היו כחולמים

והרי חדשות מכבי תל אביב: המנהיג אבי נמני הצהיר בסוף השבוע שמכבי מועמדת לאליפות, הבעלים אילון הרציקוביץ' דימה בפני השחקנים את המשחק מול בית"ר למלחמת גבול הצפון, הספר לרגל מאה שנות המועדון יוצא היום לחנויות, מאה שקל לחתיכה (זה יוצא שקל לשנה), ומי שרכש אתמול כרטיס למשחק ויבוא היום לרכוש מנוי יקבל בחזרה את ששילם. המכונה מתקתקת. אם רק היתה גם קבוצה.

אלי כהן מנסה לשחק לפי הספר עם מה שיש לו, אבל יש מעט. הוא משחק עם נמני באמצע, רוסו ושבחון לצדדיו, ראזיץ' מאחוריו. שבחון הועלם על ידי אלברמן בשמאל, ראזיץ' כאחורי יחיד ממעט לתמוך, מלפנים מרדקוביץ' רואה בעצמו חלוץ רחבה, וכך אנחנו נותרים עם ניסיונות מקריים של נמני-רוסו-ביטון לפתח משהו מימין. הסגירה לא עולה במאמץ מיוחד לגפני, המסתייע בבואטנג לפניו ובגרשון בחיפוי אחריו.

ייתכן שהסדר שכהן מנסה להקנות למכבי עומד כעת כנגדה. הראייה היא שרוב המצבים שלה נולדו כתוצאה ממשחק כאוטי, כה בלתי מתוכנן עד שהצליח לבלבל גם את הגנת בית"ר. במצבים לא ברורים הכישרון הטבעי של נמני ורוסו, ופעם אחת גם הפיסיות של מרדקוביץ', הולידו את ההזדמנויות של מכבי. שום דבר מסודר.

לזאת אפשר לצרף את משפט המפתח "אל תבדוק קבוצה לפי השחקן הטוב ביותר שלה, אלא לפי החלש ביותר". ייתכן שאורי שטרית הוא טאלנט, אמרו את זה במכבי על עשרות מגינים לפניו, אבל גם אם כך, בימינו אתה לא יכול לעלות למשחק עם צמד מגינים בתול, שכולל את שטרית משמאל ואת שפונגין מימין (בעמדה ממנה נזרק ג'ון פנטסיל). לצמד פרננדס-אפק היה נוח מאוד לשחק על שטרית - במיוחד כשהמסייע ההגנתי הרשמי שלו הוא שבחון - וכאשר אלברמן איפשר לעצמו להצטרף אליהם למשולש התקפי, הכדורים הגיעו בשרשרת מימין לרחבה. מזה גם בא הגול הראשון. ויבואו עוד הרבה.

מכבי תוכל לספר לעצמה הרבה סיפורים ממשפחת "היינו קרובים ולא פחות טובים והגענו למצבים", וגם "זו בית"ר העשירה" ואת "נמני רק התחיל" ועוד כאלה. ככל שנשמע משפטים כאלה, כך נדע כי דבר לא השתנה במועדון המפואר. הסרט לא התחלף. נכון שגם את "צוללת צהובה" המקורית כתבו על טריפ, אבל הפעם מדובר בטריפ רע.