שוב יוצאים למלחמה

בתחילת השנה, כשקיבל מאמן הנבחרת צביקה שרף את שמות היריבות במוקדמות אליפות אירופה, מיהר המנהיג של כוח צביקה לעצור את האופוריה. אמנם בוסניה, מקדוניה ופורטוגל רחוקות מלהיות אימפריות בכדורסל האירופי, אבל לאור ההתבזות של הנבחרת הלאומית בקיץ שלפני הגעתו, העדיף המאמן להשאיר את האף על הקרקע. ולמרות הכל, המטרה הברורה, העפלה לאליפות אירופה, נראתה באותה תקופה אפשרית ודי פשוטה.

חלפה חצי שנה, והנמכת הציפיות של שרף נראית כמו תחזית כמעט מושלמת. ביום חמישי בערב, על הפרקט של האולם הקטן בסופיה בירת בולגריה, יתחיל כוח צביקה את המשימה הנוכחית, אחרי אינספור מכות שחטף במהלך הקיץ. ללא השחקנים המובילים של השנים האחרונות וללא רוח גבית של הקהל, תשחק על כרטיס העליה לספרד 2007 נבחרת אפורה ונטולת כוכבים, שרבים מחבריה לא זכו ליותר מדי דקות משחק במהלך העונה האחרונה. אם עדיין מדברים כאן במושגים של העפלה לאליפות אירופה, זה רק בגלל הכוכב האמיתי בסגל, המאמן.

אם נתרכז לרגע באספקט הספורטיבי של הקיץ האחרון, המלחמה בגבול לבנון עשתה לא מעט נזק לחבורה הלוחמת של שרף. כבר באימון הפתיחה של הסגל התעסקו שם בשינוי לוח הזמנים בשל בקשת הבלגים לבטל את משחקי האימון שנועדו לנהריה. גור שלף וטל בורשטיין, שהגיעו מחוייכים ומגובסים לאימון הפתיחה, לא הוסיפו לאופטימיות.

אבל הטירדה שבהעתקת משחקי האימון לבלגיה, כמו גם הדורבן בכף רגלו של שלף, התחלפו בחלוף כמה ימים בדאגה מקצועית לאור גל הפציעות, שהחל בקפטן הטרי מאיר טפירו, והמשיך ברביב לימונד וארז מרקוביץ'. הנבחרת התעשתה, ניצחה בכמה משחקי הכנה, אבל נחתה ליום חדש ולא מזהיר שבישר על העתקת המשחקים מישראל.

ומתוך כל הצרות, צריך שרף להוציא נבחרת מנצחת, כי הבוסנים והמקדונים לא מתכוונים לחלק מתנות. אם ישראל לא תסיים כראש בית, או לפחות כאחת משתי הסגניות הטובות ביותר (מתוך ארבעת הבתים), היא תחזור בקיץ הבא לעוד טורניר הזדמנות שנייה, בחום הלוהט של יולי.

גם בקיץ הקודם, כמו בזה שלפניו, לא נהנתה נבחרת ישראל ממנהיג או כוכב בלתי מעורערים, למרות כמה הצגות של מאיר טפירו ובורשטיין. ולמרות הכל, האובדן של שלושה מהשחקנים החשובים ביותר בסגל בשנים האחרונות, ושני המצטיינים של שתי האליפויות האחרונות, הוא פגיעה לא פשוטה בתוכניות של שרף. בורשטיין, שקרע את גיד אכילס במשחק הנעילה של העונה, קלע באליפת אירופה האחרונה 13.3 נקודות ומסר 4 אסיסטים. טפירו, שקיצר לעצמו את הקיץ עם סדק בכף הרגל, קלע אז 8.5 ומסר 4. גור שלף והדורבן סיימו עם 7.5 נקודות אבל הרבה יותר בחוכמת המשחק והניסיון.

אבל אלה לא יהיו כאן הפעם, ואת החורים בחמישייה יצטרכו למלא ארז כץ וג'יימי ארנולד, שלא היו בסגל בקיץ הקודם, ויותם הלפרין, שלמרות התקרבות החלום האמריקאי שלו מעולם לא היה שחקן מפתח בנבחרת, ובקיץ הקודם צורף לסגל ברגע האחרון וקלע 4.7 נקודות ב-26 דקות בלבד.

את משה מזרחי, שעבר עונה בינונית מינוס באליצור אשקלון ומצא עצמו מחוץ ל-12, יחליף שרון ששון, שמיועד להיות בורג מרכזי בחמישייה, אחרי שלפני שנה איכזב עם 8 נקודות ב-32 דקות. מזל שיניב גרין, שקלע בסרביה 11 נקודות ב-68 אחוז מהשדה וקטף 5.5 ריבאונדים, התאושש שוב באורח פלא מעוד עונת סיפסול מתסכלת בצהוב.

