"הנבחרת שווה אליפות אירופה"

התבוסה לבוסניה במוצאי שבת שלחה את הכדורסל הישראלי לחפש את הכרטיס האחרון לאליפות אירופה בטורניר ההזדמנות האחרונה בקיץ הבא. הכישלון בבית המוקדמות, בפעם השניה ברציפות, מעלה מחדש את השאלה לגבי כוחו האמיתי של הכדורסל הישראלי, יכולתו להצמיח שחקנים ובעיקר עד כמה נמוך עוד אפשר לרדת.

סמל הכישלון של קמפיין המוקדמות הקודם היה, כמה מפתיע, הפסד ביתי לפורטוגל. הנבחרת של מולי קצורין לא הצליחה לעלות לאליפות אירופה בסרביה, ואת המפתחות לטורניר ההזדמנות האחרונה קיבל כבר מאמן אחר. קצורין הלך הביתה אחרי שבע שנים.

"נבחרת ישראל היא חלון הראווה של הכדורסל, וכואב לראות אותה משחקת בצורה כזו", אומר המאמן לשעבר, בשיחת טלפון מצ'כיה, שם הוא מאמן את האלופה המקומית נימברוק. קצורין נמנע מלבקר את מחליפו, אבל מסכים כי התצוגה באותו חלון ראווה אינה אטרקטיבית כבעבר. "הסיטואציה בה אנחנו נמצאים לא נעימה, אבל בהחלט צריך לבדוק את הדברים לעומק ולראות מה בדיוק קרה. אבל רק אחרי שהקמפיין יגמר", הוא מדגיש.

התסריט שעובר בימים האחרונים על המאמן צביקה שרף ודאי אינו זר לקצורין. אל קמפיין המוקדמות האחרון שלו, בספטמבר 2004, הגיעה הנבחרת אחרי המקום השביעי באליפות אירופה בשבדיה, אך האופוריה והשובע שלחו אותה מאוכזבת עם מאזן 3:3, ומקום שלישי בלבד אחרי לטביה ובולגריה. נקודת השפל של הכישלון דאז, הפסד הבית לפורטוגל, הובילה לביקורת נוקבת על המאמן מצד התקשורת הישראלית, זו שדי דוממת הפעם.

"היה עלי אז עליהום כי נכנסתי בעיתונאים, שניצלו הזדמנות לזרוק את הכל עלי למרות שלקחתי אחריות על אי-ההצלחה", נזכר קצורין. "היום אי אפשר להשתלח במאמן כי הוא חלק מהתקשורת, וגם לא צריך לעשות את זה – זו היתה טעות להשתלח אז ותהיה טעות היום. צריך לתת למאמן גיבוי לעבוד ולהשיג תוצאות, ואחר כך לבדוק עניינית מה קרה".

קצורין נשאל מהן הסיבות לכישלון, ובוחר בנתיב המוכר. "הנקודה החשובה היא שיש לנו בעיה של מנטליות", הוא אומר. "אתה נמדד כל פעם בנקודת זמן מסוימת - כל קמפיין צריך להתחיל את הסיפור מחדש, ואנחנו לא מפנימים את זה, חושבים שההצלחה תבוא אוטומטית. את זה רציתי להכניס לנבחרת ואז אמרו שאני נכנס בשחקנים". קצורין לא מתקשה להצביע על האנלוגיה בין אז והיום: "אז הגענו אחרי הצלחה אדירה עם מקום 7 באליפות אירופה ונפלנו בחצי הגמר, ופה זה שוב אותו דבר. זאת בעיה של התייחסות, של אופי מזרח תיכוני".

אך האם מדובר רק באופי? "מנסים לחפש תירוצים ששחקן זה או אחר חסר ואין ביתיות - העובדות נכונות אבל זה לא צריך להשפיע על הדרך בה הנבחרת פועלת", קובע קצורין, שמזכיר כי גם הנבחרות שלו סבלו בעבר מפציעות. "גם בתקופה שלי, לפני האליפות בטורקיה ב-2001, בורשטיין ושלף נפצעו באימון האחרון לפני הנסיעה, אבל עשינו אליפות מצוינת וכמעט ניצחנו את ספרד בדרך לרבע הגמר", אומר המאמן. "השחקנים הישראלים הם מהשורה הראשונה, אבל המנטליות של לחפש תירוצים והנחות היא לא במקום.

"אין בעיה של עומק כי יש לנו שחקנים. הבעיה שלנו היא בזה שבאנו אחרי אליפות אירופה האחרונה כשכולם חגגו, ובסופו של דבר לקחנו רק מקום 9, שמבחינה עובדתית זה לא הישג נדיר. אבל אחרי טורניר ההזדמנות האחרונה זה התקבל כמשהו נהדר, ומאותה נקודה הולכים אחורה במקום לקחת את זה הלאה. זה מה שיש אצלנו ואת זה אף אחד לא יוכל לשנות", אומר קצורין.

ללא טפירו ובורשטיין, נראתה נבחרת ישראל דקות רבות מדי כמו חבורה בינונית, שרק במקרה נשארת צמודה ליריבותיה. מול בוסניה, לא יכולנו להתנחם אפילו בקרב צמוד.

"אני חושב שהנבחרת שווה אליפות אירופה", אומר המאמן לשעבר, שלא רואה שקיעה ברמתו של הכדורסל הישראלי. "יש לנו את החומר והאיכויות לעשות את זה, אבל הבעיה היא שבמשחקים מול הקטנות הן מגיעות יותר רעבות מאיתנו. אני לא ארשה לעצמי לזלזל, אבל יש לנו הרכב יותר טוב מפורטוגל, מקדוניה וגם בוסניה. אולי תקופת ההכנה היתה ארוכה מדי, או שהתוצאות הטובות במשחקי האימון היו סוג של אשליה - אולי זה נתן תחושה לא אמיתית. בכל מקרה, הנבחרת קיבלה את ג'יימי ארנולד, שלאף נבחרת אין שחקן כמוהו, אז אי אפשר להגיד שהנבחרת נחלשה.

"יש לנו נבחרת טובה וצוות מקצועי מצוין, אבל יש תקופות כאלה שדברים הולכים פחות טוב", מרגיע המאמן הלאומי במיל'. "לא צריך להוריד את הראש, וצריך לקחת בפרופורציות כי זה רק ספורט. אנשים התרגלו לכך שהנבחרת מגיעה כל פעם לאליפות אירופה וזו הטעות. זה משהו פסיכולוגי ומנטלי. הקטנות מתארגנות יותר טוב ומגיעות עם מוטיבציה, ובטורניר קטן מספיק שאתה מחליק פעם אחת, ואז הביטחון יורד והסיכויים שלך נעלמים.

"הרמה שלנו עדיין טובה יחסית לאירופה, וזה הרבה פעמים עניין גם של הגרלה", מסכם המאמן. "זה שבקמפיין אחד או שניים הכדורסל חורק לא יוריד את מעמדו, שגבוה לאין שיעור ממעמד הכדורגל".