השבת השחורה

תהליך הטיהור התקשורתי שעבר צביקה שרף בשנים האחרונות מזכיר במעט את הרהביליטציה של אריק שרון, שהפך מדמות מוקצה וסהרורית למנהיג לאומי, ונהנה מקונסנזוס חסר תקדים. בעוד שרון סבל במשך שנים מכתם סברה ושתילה וההדחה מתפקיד שר הביטחון, שרף, להבדיל אלפי הבדלות, קנה לו אויבים תקשורתיים רבים בשנותיו כמאמן מכבי תל אביב והנבחרת (עיינו ערך "שסרוסי יזדיין"). אלה שמחו לסגור חשבון ברגע ששרף ירד מגדולתו והחל לצבור כשלונות, בעיקר בקבוצות האירופאיות בהן עבד.

בניגוד לשרון, שדמותו עוצבה מחדש על ידי קבוצת נאמנים ופרסומאים, שרף סלל את דרכו ללב העיתונאים והאוהדים בלי תוכנית מוקדמת וללא ספינים. בניגוד גמור לתדמיתו הזועפת, ענה "הרס"ר" באדיבות לכל כתב מאתר אינטרנט נידח או מקומון זניח, ושמח לשטוח את דעתו על כל נושא שקשור לכדורסל הישראלי. בעידן שבו יש לעבור גיהנום של סוכנים וסינוני שיחות כדי להחליף מילה עם כל כדורגלן צעיר, הפתיחות של שרף היתה מפתיעה ומרעננת. במקביל, שיקם שרף את יחסיו עם בכירי הפרשנים והעיתונאים, כששיתף פעולה עם חלקם בערוץ הספורט.

הקאמבק הגיע לשיאו כששרף לקח על עצמו את אימון נבחרת הכדורסל, אחרי פרשת דייויד בלאט. כשהוא מקבל משכורת רעב וכמעט ללא סיכוי להצליח, ניצח שרף בטורניר ההזדמנות האחרונה, גבר על ספרד באליפות אירופה וזכה לשבחים מקיר לקיר, החל מראשון העסקנים ועד לאחרון העסקנים. אחרי שנים שבהן היה אויב העם, גם בתקופה שאימן ביד אליהו, הפופולריות של שרף הרקיעה שחקים.

עכשיו, בימים שבו הנבחרת שהוא מאמן קורסת בשורה של משחקים מבישים במוקדמות אליפות אירופה, שורד שרף בזכות הרנסנס התקשורתי. הקמפיין הנוכחי זהה לזה של מולי קצורין, שנבחרתו הידרדרה לבית ההזדמנות האחרונה. קצורין, בניגוד לשרף, התייחס לתקשורת כאויב, הוריד את העיתונאים מהאוטובוס, העניש שחקנים והעניק לשורה ארוכה של אנשים סיבה לחכות לו בפינה. כתוצאה מכך, ביקרה התקשורת את קצורין בצורה קשה ובארסיות חסרת תקדים. גם שרף סופג ביקורת, אלא שהיא מנומסת ומתונה. כי לא נעים: צביקה היה כל כך נחמד, אז איך אפשר להיכנס בו. גם העובדה ששרף, בניגוד לקצורין, מודה שהנבחרת נראית רע, ולא מנסה לתרץ את התוצאות הגרועות, עומדת לזכותו.

ייתכן מאוד שאלמלא הביקורת הציבורית, קצורין היה נשאר בתפקידו. נכון לעכשיו, על אף הכישלון, נראה מעמדו של שרף איתן. באיגוד הכדורסל, מסתבר, מקבלים החלטות על פי תדמיות, ולא על פי מצב הנבחרת. והמצב רע. לאור העובדה שאיתן רוב, יו"ר הוועדה המקצועית, לא מתכוון לפטר את שרף, רק אדם אחד יכול לשנות את המצב: שרף עצמו. התפטרות תהיה המשך ישיר להתנהגות האצילית שלו בשנים האחרונות. מי שאומר, בכנות רבה, כי "לא היינו במשחק לא מנטלית, לא פיסית ולא מקצועית" אחרי התבוסה בבוסניה, לא יכול שלא לקחת על ההופעה הזאת אחריות.

