות, אולי אפילו הרבה יותר. אחרי הכל, היא זאת שעושה מיליוני דולרים על הגב של הסטודנט שלנו.

        ליגות הבייסבול, הכדורסל והפוטבול של הקולג'ים מלהיבות את אוהדי הספורט האמריקאים בצורה בלתי רגילה. בערים רבות משחקי הליגות הללו הם הפן המרכזי של ההווי המקומי, מוקד חיי הקהילה וגורם דומיננטי - לעתים עיקרי - בטיפוח הפטריוטיות המקומית.

        במרבית המשחקים, היציעים מלאים עד אפס מקום. אף אחד לא התפלא כאשר אוניברסיטת סטנפורד השלימה לאחרונה בניית איצטדיון חדש בהשקעה של 100 מיליון דולר. אף אחד גם לא מתפלא שכל הכרטיסים למשחק הפתיחה של האיצטדיון, ב-13 בספטמבר, נמכרו זה מכבר, עד האחרון שבהם.

        אבל בסופו של דבר, מי מושך את ההמונים, האיצטדיון או הספורטאים? ומי מייצר את המיליונים, הספורטאים או מנהלי האוניברסיטה?

        העיתון "סן חוזה מרקיורי ניוז" החליט לבדוק כמה שווים הספורטאים הסטודנטים, שנחשבים חובבים מושלמים, אבל מייצרים מיליוני דולרים לאוניברסיטאות שלהם.

        העיתון מינה אנליסט שבדק כמדגם את קבוצת הפוטבול של אוניברסיטת קליפורניה (CAL), ומצא שהכנסות הקבוצה ב-2006 יסתכמו ב-25.2 מיליון דולר. האלמנטים המרכזיים הם 10 מיליון דולר ממכירת כרטיסים, 4.5 מיליון דולר מתרומות, 4 מיליון דולר ממכירת זכויות שידור, 3.2 מיליון דולר ממכירת תאי צפייה למכובדים ועוד כ-3.5 מיליון דולר מהכנסות נלוות שונות.

        ספרים במקום דולרים

        מה מקבלים הספורטאים הסטודנטים ממיליוני הדולרים הללו? לפי החוקים המקובלים בקולג'ים בארצות הברית, אסור לסטודנט ספורטאי להשתכר בכל צורה שהיא מעיסוקו הספורטיווי. אף אחד לא יודע בשביל מה טוב החוק הזה, אבל באמריקה חוק הוא חוק. אף אחד לא מעז להתחכם ולשלם מתחת לשולחן, או לעשות קומבינות עוקפות חוק בהתחכמויות נוסח ישראל. זאת, כמובן, כל עוד לא הוכח אחרת.

        ובכן, הספורטאי לומד באוניברסיטת CAL עם מלגת חינם ששוויה 16,800 דולר לשנה ומקבל ספרי לימוד בחינם, אבל אסור לו לקבל כל תשלום נוסף. לא בונוסים על ניצחונות, לא דמי כיס, לא הוצאות. בעוד שסטודנטים אחרים רשאים לעבוד מחוץ לכותלי האוניברסיטה כדי לממן את לימודיהם, לספורטאים אפילו אסור לקבל תשלום כלשהו בעד השעות הרבות שהם מקדישים לאימונים. מה גם שהשעות הרבות המוקדשות ללימודים, לאימונים ולמשחקים לא מאפשרות להם להרוויח ממקור אחר.

        האנליסט חישב שבליגת האן.אף.אל, 60% מהרווחים מוקדשים לשכר השחקנים והצוות המקצועי, וקבע שבליגת הקולג'ים מן הראוי ש-40% מההכנסות יוקדשו לשכר. מכאן הגיע האנליסט למסקנה למשל ששחקן כמו מארשון לינץ', כוכב אוניברסיטת קליפורניה (CAL), היה צריך להשתכר סכום של 800 אלף דולר בעונה.

        עם זאת, האנליסט מסביר כי בקבוצות המקצועניות אפשר להשתמש ברווחים לתיגמול הספורטאים. זאת לעומת האוניברסיטאות, בהן משתמשים בכסף בעיקר למימון התשלומים לסגל האוניברסיטה וענפי ספורט שאינם מניבים רווחים או הכנסות, כמו אתלטיקה, טניס, שחייה, כדורמים, כדורעף, כדוריד וכו'.

        זה הזמן להתאחד

        בסגל האקדמי אפשר לגלות שתי גישות מנוגדות בנוגע לשאלה האם ראוי לתגמל את הספורטאים המצטיינים, המזרימים מיליונים.

        טום וויליאמס, עוזר מאמן קבוצת הפוטבול של סן חוזה, שהיה בעברו כוכב פוטבול בסטנפורד, טוען שיש לשנות את השיטה ולאפשר לספורטאים להשתכר מהצטיינותם, בדיוק כפי שמאפשרים לסטודנטים אחרים לעבוד למחייתם. "אבל", הוא מוסיף, "אני יודע שזה לא יתקבל. כל מה שצריך לקרות הוא שכל הספורטאים סוף סוף יתאחדו ויציגו חזית תקיפה ובלתי מתפשרת. הם צריכים להפגין, בלי פשרות, ואז לא תהיה לאוניברסיטאות ברירה אלא לחדול מהניצול ולתגמל את הספורטאים".

        התנגדות מוחלטת לרעיון מביע פרופסור באוניברסיטת CAL, שמעדיף להישאר בעילום שם: "הדימוי של הקולג' יירד לחלוטין אם ישלמו לספורטאים. פתאום הם כבר לא יהיו סטודנטים שמשתדלים לנצח כדי לפאר ולרומם את שם האוניברסיטה, אלא יהפכו למקצוענים שבסך הכל מתאמצים כדי להרוויח יותר כסף. שלא לדבר על הפגיעה העקרונית במעמד האוניברסיטה, שבה סטודנטים ירוויחו הרבה יותר כסף מכפי שמרוויחים הפרופסורים שלהם".

        הלינץ' של מארשון לינץ'

        מארשון לינץ' נחשב לאחד משחקני הפוטבול הטובים ביותר של אוניברסיטת קליפורניה (CAL), אליל הקהל. גם הסוחרים איתרו מהר מאוד את פוטנציאל האהדה הגורפת כלפיו, והחלו למכור חולצות של אוניברסיטת CAL עם המספר 24, עמו נהג לשחק. מיותר לציין שהחולצות נחטפות מהמדפים.

        כאשר לינץ' גילה כי הסוחרים עושים רווחים שמנים על גבו, בלי שנהנה מהם, הוא נקט בצעד מחאה קטן: הוא החליף את מספר החולצה שלו ל-10. הסוחרים נתקעו עם סטוקים שמנים של חולצה מספר 24 שמכירותיה נעצרו. הם מיהרו אל לינץ', ביקשו ממנו, אפילו התחננו, שיחזור לשחק עם המספר הקודם, אבל הסטודנט הספורטאי לא הסכים להיענות לתחנונים. הסוחרים נשארו עם מדפים גדושים של חולצות שאין להן יותר דורש.