וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

תפוח גדול וחצוי

יעל שחם, ניו יורק

17.9.2006 / 11:33

יעל שחם רואה שתי קבוצות פוטבול שונות בניו יורק. האחת - מאוזנת עם מאמן מקרטע, והשניה עם מאמן נחוש בלי שחקנים מנצחים

קבוצות הפוטבול של הג'איינטס והג'טס משחקות ב"ג'איינטס סטדיום" בניו ג'רזי, מהצד השני של נהר ההדסון - וזה בערך כל מה שמשותף להן העונה. חוץ מזה, אפשר להגיד שהן ההפך הגמור זו מזו. האחת – קבוצה מאוזנת עם מאמן שהולך לאיבוד, ולשניה יש מאמן נחוש ואין את השחקנים הנדרשים לנצח משחק. איך ייראו שתי הקבוצות השנה?

הג'איינטס (או: סיפורו של מהמר)

בארה"ב אפשר להמר על הכל – סוסים, מכוניות, מי ינצח בסיבוב הנוכחי של כוכב נולד, מה לא. רבים מעדיפים לשים את הכסף על משחקי ספורט כגון פוטבול, בכך אין כל חדש. אולם מעטות הפעמים בהן המהמר הוא חלק מהקבוצה, ובמקרה של הג'יאנטס, מדובר במאמן הראשי, טום קופלין.

קופלין הגיע לניו-יורק לאחר שמונה שנים כמאמן הראשון של הג'אגוארס מג'קסונוויל (1995-2002). תחתיו הגיעה הקבוצה החדשה אל הפלייאוף בארבע מתוך חמש העונות הראשונות שלה בליגה, ולשני משחקי גמר בליגת ה-AFC. לפני כן היה קופלין מאמן וויד רסיברים בפילדלפיה, גרין ביי, ובג'איינטס, תחת ביל פרסלס, בעונת 1990, בה זכו בטבעת. "זה מי שרצינו לפני 11 שנה, וזה מי שאנחנו רוצים היום" אמר עליו המנהל הכללי של הכחולים, ארני אקורסי. "חוץ מהמשפחה שלו, רק דבר אחד מעניין אותו – לנצח".

ההתחלה היתה מבטיחה - במהלך מחנה האימונים הראשון עם קופלין למדו השחקנים משמעת מהי. בפתיחת המחנה הציג להם המאמן את החוקים החדשים, החל בקוד לבוש קפדני, על המגרש ומחוצה לו, וכלה בקנסות על שימוש בטלפון סלולרי בעת האימון. אולם עם חלוף הזמן התגלה צד נוסף שלא היה מוכר לשחקנים – המאמן החדש שלהם אוהב לקחת צ'אנסים. הוא ילך על דאון רביעי במקום על בעיטה של המרחיק, מתוך שיקול לא ברור. כך, למשל, במשחק הראשון של העונה בשבוע שעבר, בחר ללכת על דאון רביעי ממש בתחילת המשחק, ההימור נכשל והקבוצה איבדה את הכדור. החלטה שלא הכריעה את תוצאות המשחק? אולי. אבל למה לשחק באש, ועוד נגד פייטון מאנינג והקולטס?

מבחינת השחקנים אפשר לומר שכל העמדות מאוישות כראוי. יש ק"ב צעיר ומוכשר שהוא אמנם רק בתחילת הדרך, אבל נראה שמדובר באחד מכוכבי הליגה בעתיד. איליי מאנינג הולך ומשתפר, צובר ביטחון על המגרש, והקבוצה לומדת לתת בו אמון. משחק פוטבול, כך אומרים כולם, אפשר לנצח בעזרת משחק ריצה ראוי והגנה טובה. לג'איינטס יש את טיקי ברבר, שהוא אחד הרצים האחוריים הפחות מוערכים בליגה. למרות זאת, הוא נתן את העונה הטובה ביותר שלו בשנה בעברה (1,860 יארדים בריצה – שני בליגה אחרי שון אלכסנדר, 9 ט"ד ואיבוד כדור אחד בלבד) והמהירות שלו, בשילוב עם חוסר הפחד שלו להיכנס בשחקני ההגנה של הקבוצה מנגד, עושים אותו לרץ אחורי מהטובים בליגה. בקו ההגנה נמצאים מייקל סטראהאן ואוזי אומניורה, שנמצאים בראש הטבלה בהפלות ק"ב. אליהם הצטרף השנה לאוואר ארינגטון מוושינגטון, ליינבקר שמחפש הזדמנות להראות לכולם מה הוא שווה.

