אין שחר

מאת אורי שאלתיאל

יעקב שחר גר ברמת גן. הנסיעה מהבית של שחר לאיצטדיון רמת גן אורכת עשר דקות. בואו נעמיד את הדברים על דיוקם: עבור שחר איצטדיון רמת גן הוא המגרש הביתי וקריית אליעזר הוא מגרש החוץ. ביום שהקבוצה של שחר תארח את המשחק החשוב בתולדותיה, שחר יגיע לאיצטדיון עם הוולבו שלו היישר לכניסת האח"מים.

תסמכו על שחר שאת המגע עם אלפי האוהדים מחיפה שיצטופפו ברכבות הוא יצמצם למינימום האפשרי. שחר גם לא יסבול יותר מדי כשהוא יראה את המשחק נגד ליברפול באיצטדיון הכי מנוכר בארץ. אל תדאגו לו: הוא יישב בכורסה מרופדת, יזלול חטיפים וינהל שיחות חולין מנומסות עם חברי ההנהלה של ליברפול. בזמן שהשוער שלו דודו אוואט יאסוף את הכדורים מהרשת, שחר ינגוס עוד כריך וילחץ עוד יד ליברפולית.

יעקב שחר גם לא היה ביציע ג' ב-26 במאי, היום של האסון באיצטדיון. בניגוד לשחר, עבור אלפי אוהדי מכבי חיפה יציע ג' הוא הבית השני, הכותל המערבי ומסגד אל-אקצה ביחד. סלע קיומם. מאז האסון הלב של אוהדי מכבי חיפה שותת דם, הגאווה שלהם פגועה, הנשמה מעונה, הסלע מאיים להישבר. המשחק נגד ליברפול היה יכול להיות תחילת השיקום שלהם, הצעד הראשון בחזרה לשפיות אחרי הטרגדיה. כמה חבל שזה לא יקרה, כמה חבל שיעקב שחר מעדיף מזוודה של דולרים על פני הבראת הנכס הכי גדול שיש לקבוצה שלו.

ואולי בעצם זה לא רק הכסף. אולי שחר מתבייש בעיר שלו, במגרש שלו, באוהדים שלו. אם כל הדברים האלה נכונים אז עדיף לו, לשחר, לעזוב את מכבי חיפה. אם הוא רוצה לשחק את משחקי הבית שלו ברמת גן, אז שיעזוב את מכבי חיפה ויקנה את הכוח או את הפועל רמת גן. אם הוא מעדיף לרצות כמה עשרות עיתונאים אנגלים מאשר אלפי אוהדים ירוקים, אז שיעזוב את מכבי חיפה. אם הוא מתבייש שהאמפריה מליברפול תיחשף לתנאים הסניטריים בקרית אליעזר, אז שישפץ את האיצטדיון או שיעזוב את מכבי חיפה, רק שלא יברח לאיצטדיון רמת גן כמו פחדן.

ועד שזה יקרה, מוטב לו לשחר לרדת מהאולימפוס שלו ברחוב יצחק שדה, לעזוב לרגע את המהפכות של מינהלת הליגה, לשכוח לדקה את המשא ומתן עם הפניקס הישראלי ולהקדיש שנייה אחת של מחשבה לקבוצה שלו וללב הפועם של האוהד שלו. אם שחר יקדיש רק אלפית שנייה של מחשבה לאלו הוא יבין שהמשחק נגד ליברפול יכול להתקיים רק במקום אחד. בבית האחד ויחיד של מכבי חיפה, בקריית אליעזר.

*הטור לקוח מתוך "ספורט העיר" 2.8.01