מה כואב ליס"מ?

במגרשי הכדורגל, המשטרה היא כבר מזמן הבעיה עצמה, ולא האמצעי לפתרונה. במקרים רבים, שוטרי היס"מ הם הגורם המתסיס והאלים ביציע, זה שיפעיל כוח בלתי סביר כלפי אוהדים מתוך שיקולי אגו וכבוד. הם בוודאי הגורם הכי לא צפוי ביציעים. שלשום הם פיזרו לראשונה גז מדמיע באיצטדיון מקורה ופצעו כ-15 אוהדים. מעשה מטומטם בכל קנה מידה, שלא היה עובר באף מדינה מתוקנת.

אוהדי כל הקבוצות - ללא הבדל דת, גזע, מין ועדה - כבר חטפו מנחת זרועם של היס"מניקים והבינו, כאחד, שהנ"ל מהווים את אחת המחלות הבוערות במגרשים. מדובר ביחידת סיור מיוחדת שהוקמה בהקשר אחר לגמרי ("דיכוי מהומות", על פי "ויקיפדיה"), והצבתה במגרשי הכדורגל היא טעות קונספטואלית מסוכנת. באנגליה, למשל, ממנה אפשר ללמוד דבר או שניים על דיכוי חוליגנים, אחראית על הסדר ביציעים חברת אבטחה פרטית הכפופה לקבוצה, ולא זרוע שלטונית בעלת עוצמת אכיפה דרקונית. גם באיטליה וספרד החלוקה ברורה: המשטרה מחוץ לאיצטדיון, חברת האבטחה בתוכו.

אחד מפירות הקונצנזוס על אלימות היס"מ, אולי האחרון שקיים היום בין קהל הכדורגל בארץ, היה בדמות שיתוף פעולה אלגנטי בין אוהדי הפועל ת"א למכבי חיפה במשחק ביניהן בסיום עונת 04/05, שכלל הנפת שלטים וקריאות משותפות נגד היחידה. הפוליטיקה הבלתי אפשרית בין מחנות האוהדים השונים לא איפשרה לאפיזודה ההיא להתפתח לכדי מהלך ציבורי משמעותי ומתבקש כל כך לסילוק היס"מ מהמגרשים. גם עבור התקשורת אלימות היס"מנקים היא לא בדיוק סיפור חדש או סקסי, וכך התהווה קשר שתיקה סביב אחת הבעיות החמורות כיום במגרשים.

ועדיין, היה משהו שונה שלשום בטדי, עוד קפיצת מדרגה מטרידה בדרך להרוג הראשון. אולי כי מסורתית המפגשים של אוהדי הפועל עם היס"מניקים טעונים בהרבה רפש משטרתי. אולי כי האוהדים של הפועל הם הקהל הכי מושחז בסביבה. אולי כי הפורומים האדומים באינטרנט גועשים נגד היס"מ. אולי כי השלטים השנונים של הקופירייטרים האדומים ביציע נגד המשטרה מוציאים את השוטרים מאיפוס. כך או כך, תהום אידיאלוגית פעורה בין אוהדי הפועל ליס"מ, והיא רק הולכת ומעמיקה.

כתבה שפורסמה ב"מוסף הארץ" האחרון גוללה עדות מצמררת של עו"ד לימור גולדשטיין, פעיל שמאל, שנפצע קשה מאלימות שוטרי מג"ב בעת הפגנה בבילעין לפני חודש. הכרוניקה היבשה בה תואר המקרה, שרטטה תובנה מאלפת: השוטרים קבעו לעצמם הנחת עבודה מוסרית, לפיה אין לפעילי השמאל זכות להפגין בזמן שבלבנון מתרחשת מלחמה, ובחסותה הפעילו כוח בלתי סביר והתמהמהו בפינוי הפצוע. אולי הנחת העבודה המוסרית של יס"מ ירושלים היתה שבאופן כללי להיות אוהד הפועל זה נורא מעצבן, בטח כשהוא מעז להגיע לטדי.