דם חדש לליגה

בונבון לפתיחת העונה. אחרי שנים שבהן רץ סוס אחד לבדו בצמרת, יש העונה פוטנציאל לתחרות רבת משתתפים. כמו זו שהיתה בעונת 2003, ובתקווה לברמה גבוהה יותר. בית"ר של ארדילס והפועל ת"א של שום מחויבות להציע אתגר לחיפה, כעת גם נתניה של גוטמן נכנסה לרשימה. מכבי ת"א, כך או אחרת, תמיד מעוררת עניין, מכבי פ"ת, בני יהודה והפועל כפ"ס אמורות לשחק כדורגל טוב מדי פעם. רוצה לומר, יש מצב לליגה. אמיתית, מעניינת.

נתניה, ברוחו של איל ברקוביץ', הקימה בקיץ, כמעט מאפס, כמעט בחשאי, את אחד מסגלי השחקנים הטובים. אין בו סופרסטארים, אבל יש עומק מרשים של שחקני ליגה, ישראלים וזרים, טובים עד טובים מאוד. דמויות כמו שטראובר, סטרול, בן דיין, שכטר, מרין, אנסומבו, בירוק ואבישי ז'אנו הזדחלו פנימה באלגנטיות, פסיפס נכון של ותיקים וצעירים, חומר גלם אידאלי למאמן כמו גוטמן.

בחיפה המצב הפוך - הכוכבים רבים אך השמיכה קצרה. הוויתור על אריק בנאדו, והוויתור בפועל על רביד גזל, הותירו את חיפה עם שישה שחקנים הגנתיים ממשיים בסגל כולו. אחד מהם, קייסי, התחיל את העונה פצוע, השני קינן גם קצת נפצע, אבל החליף את אולארה שקצת נפגע, וחרזי שוב טולטל בין ימין ואמצע, ושני האחרים הם מגרלשוילי ומשומר. חוליית טלאים.

החולשה האחרת של חיפה, קשה עוד יותר, היא בלב המגרש. מה שהוסתר במשחקים מול ליברפול, שבהם חיפה היתה האנדרדוג, נחשף אתמול החל מהשער שספגה בדקה הראשונה. לחיפה יש אמנם שלל שחקני אגף מוכשרים, אבל אין לה אמצע. כשהיא נדרשת להוביל מתקפה ארוכה וסבלנית, אין לה את הכלים לכך. זהו הוואקום של טל ושל באדיר, ולמען האמת גם של זנזברג, שיודע גם לדחוף כדורים פנימה. שחקני הרביעייה הקדמית - מליקסון, מסודי, קטן וקולואטי - דרכו זה על רגליו של זה באגפים, כי לא היה מי שינהל אותם מאחור.

דלות הסגל של לוי באה לביטוי כמובן גם בעמדות הקשרים האחוריים. בוקולי הלך שם אתמול לאיבוד, אנדרסון מאכזב ואת גזל וסואן המאמן לא סופר. לעומת זאת, הקשר האחורי הרביעי של נתניה, אחרי אנסומבו, טאגה וזיתוני, הוא אבישי ז'אנו ששולב אתמול ברגע הנכון. דיברו שם גם על הבאת טל בנין. זה עומק.

ולצרה החוזרת השלישית בחיפה - חוסר השקט של קולאוטי. כשהוא כבש מול ליברפול הוא התמלא רוח חיים, החמצה אחת אתמול גרמה לו להתרוקן מאוויר. תנו לו כבר אזרחות ונגמור עם זה.