אוסי, ילד שלי מוצלח?

אימון הבוקר של בית"ר ירושלים, אתמול באיצטדיון לבסקי סופיה. השחקנים מתחלקים לשתי קבוצות, ועורכים משחקון שנועד לתרגל מהירות תחת לחץ. החוק: כל שחקן מוגבל לשתי נגיעות, ומחוייב לשחרר את הכדור במהירות מקסימלית. כל נגיעה נוספת או השתהות מיותרת תגרור שריקה מיידית של המאמן אוסי ארדילס, שתעביר את הכדור ליריבה. כעבור מספר דקות של משחק שוטף, מפר עמית בן שושן את הכלל ומשתהה עם הכדור מעבר למותר. השריקה של ארדילס לא מאחרת להגיע, אלא שהשחקנים לא נשמעים לה. הם ממשיכים בשלהם. והנה לכם סיפור שלוכד במדויק את הבעייתיות בשידוך בין בית"ר ל[[ארדילס]].

לא ברור אם השחקנים לא שמעו את הארגנטינאי, או שפשוט לא ספרו אותו, אבל נראה שזאת שאלה שולית. השורה התחתונה מראה שכשארדילס נדרש להפעיל את סמכותו, היא מתגלמת בצורת ציוץ עלוב של משרוקית. ציוץ שלא מזיז לאף אחד מ-22 חניכיו, שממשיכים להתרוצץ על הדשא.

"אין שום ריספקט", הגיב בספונטניות אחד מאנשי בית"ר, שקלט את המקרה והוסיף: "זה מתבטא בעוד המון דברים. מספיק רק לשמוע איך השחקנים מדברים עליו. זה מדהים". ואכן, נראה שארדילס הוא לא אוטוריטה בבית"ר. כמו כל סיפור, גם הנ"ל מתחיל בפרטים הקטנים. עם ההגעה למלון "הילטון" בסופיה, שלשום בצהריים, הודיע ארדילס לאנשי הקבוצה: "ברבע לשש ייצא האוטובוס לכיוון האיצטדיון. נא להגיע". הרכב הניע לבסוף רק בחמישה לשש.

את האיחור נאלץ לספוג נציג לבסקי סופיה, הממונה על אירוח אנשי בית"ר, שרטן: "לא יכול להיות שמועדון מקצועי קובע שעה לצאת לאימון וזה לא קורה. במועדון רציני דקה זאת דקה. עכשיו ניכנס לפקקים, נאחר למגרש והאימון יסתיים באיחור". אמר וצדק. אימון בית"ר הסתיים כחצי שעה אחרי התיכנון המקורי. "דבר כזה לא היה עובר אצל דרור קשטן בחיים", סיכם אחד מאנשי הצוות של בית"ר.

חוץ מאותו איש צוות, יש יסוד להניח שגם [[מיכאל זנדברג]] חווה בימים האחרונים געגועים לדמויות אחרות על הקווים. לא מעט גבות הורמו בבית"ר נוכח הכושר הגופני הלקוי של הקשר. החיזיון בו נראה זנדברג מרים יד ומבקש להתחלף הפך שכיח למדי. כעת הולכת ומתבהרת הסיבה: זנדברג חווה ירידה דרסטית ברמת אימוני הכושר במעבר בין מכבי חיפה לבית"ר. לאחר שחש שאלה לא אפקטיוויים מבחינתו, החליט לעשות מעשה ופנה למאמן הכושר דרור שמשון בבקשה לעבוד בנפרד מהקבוצה, על פי תוכנית אישית. באימון אתמול, לדוגמא, הוא נשאר 25 דקות אחרי הזמן כדי להמשיך לעבוד.

"זנדברג הוא מקצוען מוחלט", מפרשן הקולגה אבירם ברוכיאן, "הוא תמיד נשאר אחרי האימונים, ועושה תרגילים אקסטרה. ופתאום הוא מרגיש שאין לו אוויר ל-90 דקות. כנראה שאחרי שבחיפה היו עובדים אתו יותר חזק ויושבים לו ולחברים שלו על הראש, פה האימונים לא הספיקו לו וקשה לו לסיים משחק מלא". "דרך העבודה בין שני המועדונים שונה מבחינת כושר", מאשר זנדברג, "אבל אני עובד קשה כדי להגיע לכושר הרצוי".

זנדברג לא יאמר זאת מפורשות, אבל עושה רושם שהבעיה היא לא במאמן הכושר ובתוכניות העבודה שלו, כי אם במשקל שמעניק ארדילס לנושא. לא פעם התפלא זנדברג באוזני חבריו, כיצד זה שקצב האימונים בבית"ר איטי כל כך בהשוואה לחיפה. "כשמיכאל הגיע, הוא נדהם מקצב המשחקונים והתרגילים באימונים", מאשר אחד השחקנים הבכירים בקבוצה, ומוסיף ניתוח משלו: "זה לא מספיק שדרור יעבוד אתנו על כושר ואחר כך ננוח".

ונראה שבין האנקדוטה מהפתיח לבין האימונים שמתנהלים באווירת סייסטה, נמתח קו אחד ישר וברור: שחקני בית"ר עדיין מחכים לדמות שתעיר אותם ותגער בהם במקרה הצורך.

לזכותו של ארדילס ייאמר מיד שהוא מודע לבעיית הכושר הגופני. "כשהגעתי, טיבריוס דאראו בדיוק עזב", הוא אומר, "גיא עזורי החליף אותו אבל עזב מהר מאוד, ורק עכשיו דרור נכנס לעניינים ועושה עבודה נהדרת. נכון שמבחינת כושר אנחנו לאבמקום שאנחנו צריכים להיות, אבל יהיה בסדר". ואם נוצר הרושם מדבריו המפויסים של ארדילס, שדאראו הספיק להישכח מלב השחקנים, הרי שהוא מוטעה. "בשנה שעברה שחקנים הגיעו פה לרמות כושר מטורפות", אומר ברוכיאן. "למרות שהיינו אתו חצי שנה בלבד, הוא הוציא את המקסימום. אתה לא מבין מה זה לרדת מהעומס והאנטנסיוויות של דאראו".

תזכורת: כשארדילס הגיע ארצה, הוא טען שתחום הכושר קרוב ללבו, נפרד מדאראו ולקח על עצמו את העיסוק בעניין. התוצאות לפניכם. בליגה אולי עוד יהיה זמן לתקן, אבל לאירופה זה עלול שלא להספיק. ארדילס, תאמינו או לא, קונה את העסקה: "הליגה הרבה יותר חשובה לנו", הוא הודה אתמול בערב, "האנשים כאן מאבדים את הראש. עד עכשיו שיחקנו בסך הכל שלושה משחקים, הדברים ישתפרו ונראה הרבה יותר טוב".

"הכל אצלו הפוך", מגיב על הדברים גורם בקבוצה, ונותן דוגמה נוספת. באימון המסכם, שהתקיים שלשום, קיימה בית"ר אימון קליל. דגשים טקטיים לא ניתנו. אתמול, יממה לפני המשחק החשוב, דווקא כשצריך היה להוריד הוליך, המאמן עבד על כושר מהירות ותנועה. בכלל, ללא מעט שחקנים יש טענות כלפי סגנון האימון של ארדילס. אחרי עידן פרננדז את דאראו, זה נראה להם לא רציני. "הבדל של שמים וארץ", ניסח זאת אחד השחקנים. סעיף האשמה העיקרי נוגע כמעט תמיד באותו עניין: חוסר המעורבות של ארדילס. באימון של אתמול הוא בקושי התערב. הוא עמד בצד ונראה היה שההתרחשות ממנו והלאה. אין צעקות דירבון, בוודאי שלא התלהבות. הדיכאון שבפסטורליה. מזל שלארדילס היתה משרוקית בפה, כדי שנזכור שהוא שם. חבל שברגע האמת, גם היא שבקה. גם מחוץ למגרש הארגנטינאי נראה מנותק. הוא ועוזרו, אמיליו קומיסו, צמודים האחד לשני 24 שעות ביממה, ונראה שכימיה היא מצרך נדיר בקשרים שלהם מול שאר הגורמים במועדון.

ארדילס עצמו לא מבין על מה המהומה. "כל הזמן יש לי תחושה שאנשים רוצים שאצעק על השחקנים, אבל זה לא האופי שלי ולא אשנה אותו. אני מנסה לחנך את השחקנים למקצוענות תוך כדי הסברים ושיחות". לטענה שאולי הדרך הזאת לא מתאימה בארץ, ענה ארדילס: "בכל העולם זה עובד אז למה לא בישראל".