קוראים לו חזוס לואיס אלבארז דה אאולאטה, אבל בפעם האחרונה שמישהו השתמש בשמו המלא היה כאשר הוטבל. באנדורה ובספרד מכירים אותו כקולדו, שוער נבחרת אנדורה ובכיר שחקניה.
כשאופ"א חגגה יום הולדת 50 לפני שנתיים וחצי, וכל התאחדות התבקשה לבחור את השחקן הגדול ביותר שלה, באנדורה בחרו פה אחד בקולדו. למרות כמות השערים האסטרונומית שספג, למרות שלאנדורה הוא הגיע לגמרי במקרה.
קולדו נולד בספרד, גדל בוויטוריה, התגלה על ידי אתלטיקו מדריד ואף היה השוער השני של הקבוצה בתחילת שנות התשעים, אבל לא הצליח לפרוץ. עם הזמן עבר לקבוצות בליגה השנייה (טולדו וסלאמנקה) והמשיך להידרדר עד שהגיע ב-1995 לליגה האזורית של קטאלוניה, לקבוצת החובבים פ.צ. אנדורה. שם הוא פגש בחורה מאנדורה, התחתן וכעבור שלוש שנים זכה באזרחות של הנסיכות והפך לשוער הנבחרת.
מאז הוא הפך לשגריר של הכדורגל האנדורי. הוא עמד בשער בכמעט כל 38 ההפסדים הרשמיים של הנבחרת (וגם בניצחון הבודד), בהם ספג כ-130 שערים, אבל כמעט תמיד היה המצטיין במגרש. "הוא לא פעם ההבדל בין הפסד בשנייים-שלושה שערים לבין ספיגת חמישיות, שישיות ושביעיות", אומר אדולפו גארסיה, מאמן כדורגל אנדורי שמשמש היום כחבר בהנהלת ההתאחדות המקומית, "אתלטיקו איבדה שוער, אבל אנדורה הרוויחה".
אתמול בלילה, במלון בניימיכן, היו אמורים לחגוג לקולדו במסיבה צנועה את יום הולדתו ה-35. כמה שעות קודם לכן, עדיין באנגליה, הוא התראיין טלפונית ל"ספורט הארץ".
העיתונות האנגלית החמיאה לך מאוד, טענו שמנעת תבוסה גדולה, ובכלל אומרים שאתה מצטיין בכל משחק, ממש כמו זה בשבת נגד אנגליה באולד טראפורד (0-5).
"זו לא חוכמה", הוא צוחק, "כשאתה שוער נבחרת אנדורה אתה תמיד הבן אדם הכי עסוק על המגרש. תמיד ישימו לב אליך, תמיד תבלוט. אני עושה את שלי הכי טוב שאני יכול".
מה אתה יודע על נבחרת ישראל?
"אני מכיר כמה שחקנים. ברור שבתור מי שחי את הכדורגל הספרדי ומשחק כשוער, אני יודע מי זה דודו אוואט. זה שהוא שוער ראשון של דפורטיבו אומר הרבה מאוד, הוא הוכיח את עצמו. אני מכיר גם את ג'וסי בניון, ששיחק בראסינג וזוכר את השחקן שהיה מישראל בסלטה פעם, נו, לא זוכר את השם, אבל היה קשר טוב (חיים רביבו, ע"ד)".
אנדורה היא אחת הנבחרות החלשות ביבשת. ההרגשה אצלנו היא שזה יהיה כישלון אם ישראל לא תשיג הפרש שערים משכנע.
"אנחנו בטח לא ברמה גבוהה, אין ספק שישראל הרבה יותר טובה מאתנו, כמו שאנגליה הרבה יותר טובה מישראל. אבל כמו שעשיתם תיקו בצרפת ותוצאות יפות אחרות, גם אנחנו כבר לא מובסים בכל משחק ואתה בטח יודע שבמוקדמות המונדיאל הוצאנו נקודות וגם ניצחנו אצלנו בבית את מקדוניה. כשאנחנו מגיעים למשחק מול אנגליה אנחנו יודעים שנפסיד ושואפים להוציא תיקו, אבל נגד נבחרת כמו ישראל אנחנו שואפים לנצח בתקווה שנוציא נקודה. ברור שלישראל יש 95% סיכוי לנצח, אבל זה מגרש נייטרלי והכל יכול להיות.
"נגד מקדוניה ניצחנו בלה וולה והוצאנו 0:0 בסקופיה (הרבה בזכות קולדו, ע"ד). במוקדמות היורו מעולם לא הוצאנו נקודה, הגיע זמן שניקח אותה, מי יודע אולי אפילו נגד ישראל".
חצי דקה עד הפאניקה
קולדו אמנם כבר בן 35, אבל הוא שוער שנמצא בכושר מצוין, ולמעשה אין לו מחליף ראוי באופק. מבחינתו הוא ישחק בנבחרת כל עוד צריכים אותו וזה עשוי להיות עמוק אל תוך העשור הבא.
מה החלום שלו? "כבר אין לי חלומות בכדורגל. היתה לי אכזבה בתחילת הקריירה כי חשבתי שאני מספיק טוב לשחק בליגה הראשונה בספרד, אבל זה לא יצא. מצד שני אני בר מזל גדול שיצא לי לשחק כדורגל בינלאומי ולהופיע במגרשים הכי גדולים מול הנבחרות הכי גדולות. יש הרי המון המון שחקנים יותר טובים ממני ושוערים יותר טובים ממני, בטח גם בישראל, שלא הגיעו לנבחרות שלהם. לי היה הרבה מזל. שיחקתי בסטאד דה פראנס נגד צרפת, אז אלופת העולם, לעיני 80 אלף צופים (רק 0:2, ע"ד), שיחקתי מול ברזיל במשחק הכנה למונדיאל ב-98', זינקתי לרגליים של רונאלדו, שיחקתי נגד אנגליה ביום שבת. יהיה לי מה לספר כשאהיה זקן".
מה היה המשחק הכי גרוע שלך?
"היו לא מעט, זה לא פשוט לעמוד בשער של אנדורה".
ואם אתה צריך לבחור אחד, אז אולי השמינייה שקיבלת בצ'כיה במוקדמות המונדיאל בשנה שעברה.
"דווקא לא, שם הייתי טוב".
אבל אחרי שקולדו מאמץ עוד קצת את תאי הזיכרון האפורים, הוא מצליח לבודד רגע אחד, מתוך קריירה מלאת אכזבות, שהתעלה מעל השאר:
"אני חושב שהרגע הכי קשה היה במשחק בבית אצלנו מול פורטוגל במוקדמות המונדיאל 2002. בהתקפה הראשונה, אחרי מקסימום חצי דקה, בלי שאף שחקן שלנו בכלל היה קרוב לגעת בכדור, פיגו השכיב אותי וכבש. באותם רגעים היינו בפאניקה". בסוף, אגב, נגמר רק 3:0.