הירכיים לא משקרות

הטלוויזיה היתה על מיוט, כשבפעם הראשונה הבנתי עד כמה היא יפה. זה היה במהלך הסיבוב הראשון באליפות ארה"ב הפתוחה הנוכחית: עסקתי בהכנות של לפני השינה שפתאום היא הופיעה לראיון בשיער רטוב, מחויכת ורעננה אחרי מקלחת, נטולת המצחייה שמסתירה לה את השמש ומאיתנו את שחקנית הטניס הכי יפה בסבב הנשי מאז קורניקובה.

זינקתי ממקומי כנשוך נחש. "מה זה, תגבירי" צעקתי לאישתי שישנה. מאחר שלא היה כיתוב עם שם, הנחתי שהדוברת היא אחת מנשות השחקנים. אולי זאת היפהפייה של פיליפוסיס האוסטרלי - אלקסיס ברברה שזה עתה מלאו לה 19. דוגמנית/שחקנית שכיכבה איזה שתי דקות לצידה של פריס הילטון באיזה סרט נעורים זניח. בת של איזה מיליונר קובני ממיאמי.

מאז ומתמיד אהבתי את שידורי הסבב העולמי בטניס בזכות אותו מיזוג מושלם בין אקשן ליופי עוצר נשימה. אסוציאטיבית זה מתקשר ישירות לסרטי ג'יימס בונד, מהימים של שון קונרי ורוג'ר מור: קוקטיילים בשגרירויות אירופאיות, פצצות מין בשמלות ערב, מרדפים ומסוקים ובחורות בגופיה שיעשו הכל אחרי כוס מרטיני. רק שתמיד העסק עבד ככה שהגברים אחראים על האקשן על המגרש, והקלוזאפים התכופים של מצלמות הטלוויזיה אחראיים להראות לנו איך החברות הנפלאות שלהם מקבלות נקודת שבירה. עד היום צרובה בזיכרוני נערתו של מראט סאפין מווימבלדון של לפני שלוש שנים. סיבה מספיק טובה לראות שעתיים ויותר של טניס. גם הבימאי של יורוספורט באותה תקופה הכיר בעובדה.

בינתיים הגברתי את קול הטלוויזיה בעצמי. ואז הקריין אמר תודה לאנה איבנוביץ'. זאת איבנוביץ'? לא האמנתי. אותה אחת שבזמן משחק ניתן להפטיר בכיוונה מקסימום "איזה חמודה", עושה, פה ועכשיו, בפלאשינג מדו, צעד משמעותי למרכז הבמה, כאילו היתה חלק מקו הייצור של כוכב נולד. הראיון לא משאיר מקום לספק - הברווזון הפך ברבור. גם 1.83 מ' של ספורטאית סופר מוכשרת בת 18, גם מדורגת 16 בעולם, וגם ברור שכרגע הסוכן שלה יושב במשרדים של אדידס ותופר לה חוזה שיהרוס את סיכוייה להיכנס לצמרת ה-WTA, אבל יגדיל משמעותית את אחוזי הצפייה בסבב הנשי.

כי הלוא מאז הפריק שואו של האחיות וויליאמס נאבקות על אהבת אביהם במגרשים המרכזיים ברחבי העולם, אין סיבה מספיק מעניינת לצפות בטניס הנשי. איזה ערך מוסף יש בז'סטין הנין הרדן מנצחת או מפסידה לבלגית אחרת בדמותה של קים קלייסטרס? את מי זה מעניין? זה בלגי כזה. אולי אפשר למצוא שם איכות חיים, אבל ריגושים? חבל להזכיר את לינדזי דבנפורט, ועל מורסמו בכלל כדי שלא להרחיב: יופי של ספורטאית אבל טניס נשים זה לא. נכון יש את שארפובה, ולרגע הגניחות שלה באמת עוררו איזה ויץ, ועדיין, יש בה משהו מאוד לא נגיש.

לעומת זאת, שימו אותה נגד אנה שלנו והכדור מתעייף מרוב הורמונים. איבנוביץ' היא ילדה מלאת חיים. צעירה בת 18 שאוהבת להזיע בחצאיות קצרות. החיים שלה לקוחים מתוך פרסומת ללאקוסט: מסיבת פרסי ה-mtv, בלוג נעורים וטיולים למיורקה. את המוטבציה לפני משחקים היא שואבת מה-ipod. פעם הבאה שתראו אותה על המגרש תדעו שמה שמתנגן לה בקופסה זה "maneater" של נלי פורטדו, ושאקירה. ירכיים (צעירות) לא משקרות. מלבד הקטע הלאומי עם שחר פאר, יש שוב סיבה לראות טניס נשי.