אחרי שנים בהם התבססה נבחרת ישראל על גארדים דומיננטיים כמו מיקי ברקוביץ', דורון ג'מצ'י, עודד קטש, עדי גורדון ודורון שפר, הפעם נראה כאילו דווקא הקו הקדמי הוא העמוק והמגוון יותר בנבחרת, עם ג'יימי ארנולד ויניב גרין ששמרו לאורך ההכנה על מספרים גבוהים, והיכולת המפתיעה של עמית תמיר, שהפכה אותו לבורג משמעותי. ללא בורשטיין וטפירו, מוקף הכישרון של יותם הלפרין בלוחמים כמו ארז כץ, דרור חג'ג', מתן נאור וליאור ליובין הרחוק משיאו.

האחדות והנחישות, המשחק החכם והמלחמה על כל כדור שמאפיינים את הנבחרת הנוכחית, הם הנשק ההיסטורי של הקבוצות הישראליות בזירה הבינלאומית. לרוע מזלו של שרף, חלק ניכר מהחבורה שהוא שולח לקרב הפעם, מגיע עם מחסור לא מבוטל בדקות משחק מהעונה האחרונה. לשם המחשה, רק חמישה שחקנים מהסגל הרחב שיחקו השנה יותר מ-25 דקות בממוצע במשחקי הליגה, אבל לא מדובר בבכירים שבהם.

יותם הלפרין דווקא לא נח הרבה השנה, ושותף ב-34 דקות בממוצע ב-55 משחקים בליגה הסלובנית, ביורוליג ובליגה האדריאטית (כ-14 נקודות, 3.5 אסיסטים, 2 חטיפות). ארז כץ רשם 31.5 דקות בהפועל תל אביב (8 נקודות, 3.7 אסיסטים, 3.9 ריבאונדים, 2.2 חטיפות). ג'יימי ארנולד, שנחשב עדיין לזר במהלך העונה, שיחק בעשרה משחקי ליגה בלבד (17.5 נקודות, 7.2 ריבאונדים ו-1.3 חסימות ב-26.9 דקות). ביורוליג המספרים שלו צנחו ל-7.5 נקודות ו-3.1 ריבאונדים ב-13.4 דקות.

גיא פניני (12.3 נקודות, 2.4 אסיסטים ו-3.7 ריבאונדים ב-30 דקות) וליאור אליהו (15.9 נקודות, 5.9 ריבאונדים, 3.1 אסיסטים ב-26.7 דקות) היו שחקנים משמעותיים בקבוצותיהם, אבל בנבחרת של שרף הם נמצאים רק בשולי הרוטציה. פניני מחליף את אליהו הפצוע בנסיעה לבולגריה, לקראת המשחק מול בוסניה.

היעדר היציבות וריבוי החלודה באים לידי ביטוי גם אצל ארבעה מהשחקנים החשובים יותר בהכנה, אלה שסביר שיהיו על המגרש בדקות המכריעות. דרור חג'ג', הלהיט של שרף בקמפיין הקודם, ניסה העונה להשתלב בקבוצת יורוליג, א.א.ק אתונה, אבל לא זכה ליותר מדי הזדמנויות לתרום (3.4 נקודות, 1.4 אסיסטים ו-0.8 חטיפות ב-13.1 דקות). עמית תמיר, שפתח את העונה עם חג'ג', שב ארצה אחרי שא.א.ק הודחה בשלב הבתים ביורוליג (3.6 נקודות, 3.2 ריבאונדים ב-11.8 דקות), וחבר לגבעת שמואל כדי לנסות להתאושש (11.2 נקודות ו-5.1 ריבאונדים ב-21.1 דקות).

שרון ששון ויניב גרין, שני שחקני חמישייה בנבחרת ואנשים למשימות לא יותר מדי מיוחדות במכבי תל אביב, הסתפקו במהלך העונה בפירורים צהובים בלבד: ששון שיחק 9.7 דקות ביורוליג (3.8 נקודות ו-1.3 ריבאונדים), גרין ראה את הספסל האירופי עוד יותר מקרוב (2.1 נקודות ו-1.1 ריבאונדים ב-6.5 דקות).

ימי טל ברודי ומיקי ברקוביץ' הפכו מזמן לזכרונות רחוקים, אבל רק לפני שבע שנים נהנתה נבחרת ישראל מהדומיננטיות, המקצועית והמנטלית, של עודד קטש, דורון שפר, גור שלף, נדב הנפלד ותומר שטיינהאור – שחקנים מנוסים שהובילו קבוצות ישראליות בארץ ובאירופה. הקיץ הזה, כשאף אחד מהבכירים הנוכחיים לא בשטח, זו הולכת להיות נבחרת של אופי ומלחמה. לא פלא ששרף בחר דווקא בארז כץ כקפטן, ואף נתן לו לפתוח בחמישייה. גם הרס"ר לשעבר יודע שללא עוצמה מנטאלית של ממש, החבורה שלו תתקשה לשרוד את המכשולים הרבים בדרך לספרד.

31.8.06 ישראל - בוסניה (20:10)

3.9.06 מקדוניה – ישראל (20:30, שעון סקופיה)

6.9.06 ישראל - פורטוגל (18:30)

9.9.06 בוסניה – ישראל (20:00, שעון סראייבו)

13.9.06 ישראל – מקדוניה (20:10)

16.9.06 פורטוגל - ישראל (20:30)