סבלנות

לבית"ר ירושלים יש מאמן. קוראים לו אוסי ארדילס, הוא ארגנטינאי, עם רזומה מפואר כשחקן, ומשהו די אנמי מעבר לקווים. אפשר להמשיך לפרט קצת בעניין הגיל, מצב משפחתי, אהבות, תחביבים ועוד, אבל כל זה כבר נכתב עם מינויו לתפקיד. חודשיים אחר כך, אחרי שני מחנות אימונים, הדחה מגביע אופ"א, שני משחקים בגביע הטוטו ומשחק ליגה ראשון, אי אפשר להוסיף מעבר לזה מלה.

מותר לארדילס לשתוק. הוא לא חייב לחשוף את הטקטיקה שלו, את שיטות האימון או את ה"אני מאמין" שלו כמאמן. לגיטימי. אבל בתנאי אחד, שכאשר הקבוצה שלך משחקת ניתן יהיה לזהות משהו ששייך לך. איזו תרומה, תובנה, תרגיל מסודר, שיטת משחק. משהו. בינתיים אפשר רק להוסיף לרזומה של ארדילס ניצחון בכורה בליגת העל. על השאר יבואו פרטים בהמשך. או שלא.

קשה היה לזהות את הלחץ בבית"ר, שניכר כנראה בעיקר בכותרות העיתונים. השחקנים נראו רגועים, הקהל היה נינוח, על הספסל שקט. משחק סבלני, סוליסטי בעיקרו, עם תגובה מעודדת לאחר ספיגת שער השוויון. ייתכן שזאת כרגע התרומה הכי גדולה של ארדילס. או שלא.

לבית"ר יש כרגע ארבעה שחקנים שמובילים אותה - פרננדס, אלברמן, בואטנג וזנדברג - וזה נתון טוב לפתיחת עונה. בעיקר כי הארבעה הללו נראים מספיק יציבים כדי להמשיך ולהוות עוגן מרכזי. סביר שגרשון יצטרף בהמשך, אפק ייצר אגף ימני טוב והספסל העשיר יהווה משענת בטוחה.

הבעיה הגדולה ביותר כרגע מסתמנת בהתקפה. יצחקי, בן שושן, פינטו ותמוז לא משכנעים כסקוררים. יצחקי יגנוב כמה שערים, בעיקר בזכות יכולת הכדרור שלו, בן שושן עוד ילמד לשחרר כדור בזמן, אולי גם ירכוש קור רוח מול השער, אבל החלוצים הטבעיים, תמוז ופינטו, תלויים לחלוטין במשחק השוטף של הקבוצה ובאספקת כדורים שתציב אותם לעימותים ישירים מול השוערים. והמשחק של בית"ר עד עכשיו לא מבשר טובות מהבחינה הזאת.

אם חוזרים לרזומה של ארדילס, אז גם הנקודה הזאת אמורה להסתדר. מי שהצטיין בעיקר ביכולת שלו לפטם חלוצים בכדורים, ודאי יזהה את מוגבלות החלוצים שלו ויבנה שיטת משחק שתסייע להם. אפשרות אחרת היא הצטיידות בסקורר גדול, שכבר יידע לעשות מטעמים מהמהומות של זנדברג ופרננדס. סביר שארדילס מודע לדילמה ולפיתרונות האפשריים. או שלא.

מה כל זה אומר? שצריך סבלנות. ואת זה, הפעם בלי ספקות, יש לארדילס בשפע. הבעיה היא שהקהל של בית"ר והבעלים שלה רעבים לקבלות. כאן, עכשיו, מיד. אליפות. יהיה לה גם מאמן. ייתכן שהיא תהיה שלו. או שלא.