אל בארבר מצטרפים פלאקסיקו בורס, פרו בול רסיבר מחונן ששבר 1,000 יארד לעונה בשתי עונות רצופות עם הסטילרס (2001 ו-2002) וג'רמי שוקי, טייט אנד זריז וחזק. הג'איינטס הם, על הנייר, מתמודדים רציניים לאליפות. יש להם את כל מה שצריך בשביל לנצח שבוע אחרי שבוע. אבל עד שקופלין לא יפסיק להמר על המשחק ולשחק על כבוד – אין להם סיכוי להתקדם מעבר לסיבוב הראשון בפלייאוף.

הג'טס (או: נסתרות דרכי האל)

רק אלוהים יודע מה חושבים להם מקבלי ההחלטות בניו יורק ג'טס. בשנים האחרונות הם הספיקו לבצע טריידים ורכישות שלא היו מביישים את איזייה תומס. נותנים את לוורניוס קולס, מחזירים את לוורניוס קולס עבור סנטנה מוס, מהמרים על קרטיס מרטין הקשיש ומשלחים את למונט ג'ורדן הצעיר לאוקלנד. משחררים את הפרו-בול סנטר שלהם, קווין מאוואיי שמוצא הית חדש בטנסי, והמהלך המוזר מכולם – הויתור על ג'ון אייברהם, לב ההגנה של הקבוצה, שנותן את הנשמה באטלנטה השנה.

אז מי נשאר? צ'אד פנינגטון, ק"ב כישרוני ונחוש, שניתוח לאיחוי קרע בכתף ימין החליש את הזריקות המדויקות שלו, קרטיס מרטין כאמור, המושבת בשל פציעה בברך, קולס, נקודת אור בהתקפה, וג'ונתן וילמה, הצד החזק של ההגנה. לא ממש מספיק בשביל לגבור על הקבוצות בבית, ניו אינגלנד במיוחד. כמו שהקבוצה נראית כעת, אפשר לומר בבטחון שהבעלים חושב יותר על הארנק ופחות על אליפות.

אבל יש גם סיבה לאופטימיות, והיא המאמן החדש, אריק מנג'יני. עם כל הכבוד להרמן אדוארדס, לא תמצאו אוהד אחד בניו יורק שלא מאס בנאומים הנלהבים וחסרי התועלת של המאמן היוצא. אריק מנג'יני, 35, הוא כיום המאמן הצעיר ביותר בליגה, אבל הוא אינו מחוסר נסיון - הוא חוזר אל הג'טס כמאמן ראשי לאחר שש שנים עם הפטריוטס, שם היה מאמן ומתאם הגנה. לפני כן היה חלק מצוות המאמנים של ביל פרסלס בניו יורק ג'טס. כחלק מהצוות בניו אינגלנד הוא מבין מה צריך כדי לנצח ויודע איך לגרום לשחקנים לעשות מה שצריך. מנג'יני מאמין שחוכמה, עבודה קשה, קשיחות וחוסן נפשי הם שבונים שחקנים טובים וקבוצה מצליחה.

בניגוד לאדוארדס, שהיה "מאמן של שחקנים", מנג'יני מביא עימו יותר משמעת וסדר ומדגיש את חשיבות התחרותיות והקבוצתיות ללא קשר לתוצאה במשחק. מנג'יני ופנינגטון יעבדו יפה יחד, בכך אין כל ספק, ואם הכתף שלו לא תעשה בעיות, הג'טס יכולים להיות הרבה יותר טובים מהעונה שעברה.

אף קבוצה לא יכולה לנצח בזכות קשיחות או נחישות של מאמן, אבל בקבוצה שלא מוכנה לשים את הכסף על כישרון, זה בהחלט עוזר שהמאמן הראשי לוקח את העונה ברצינות.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully