האמת בפנים

קבלו לוליינות וירטואוזית במיטבה: הנה הצעה איך להסתכל דרך פריזמה - או שמא נאמר סדק צר, או חריר ירי מיקרוסקופי - של חיוביות על משחק פתיחת העונה המדכדך הזה.

עזבו לרגע את הכושר הגופני הלקוי (למה הם כל הזמן מותחים שרירים במחזור הראשון של הליגה?), היכולת האישית המוגבלת, הרשלנות בפעולות פשוטות, העבירות המזעזעות שאינן מכבדות את יכולת ההשתכרות העתידית של הקולגות, השיפוט המדכא, ויותר מכל חוסר הרעב והעייפות המטמטמת הזו, כאילו נקלענו למשחק מרכז טבלה במחזור ה-25.

עזבו הכל, ותודו שמדובר במפגש בין שניים מהמאמנים ההגונים והראויים ביותר בליגה. ניצן שירזי הקפיד בסיום לחזור שלוש פעמים על העובדה שהנקודה היתה נחוצה, אבל היכולת לא מכובדת ולא מקובלת. סוג של גבר. אגב, גם הוא וגם כוכבו ראובן עובד (ליהוק גאוני בשכונה כבר אמרנו?) טרחו להביע הסתייגות מצורת המשחק של קבוצתם. גישה מרעננת, ודאי כשמולם לא הוצגה יכולת מרנינה יותר.

יצחק שום אינו ידוע בשנינות טבעית, אבל לפני כמה ימים נרשמה לו יציאה מבריקה: "עוד לא התחילה העונה וכבר מצפים שנהיה עם שש נקודות". היש דרך טובה מזו לגחך את חוסר הסבלנות האבסורדי בממדיו של עולם הכדורגל הישראלי? שום גאה מדי מכדי להסביר לכם את זה, אבל הפועל תל אביב שלו, בשקט בשקט, עברה הקיץ טלטלה רב תחומית.

זו לא רק הפרידה מדמות האב הכמעט יצחק-רבינית בהיקפה של דרור קשטן, גם לא נדנדת הלבייבים והגרנטים, ואפילו לא המאמץ המוזר העונה לשם "כתר פלסטיק", זה שגמל השבוע למועדון על הישגים כלכליים מפתיעים בהחלטה לקצץ בשל כך מחצית מתקציב האימוץ המובטח. הפועל החליפה, אם מאילוצים ואם מנטיות ליבו של שום, את כל חוליית ההגנה הפותחת שלה. וכפי שהוכח אמש, אובדנו של גרשון (שבינתיים מתבזה, כצפוי, בבית"ר) מגלם בתוכו גם נזק משני נוסף - חסרונו של בועט פנדלים אמין. תודה לאל שגם דני בונדר ומאור פרץ לא מסוגלים להרים כדור בתנועה בדומה לחליס ואנטבי. כמה שינויים כבר יכול הבנאדם לעכל בבת אחת.

אם מוסיפים לזה הזדקנות עקבית של אבוקסיס, אלימלך ובאדיר, מקבלים קבוצה שזקוקה לזמן ריצה משמעותי לפני שתתגבש. זה לא יספיק בשום אופן לאליפות השנה, זה בהחלט יכול לאפשר עונת מעבר סבירה באזור הצמרת, ובשלב הנוכחי זה בכל מקרה לא מצדיק מיעוט כזה של אוהדים במשחק חוץ שבעצם משוחק בבית, ארבעה ימים אחרי נס דומז'אלה.