נפל עד קצה הבור

חמסה, חמסה, חמסה. אם להיות יותר ארציים - אוואט, אוואט, אוואט. ואם להיות ממש מדויקים - זוועה, זוועה, זוועה. אם היינו במדינה מתוקנת זה גם היה - תתפטר, תתפטר, תתפטר. כי נבחרת ישראל שיחקה נורא אתמול, ולמרות שנתקלה ביריבה ששחקניה הם חבורה של שלומיאלים, ניצלה כמעט בנס מסיום בפועל של הקמפיין כבר אחרי המשחק הראשון. גם מי שלא מעריך מדי את השחקנים הישראליים יתקשה לחלוק על כך שהנבחרת היתה שווה אתמול פחות מסך חלקיה. הרבה פחות.

דרור קשטן הצליח ליפול עד קצה הבור הראשון שניצב לפני כל מאמן שעובר מקבוצה לנבחרת. בנבחרת לא מתאימים את השחקנים לשיטה, אלא להיפך. את דרך המשחק מתאימים לחומר השחקנים. הסגל של קשטן חלש במיוחד בעמדות המגינים, אבל זה לא הפריע לו לבנות את משחק ההתקפה על צירי האגף, עם דגש מועט על משחק האמצע. ההחלטה הזאת פגעה בכל חלקי הנבחרת. המגינים התוקפים לא מספיק טובים בהגנה (אפק הירבה לאבד כדורים והאסטונים חלפו על פניו בקלות). לנוכח זה הם מיעטו, במיוחד בחלק הראשון, לשתף פעולה עם שחקני הכנף, זנדברג וקטן, שמצידם נתקעו בצדדים. הקשרים האחוריים, טל ובאדיר, התרכזו בחיפוי ההגנתי על המגינים המפחידים, ובאמצע מלפנים שיחק בניון לבדו. בסיטואציה הזו כמעט לא ראינו העברת כובד המשחק מאגף לאגף, לא במסירות ארוכות ולא בהנעה מהירה דרך שחקני האמצע, וכמעט לא זכינו להחדרת כדורים פנימה לקולאוטי. העסק לא דפק.

הנבחרת היא לא הפועל תל אביב עם אנטבי ובכר בימיהם הטובים. עיקר הכישרון הוא לא בהגנה, ולכן קשטן צריך לוותר על התפקיד הכפול למגינים. אין ערך רב בשחקני כנף (לא מבריקים מדי בפני עצמם) כשהמגינים חלשים, ולכן קשטן יכול בנחת להחליף את ה-4-2-4 היומרני והריק מתוכן ב-3-3-4, עם אלברמן כמנהיג שקט של החלק האמצעי, כשהוא מוותר על זנדברג או קטן בכנפיים, אפילו על שניהם, ומשחק מלפנים עם קולואטי, בניון וחלוץ או שחקן אגף נוסף. שלישיית קישור תוכל לחפות על חולשת המגינים וגם לתמוך בהתקפה בהכנסת כדורים ובבעיטה מרחוק, ולשתף פעולה עם בניון שיתווך בינה לבין החלוצים.

קשטן יכול היה ללמוד אתמול איך משחקת נבחרת מאורגנת, של מאמן הולנדי, שמפיקה את המקסימום מהמעט שלה. למזלו של קשטן יש לו את אנדורה במשחק הבא, אפשרות לנסות מערך חדש ושחקנים חדשים. להוכיח שהוא מתאים את עצמו לחומר, ולא להיפך. כי, כמו שאומר הפתגם העתיק - עוד ניצחון כזה ואבדנו.