ארגונס מודה באשמה, אבל לא לוקח אחריות

בלפסט. לואיס אראגונס דיבר. שקט. רגוע. רציני מאוד. "אם מישהו אשם, צריך לנקוט נגדו באמצעים הנחוצים". זאת נשמעת כמו הזמנה שמאמן הנבחרת שולח ליו"ר ההתאחדות, אנחל מאריה וילאר, כדי שזה יפטר אותו מתפקידו. זאת היתה התחושה שלואיס שידר בפאב של איצטדיון וינדזור, בו נערכה מסיבת העיתונאים לאחר ההפסד נגד צפון אירלנד (2-3). לא שהוא מתכוון לפנות את הדרך לבד, לא ולא. לואיס לא מתכוון להתפטר בעצמו, אבל הוא מוכן להגיש את ראשו לתליינים מההתאחדות, שיצטרכו להוריד את להב הגיליוטינה בכוחות עצמם.

כמו במקרה של חאווייר קלמנטה, שאחרי הכישלון בצרפת 98' הפסיד לקפריסין החלשה, גם לואיס יודע שאין דינו של כישלון יחסי בבמה המרכזית של הכדורגל לביזיון משפיל בחצר האחורית שלו. וילאר אמנם הצהיר שהוא לא חושב על פיטורים ושהוא סומך על לואיס שיוביל את ספרד ליורו 2008, אבל כולנו זוכרים שזה היה בדיוק אותו היחס שקיבל בזמנו קלמנטה, רגע לפני הסוף.

לואיס שחרר את ה"מאה קולפה" (זוהי אשמתי, בלטינית) שלו בלי שום מעצורים, או מנגנוני הגנה: "עשינו הרבה מאוד טעויות, אבל המשגה הגדול ביותר היה התכנון המוקדם שלי. ידענו שזאת קבוצה שיודעת רק לבעוט למעלה ולרוץ אחרי הכדור. ידענו, אבל שיחקנו ישר לידיים שלהם. יש הרבה תירוצים ונסיבות מקלות - הפציעה של רובן בראחה, השער השלישי שנכבש מנבדל - אבל אין בכך נחמה. היינו צריכים לשחק בסבלנות, לגעת הרבה בכדור, וזה התפקיד של המאמן, להוביל ולהיות מוכן לכל".

הבית המוקדם של ספרד הפך למסובך ביותר. שוודיה ודנמרק יכולות לנצל את המעידה של "האדומה" ולהקדים אותה בטבלה. הפעם גם משחקי ההצלבה לא יצילו את לואיס ואת הנבחרת שלו. הבעיה המרכזית של אראגונס היא שהוא לא לא היה בטוח בהמשך הדרך שלו בנבחרת אחרי המונדיאל. הוא הבטיח שהוא יתפטר אם הנבחרת לא תסיים בין שמונה הגדולות בגרמניה, אבל נשאר בתפקיד גם אחרי ההדחה בשמינית הגמר. לאחר מכן הוא ניסה לארגן לעצמו תפקיד של מנהל-על ספורטיווי בנבחרת, אבל לא הצליח להגיע לסיכום כספי ומקצועי.

עכשיו הוא גם איבד את האמון של שחקניו. שחקנים בסגל טענו שהאימונים שלו מיושנים ושהוא מגלה נאמנות גדולה מדי לשחקנים הוותיקים. ראול, למשל, שיחק למרות פציעה קלה, אבל לואיס סירב להודות באשמה שלו בנושא זה. "לא טעיתי בבחירת השחקנים", הוא אמר לאחר ההפסד.

סיפור האהבה בין לואיס לנבחרת נראה קרוב מאוד לסיומו. הנבחרת שלנו לא יודעת להיות נדיבה כל כך עם גיבוריה. כך היה, וכך כנראה גם יהיה גם בעתיד. לפני המשחק מול צפון אירלנד כולם דיברו על השער ה-1,000 של הנבחרת שצפוי להיות מובקע במשחק. בסופו של דבר נכבש האלף ונכבש גם האלף ואחד. מי חלם אז שדווקא השלושער של דיוויד הילי הוא זה שייכנס להיסטוריה. בטח לא לואיס אראגונס.

ארבעה ימים אחרי התבוסה המחפירה בבית לאיסלנד 0-3, בבלפסט לא ממש מצליחים לעכל את הניצחון 3-2 על ספרד. דייויד הילי הפך לכובש הבכיר בנבחרת עם 23 שערים ב-52 הופעות אחרי השלושער שכבש, הראשון של שחקן צפון אירי מאז ג'ורג' בסט.

אבל לא כולם היו שמחים. מנג'ר הנבחרת, לורי סאנצ'ס, לא הופיע למסיבת העיתונאים, זאת בגלל "סיבות אישיות". הוא לא אהב את הכותרות השליליות ביום ראשון והחליט להחרים את האירוע. "ביום שבת איכזבנו אנשים", אמר הילי, "אבל הכותרות היו מוגזמות. לורי רצה שנחזיר גאווה לחולצות".