החוליה החסרה

עשרה ימים למשחק הכי חשוב בקריירה של רוני לוי. משחקי הליגה הם עבורו, לפני הכל, משחקי הכנה לקראת הבולגרים. עצם הניצחון חשוב לו, כמו שציין לא מכבר, לא פחות משלוש הנקודות שהוא מקנה. כי לא המצב הטבלאי חשוב ללוי ולשחקנים שלו, אלא כל זריקה של ביטחון ואופטימיות. גם אחד אפס קטן באורווה מספיק. כי המצב לא טוב.

מכבי חיפה מבקשת להקדים את המשחק נגד בני יהודה, כדי שלא להיתקע עשרה ימים בלי משחק עד לבולגרים, וכדי שתהיה לה עוד הזדמנות קטנה להתגבש, עוד אפשרות לבחון אופציה או שתיים של מערך, של הרכב, של ליהוק. לוי צריך את המשחק הזה כמו חמצן לדג.

גם את המשחק אתמול באורווה הוא ניצל כדי לבחון אפשרויות. ארבייטמן פתח במקום קולאוטי, היה לו תפקיד חשוב בשער של קטן, כשהתנועה שלו פתחה את ההגנה, אבל סך הנוכחות שלו היה מינימלי והוא הצליח לסבך מתפרצות בגלל תנועה לא נכונה למרכז תיבת החמש. התרומה העיקרית של ארבייטמן היתה הרמז לקולאוטי: הלו תתעורר. בחצי השעה של קולאוטי לא נראה שהוא הבין. נכון לרגע זה אין לחיפה חלוץ מרכזי בכושר.

מתחת לחלוץ לוי המשיך לשחק עם השלישייה מסודי-קטן-בוקולי. קטן נראה אתמול נחוש, מפוקס, לא רק בגול המצוין. הוא נראה מנהיג, הוא החליט להחזיק את הקבוצה על הכתפיים, אבל מה שעובד נגד מכבי פ"ת הוכח כבעייתי מול לובץ'. קטן לא קשר קדמי, לא האיש שיעשה את המשחק בין הקישור ההגנתי להתקפה. מליקסון נוסה חצי שעה בתפקיד הקשר הקדמי, בלי להשאיר עקבות.

מה עושים עם החוליה החסרה? סואן של פעם היה יכול לסייע, סואן של אתמול לא בעניין. חיפה נראתה טוב דווקא לקראת הסוף, כששיחקה עם שלושה קשרים אחוריים, מה שאיפשר למחליף רביד גזל, הטכני, להיות מין פיפטי-פיפטי קדמי. לוי צריך לשלוט במשחק מול הבולגרים, ויתכן שדווקא ה-4-3-3 הזה, עם גזל לצד דירסאו ואנדרסון, תוך ויתור על מסודי, יאפשר רצף שוטף של הנעת כדור.

כנראה שנשארו ללוי עוד תשעים דקות לניסיונות, נגד בני יהודה, עד למבחן הבגרות שלו. אם הוא לא עובר, זה הסוף שלו בחיפה. אם הוא מצליח, בנתונים הסבוכים האלה, יש לו העונה אפילו פטור מאליפות. שהרי גם ככה הוא לא ייקח אותה