שחקני מכבי חיפה חשפו אתמול מול מ.ס אשדוד כרס קטנטנה, עגלגלה, מרופדת בשומן של שלוש אליפויות רצופות. לחיפה יש הרבה צרות מאז לכתו של הציר המרכזי במכונה של רוני לוי, עידן טל, אבל האדישות והאיטיות בה שיחקו אתמול מעידה על הבעיה המרכזית של האלופה: שובע.

אם חשבתם שאיזשהו חץ ביקורת על המפלה בנתניה הכאיב למישהו מהכוכבים, אם ציפיתם לניצוץ בעיניים של בוקולי, קטן, קולאוטי, אם קיוויתם לחתולים רעבים שיעלו להוכיח מול אשדוד שמה שקרה בקופסה מקרי, אז טעיתם. תהיו בטוחים שאם התשוקה שאפיינה את החבורה של רוני לוי בשנים האחרונות לא היתה נעלמת, חלק מהמעצורים המקצועיים לא היו כל כך בולטים.

אבל המשחק בקרית אליעזר חשף שתי נקודות אור מבחינת מכבי חיפה: ראשית, הליגה שלנו כל כך עלובה, שקשה למצוא ברשימה קבוצות עם ביצים למרוד באלופה הצולעת שלנו ולהפיל אותה לקרקע, כיאה לליגות אמיתיות. שנית, השער של קייסי שוב הצביע על העומק שיש לרוני לוי בגזרת הסקוררים, לעומת העוני שיש בבית"ר ירושלים, שבינתיים סוחבת בעלייה עם שערים של זנדברג. בליגה כזאת, זה עשוי להספיק למכבי חיפה כדי לרוץ לאליפות נוספת ואולי אפילו לזכות בה, אלא אם פרננדז, אלברמן, בואטנג, יצחקי ובן שושן יסייעו לזנדברג, ויבקיעו כל אחד בין 5 ל-10 שערים.

בשנה שעברה, כשלוני הרציקוביץ' ישב עם כדורגלני מכבי ת"א באוטובוס במשחק מול מכבי פ"ת, זה נראה מוזר, שלא להגיד מתנשא. לוני אמר שהמגרש בפ"ת אינו מקום שראוי שיישבו בו, וכמו תמיד, כשהוא אומר את זה יש לך את ההרגשה שהוא בא לחנך. אתמול הגיע דניאל יאמר ליציע הכבוד באותו האיצטדיון. האוהדים של הפועל פ"ת לא חיכו יותר מדי. קללות ושאריות אוכל שהועפו לעברו של יאמר לא השאירו לו ברירה, והוא הלך לשבת בצד השני, מול השמש, עם אוהדי מכבי נתניה.

אי אפשר שלא להעריך את יאמר, שממשיך לרשום ניצחונות במגרש הישראלי למרות היותו, כביכול, האירופי האאוטסיידר. הוא לא עשה בלגאן ורעש ולא רטן. פשוט הלך לשבת עם האוהדים ועוד הצטרף אליהם בשירה. האיש שהחל את דרכו בישראל בסיפור המעצבן ומלא התפניות של קנית מכבי נתניה, הפך במהרה להיות אחת הדמויות הנעימות והסחבקיות של הכדורגל הישראלי.

ובאשר להפועל פ"ת, אין הרבה מה להוסיף. מה בדיוק עשה יאמר לאוהדי פ"ת לא ברור. אבל זה לא משנה, פני הקבוצה כפני אוהדיה. המגרש הכי גרוע בארץ, אוהדים שאין בדיוק במה להתפאר בהם, ברוטאליות על המגרש ומחוצה לו והתמקמות בתחתית הליגה. התחתית שבתחתית.