כמו תבוסה של הנבחרת

חוקי הניקוד של משחק הטניס דומים במובן מסוים לתוצאות של בחירות אזוריות - אתה יכול לזכות ב-30-40% בכל מחוז, ולא להכניס אף ציר לפרלמנט. במקרה של שחר פאר זה היה ציר אחד, במשחקון השישי של המערכה הראשונה, לעומת תריסר של הנין-הארדן. למרות שהבלגית היתה טובה בהרבה, יחסי הכוחות לא היו של 6:1, 6:0. אבל ככה זה בטניס.

פאר חוותה אתמול את מה שעוברים קופצים לגובה או במוט, שכבר ניצחו בתחרות אבל מנסים לשבור את שיאם. הם יודעים שהסיכוי נמוך, אבל הם קופצים כדי "להרגיש את הרף בגובה החדש". פאר התייצבה אתמול מול אור הזרקורים של טניס הנשים כפי שלא התייצבה עדיין - שמינית גמר של גראנד סלאם, המגרש מרכזי (ברולאן גארוס זה לא היה במגרש המרכזי), שידור ישיר בכל העולם, נגד יריבה שהיא כנראה הטובה בתבל. הרף היה גבוה מדי, הזרקורים סינוורו, והיא חטפה בומבה. קורה.

למען האמת, פאר הפסידה כבר בשבת, בהפסקה שבין המערכות במשחקה של הנין-הארדן נגד סוגיאמה. היפאנית העזה לנצח במערכה הראשונה 6:4, ואפשר היה לראות את עיניה של הבלגית מתהפכות מזעם. מאותו רגע, בשתי מערכות מול היפאנית ושתיים נגד הישראלית, היא ניצחה 24 משחקונים לעומת שניים של האסיאתית.

שההפסד לא יטעה, פאר נתנה את אחד הטורנירים הטובים בקריירה. היא הגיעה בפעם השנייה השנה לשמינית גמר גראנד סלאם, כשהיא מנצחת בדרך, במשחק הירואי, בדיוק את מי שהיא צריכה לנצח - שחקנית מהעשירייה השנייה (סקיאבונה האיטלקיה, 14), שעדיין מדורגת לפניה. תחנת היעד הבאה של פאר בדירוג העולמי הוא המקום ה-16, שמבטיח הגרלה קלה יותר, בעיקר בתחרויות הגדולות, ודחיית המפגש עם אחת מ-15 המדורגות הראשונות לפחות עד שמינית הגמר. הניצחון על סקיאבונה, והעלייה ל-16 הגדולות בארה"ב, היו צעדים חשובים בדרך אל היעד.

ספק אם מרבית תקשורת הספורט בישראל עיכלה סופית שפאר היא סוג של נבחרת לאומית, שמצליחה בענף ספורט פופולרי מאוד, וכל טורניר שלה אמור להיות חגיגה. בקצב ההצלחות שלה, זה יקרה בקרוב.