דרדר במדבר

ביום שני בערב התיישבתי לכתוב את הטור הזה, ונשאלתי ע"י האישה (להלן י', השם שמור במערכת) על מה אני בדיוק כותב. עניתי לה שוואלה! לא ממש הגדירו מה הם רוצים, אלא רק ביקשו ממני לחלוק את חווית הצפיה בפוטבול במשך עונה שלמה מהצד השני של האטלנטי, בעיר גדולה אך די נידחת כמו פיניקס. "מה זה בדיוק אומר?", היא שאלה, "אין לי הרבה מושג" עניתי, "אני מניח שאני אאלתר". ומאותו רגע זה התחוור לי - אני אכתוב על מה שבא לי, ואתם תשחטו אותי בתגובות. מה חדש, בעצם.

אז הנה הטור של השבוע - שילוב של מחשבות על מחזור המשחקים הראשון, סיפורים מעיר המדבר שאני גר בה וגם סתם אנקדוטות.

חם באריזונה. ממש חם. תקחו כל מה שאתם חושבים שאתם יודעים על חום ותזרקו לפח. כמה חם? בריכות בבתים הפרטיים הם הסטנדרט, עד כדי כך שאתה צריך לשלם פה אקסטרה כדי לקנות בית בלי בריכה. כן, כן - בלי בריכה, לשלם עוד דוגמא? בואו נגיד ככה, כשעושים פה ברביקיו (מנגל, מנגל!) לא טורחים בכלל להדליק את האש. טוב, את האחרון אולי המצאתי, אבל תאמינו לי - חם פה מאוד.

אז איך החום קשור לפוטבול? תתפלאו. בפעם הראשונה מאז שבילי הנער שוטט במדבר, הצליחו הקרדינלס המקומיים למכור את כל משחקי הקבוצה לעונה הקרובה. אנשים מבחוץ עשויים לחשוב שהסיבה היא ההבאה של אדרין ג'יימס ומאט ליינארט, אבל כל מי שגר פה יודע את האמת - נותנים לך הזדמנות לבלות 3 שעות באיצטדיון סגור וממוזג - אתה לוקח, לא משנה מה המחיר. השנה עברו הקרדינלס לאיצטדיון חדש ומקורה, אחרי שנים ששיחקו באיצטדיון הפתוח של האוניברסיטה המקומית, ותאמינו לאחד שישב על ספסלי המתכת של הסאן דאבילז סטדיום בצהריי היום בשמש מדברית קופחת בטמפ' של מעל 40 מעלות - זאת לא טעות שאתה עושה פעמיים.

אם כבר דיברנו על אצטדיון הסן דבילז, זאת הזדמנות טובה לספר שבזכות משחק של האוניברסיטה (אריזונה סטייט) שנכחנו בו בשבת בלילה יצא לי לגלות ספורט חדש לחלוטין בשבילי בשם פולו מים. נשבע בכל היקר לי, יש ספורט כזה - לידינו ישבו חבורה של בנות לבושות בחולצות אחידות של נבחרת פולו המים של האוניברסיטה ובמחצית הן אפילו עלו למגרש, יחד עם כל הנבחרות של האוניברסיטה, לקבל סטאנדינג אוביישן. נורא רציתי לשאול אותן איך משחקים את הספורט הזה, אבל מה אני אגיד לכם - חששתי לחיי. אתם מבינים, מסתבר שזה ספורט שלא קשה במיוחד להתקבל אליו - כל אחת מחברות הנבחרת טיפחה לעצמה (בנוסף לשיער מחומצן למהדרין ומראה שרמוטי מתקדם) כרס בירה שלא היתה מביישת שחקן קו ב-NFL. שלוש מתוכן גם לגמו מפעם לפעם מבקבוקי שתיה קטנים, שבהתחשב בחצאית הקצרה ובחולצה העוד יותר קצרה שהן לבשו, אין לי מושג איך הן הצליחו להבריח לאיצטדיון. טוב, יש לי רעיון אחד אבל אני אשמור אותי לעצמי בשלב זה.

