האקווריום המודרני

אם היה עניין אחד שאנשי הליגה הלאומית בכדורסל עוד יכלו להתגאות בו, זו העובדה שבניגוד לליגת העל, זהות האלופה לא ידועה בה לאלפיים השנים הבאות, ושנה אחר שנה חגיגות האליפות נערכות במקום אחר.

אבל גם אם העובדה הזו עדיין נכונה, מה זה משנה בעצם מי האלופה? מראש העין, דרך רמת אפעל, קרית אתא, ועד חולון, התברר שחגיגות האליפות היו חסרות משמעות לחלוטין, ויכלו באותה מידה להיערך בכל מקום אחר. בליגה הזויה הזו האלופה נפגשת עם יריבותיה, שאך זה מכבר הפנתה להן את הגב, במחזור הראשון של העונה שלאחר ה"עלייה". במקרים קיצוניים, העלייה גרמה להעלמות טוטאלית, כמו במקרה של רמת אפעל.

אם כן, דומה שאפשר להכריז באופן רשמי על הפיכת הליגה השנייה לאקווריום. להיכנס אפשר, אבל לצאת - רק על אלונקה. כל מי שמנסה לקפוץ החוצה, מתרסק ומחכה ליד ענוגה שתרים אותו מהרצפה ותחזיר אותו למים הזולים והבטוחים של ליגת המשנה.

קשה לבוא בטענות לקבוצות הלאומית שלא יכולות להעמיד תקציב ראוי. מרביתן מתבססות על תקציב מינימלי, רובו עירוני, ומצליחות בקושי לגייס תקציב לזר (ראוי או לא ראוי). חולון היתה צריכה להיות יוצאת הדופן. אבל אם מיקי דורסמן לא מסוגל, מה יגידו האחרים?

מתוך 14 קבוצות הלאומית, לשתיים בלבד יש זר לעונה הקרובה. בחלק מהקבוצות אולי יאמצו את מה שעושים בהפועל לב השרון בשנתיים האחרונות: ישחקו ללא זר. גם אם ירדו לארצית, תמיד יהיה מי שישאיר אותם בליגה השניה. גבעתיים ובנימינה, שכבר קיבלו הודעה מאיגוד הכדורסל להתכונן לאפשרות לשחק, שוב, בליגה הלאומית (כי ראש העין ופתח תקוה הודיעו שישחקו בעונה הבאה בארצית).

אם כן, נותר רק למסור לאלופה הבאה של הלאומית: אל תכינו את המספריים. תשמרו את השמפניות לאירועים משפחתיים. חולון בזבזה 22 מחזורי ליגה ושני סיבובי פלייאוף כדי למצוא את עצמה בדיוק באותה נקודה. וליורדות, מליגת העל ומהלאומית: אל תטרחו לקנות ממחטה. רמת גן חיה תחת איום קיומי, ומאמנה דני פרנקו איבד ג'וב, רק כדי למצוא את עצמה בדיוק באותו מקום. גם פרנקו נשאר בליגת העל. עם עפולה. שלא עלתה, אבל עלתה.

ואם עד עכשיו הליגה השנייה נחשבה ביזארית, תארו לכם עשרת אלפים כסאות ריקים כשהפועל תל אביב תארח את משחקיה בנוקיה, ואת אוהדי חולון, דופקים על הפחים, הפעם את הראש, ושואלים את עצמם מה הם עושים כאן, שוב.