נחזור לקרדינלס. ל-NFL יש חוק שאומר שמשחקי קבוצה מקומית ישודרו בערוץ המקומי רק אם המשחק הוא סולד אאוט. אז הנה, הקרדינלס מכרו את כל הכרטיסים למשחק ובמקום לראות משחק מעניין, נתקעתי עם המשחק בינם לבין הניינרס. עכשיו, עם כל הכבוד לאלכס סמית', ג'ו מונטנה הוא עוד לא ולכן החלטתי ללכת לראות את המשחק המאוחר (מאוחר, עלאק, אחת בצהריים. בכלל, כל הקונספט של לקום ב-8 בבוקר ביום ראשון רק כדי לראות את הפרי-גיים, עוד לא לגמרי מקובל עליי, תסמכו עליי שאני אקטר על זה הרבה בשבועות הבאים) במסעדה באיזור, במחשבה ששם ישדרו כמה משחקים במקביל. כנים. ארבעה מסכים שונים ובכולם משודר אותו משחק. אז את הסטייק שלי נאלצתי לבלוס תוך כדי צפיה בקרדינלס.

האמת, דווקא היה משחק לא רע בכלל, הרבה התקפה ומהלכים יפים. בשנה שעברה לא הצליחו אריזונה להכניס ט"ד ברבע הראשון באף אחד ממשחקיהם, כמה ט"ד הם הכניסו ברבע הראשון הפעם? לא פחות משלושה. כמה כיף לשחק מול ההגנה של הניינרס. ואפילו שלושת הטאצ'דאונים האלה לא מנעו סוף מותח לאותו משחק שהניינרס, כהרגלם בקודש, הצליחו להפסיד. לא סתם השמועה פה מדברת על זה שהקרדינלס ביקשו במיוחד את הניינרס למשחק פתיחת העונה. בכל מקרה, אם הייתי אוהד של אחת משתי הקבוצות האלה, לא הייתי כוסס ציפורניים בציפיה לסופרבול בקרוב. לשתיהן יש הגנה שמזכירה שביס של מתנחלת מרוב חורים.

כדי להצדיק את המשכורת העתירה שוואלה! נותנים לי, הנה כמה מחשבות אקראיות על פוטבול שחשבתי בזמן שביכיתי את מותה בטרם עת של קבוצת הפנטזי שלי:

- אם לברט פארב יש את הקהונס שהפרשנים מייחסים לו, הוא אורז את הפקלאות עכשיו והולך הביתה. פשוט ככה.

- את המשחק המוקדם בין הראמס לדנבר ראיתי במלואו והתוצאה הסופית בו לא שיקפה בכלום את יחסי הכוחות במגרש. עם קצת יותר מחץ בהתקפה הראמס היו מסיימים את המשחק ב-20-30 הפרש. פרשנים רבים טענו שהראמס הולכים להיות הסליפרים השנה וחלקם הכריז שיש עוד מספיק מקום על העגלה, אם מישהו רוצה להצטרף. ובכן, קאונט מי אין. סוף סוף אנחנו רואים ראמס שמנצלים את הכלים שלהם בצורה מלאה - מריצים את הכדור, מסירות מתוזמנות, מרביצים בהגנה - זאת אולי לא ההתקפה העצומה בעולם, אבל כרגע, היא בלא ספק אחת היעילות שבהן. ועם איך שסיאטל נראו מול דטרויט (מילה אחת - פיכסה) הסיכויים שלהם להגיע לפלייאוף לא רעים בכלל.

- פלקסיקו בורס ממצב את עצמו לאט אבל בטוח כברוס גרובלאר של עולם הפוטבול. כמו השוער המיתולוגי של ליברפול, גם הרסיבר של הג'איינטס מצליח לפספס תפיסות פשוטות שמעלות לך את העצבים (כלומר, אם הייתי אוהד ג'איינטס או היה לי את איליי בפנטזי, שניהם אני לא) רק בשביל לקטוף כדור ל-50 יארד משום מקום. תמשיך ככה, בחורצ'יק ומי יודע - אולי יום אחד שוער פולני יחקה אותך.

- אז מה אתה אומר ברט, יש מצב?

- קשה לחשוב על משהו חדש להגיד על ניק סייבן והתעויוט, אבל למזלו הרע הוא בחר להיראות הססן יותר מ-י' בחנות נעליים דווקא במשחק הראשון של העונה ומול כל האומה. אז בוא נגמור עם השטות הזאת אחת ולתמיד - זה לא היה משנה בכלום - אוטובוס או לא אוטובוס, מתי בפעם האחרונה ראיתם את הסטילרס מפספסים הזדמנות לשים ט"ד עם הכדור על קו ה-3 יארד?

- אטלנטה היו ההימור שלי לסופרבול והם לא הראו לי שום דבר לשנות את ההנחות שלי, להיפך - הן אוששו אותן. ההגנה רק התחזקה, ווריק דאן נפלא ומייקל ויק מצליח לא להזיק. מי שהפסיקה לעשות קולות של שטיח היא ג'קסונוויל. כבר שנים מדברים עליה שתעשה את הצעד הבא ומי יודע, אם פרד טיילור וביירון לפטוויץ' יישארו בריאים (אני יודע, יש לזה פחות סיכוי משיעבור בישראל יום בלי איזו תלונה על הטרדה מינית חדשה) זה עוד עשוי לקרות.

- אחרי הסאבוטז' שאוהדי הבקאנירס עשו לי פה, תיכננתי לרדת על טמפה ביי מכל כיוון, אבל אחרי מה שבולטימור עשו להם זה יהיה סתם וידוא הריגה עם תותח 120 מ"מ, אז אני אוותר. מה אני אגיד לכם, אוהדי טמפה היקרים, אני מקווה שמגרש האימונים החדש שלכם טוב כמו שטענתם, כי אתם בבירור תצטרכו אותו, והרבה.

- עוד הערונת על המשחק הזה - מי שראה את התקציר ממנו יכול היה לחזות בהאלוטי נגאטה, הדפנסיב ליינמן של בולטימור, עם כל 150 פלוס הקילוגרמים שלו, מחזיר חטיפה ל-60 יארד ונעצר ממש על סף האנד זון, רגע לפני שהוא מחזיר את נשמתו לבורא. בלא ספק הרגע המבדח של השבוע. אם לא לוקחים בחשבון את כריס סימס, כמובן.

- משחק המאנדיי נייט בין אוקלנד לסן דייגו היה כנראה המשחק הגרוע של המחזור (למעט אולי הליונס מול הסיהוקס שלמרות ששודר אצלי, התעלמתי מקיומו) ויש רק דבר אחד להגיד על משחק שבו השדרים התמקדו באיכות הפאנטרים - זה לא שהריידרס מסריחים, זה שפשוט לא אכפת להם. לא ראיתי חבורה כזאת של אנשים זורקים אתם יודעים מה מאז המילואים האחרונים שלי. פשוט בושה.

- מילה אחרונה מוקדשת למאנינג בול - בשבועות האחרונים ראינו כל כך הרבה תמונות משפחתיות של המאנינגים שאפילו י' כבר התחילה להכיר את ההיסטוריה המשפחתית ויודעת לספר שארצ'י היה ק"ב גדול (אל חשש, דאגתי לתקן את אי ההבנה, אפילו היא יודעת עכשיו שהמאנינגים הם לוזרים) אבל מה שראינו במשחק הזה מחוץ למאנינגים היה הדבר החשוב באמת - לאינדי אין שום סיכוי לסופרבול עם ההגנה שיש להם כרגע ולג'איינטס יש עדיין את התקפת הריצה הכי בובה ב-NFC. בכלל, האם יש שחקן יותר סימפטי בליגה כרגע מטיקי בארבר? ולא, זה שיצא לי לשמור עליו במשחק מאולתר הזוי במגרש של קבוצת הכדורגל של הפועל קריית גת, לא קשור לזה. האיש פשוט מלך.

- הערה אחרונה בהחלט, הפעם להנהלת הליגה - אין לי מושג מה ניסיתם לעשות עם החוקים החדשים למניעת חגיגות אבל דארת' ווידר לא היה עושה עבודה טובה יותר בלשאוב את שמחת החיים מהמשחקים כמוכם. בחייאת דינאק, שני חברה חוגגים ט"ד זה חגיגה קבוצתית ששווה 15 יארד? השיא היה בלא ספק במשחק המאנדיי נייט בין הצ'ארג'רס לריידרס, שבו סן דייגו נענשו על זה שהם חגגו ט"ד תוך מחווה לחבר שלהם ששוכב ירוי בבית חולים. כמו שאומרים אצלנו בשכונה - יאללה, יאללה.

- נו, ברט, אתה עוד פה?

את הטור להשבוע נקנח בשיחה, אמיתית לחלוטין, ששמעתי בשבת במהלך המשחק של אריזונה סטייט נגד נבאדה:

א' וב' צופים במעודדות רוקדות על המגרש כשביניהן גם כמה גברים שתפקידם להרים אותם ולעשות גלגלונים מדי פעם.

א': "בואנ'ה, הבחור השחור הזה ממש אתלטי, תראה איזה יופי של סלטות הוא עושה"

ב': "כן, הוא באמת נראה מצוין, אם הוא לא היה הומו הוא היה יכול לשחק בנבחרת הכדורסל"

א': "הוא הומו?"

ב': "הוא בנבחרת המעודדות, לא?"