ואז מגיע הדוד מאמריקה

1. הרבה אנשי כדורסל חושבים כי פיב"א הטילה על יפאן לארח את אליפות העולם כי זאת המדינה היחידה שהיתה מסוגלת לקחת על עצמה את מלוא הוצאות הארגון והאירוח, עניין של כמה עשרות מיליוני דולרים. פיב"א הוא ארגון אנכרוניסטי פוליטי ומסואב בימים כתיקונם, אולם נדמה כי המהלך האחרון שלו עשוי להיטיב עם עתיד הכדורסל.

יפאן כבר הוכיחה בעבר שכשהיא מתלהבת מענף ספורט מסוים היא יודעת לקדם אותו, ולראייה: עבודת הקודש שנעשתה שם בכדורגל ובבייסבול. הכדורסל היפאני, נכון להיום, אינו רק מדדה מרחק רב אחר צפון אמריקה, אירופה ואוסטרליה, הוא גם מפגר בהשוואה לנעשה בדרום מזרח אסיה.

חלק מהפערים הם גנטיים - סין ודרום קוריאה מצמיחות ענקים, בעוד השחקן הגבוה בסגל היפאני מתנשא לגובה 2.04 מ'. חלקם קשורים במדיניות - סין ודרום קוריאה כבר שלחו שחקנים לאן.בי.אי ומעמידות ליגות ראויות, בעוד שבליגה היפאנית ניתן אמנם למצוא קבוצות בעלות שמות מוכרים (טויוטה, טושיבה, היטאצ'י, פנאסוניק), אבל מעט מאוד כדורסלנים בעלי שם.

הכוכב הבלתי מעורער של הכדורסל היפאני הוא יוטה טאבוסה, רכז בגובה 1.75 מ', שאפילו שיחק ארבעה משחקים במדי פיניקס סאנס. טאבוסה, למי שמתעניין, אינו משחק במונדובאסקט. הוא החליט להעביר את הקיץ בארצות הברית על מנת להשיג חוזה באן.בי.אי.

2. "דירק נוביצקי הוא חלומו של כל מאמן", אמר מאמן נבחרת גרמניה, דירק באומן, לאחר שהכוכב שלו קלע 27 נקודות בניצחון על יפאן. "חלום" היא המילה המדויקת לתאר את

הכדורסלן שלא ייתכן: 2.12 מ' שמכדרר כמו גארד וקולע כמו לארי בירד, מולטי מיליונר שמדי קיץ מקריב את חודשי המנוחה שלו למען הנבחרת הלאומית.

נוביצקי אינו הגרמני הראשון שמככב באן.בי.אי, דטלף שרמפף הקדים אותו, אך הוא הראשון שמייצג את המדינה בכל אירוע או טורניר בינלאומי. הוא עושה זאת בעידן בו שחקני אן.בי.אי פחות מוכשרים ממנו אינם ששים לעטות את המדים הלאומים. נוביצקי, אולי בהשפעת חברו הקרוב סטיב נאש, שתמיד התעקש לשחק בנבחרת קנדה, מזיע לצד בני ארצו מעוטי הכישרון בניסיון לרתום אותם אליו ולזכות בהישגים.

באליפות העולם האחרונה הוא זכה ב-MVP כשהוליך את גרמניה למדליית הארד, באליפות אירופה שוב הצטיין וזכה בכסף. גרמניה כבר עם שני ניצחונות ביפאן, אבל היא לא תזכה בזהב. ואף על פי כן: נוביצקי הוא גדול הספורטאים בארצו, כתף לצד כתף עם מיכאל שומאכר.

3. על כל פנים, השבוע הוחלט כי לברון ג'יימס, דוויין ווייד וכרמלו אנתוני יענדו בצוותא את סרט הקפטן בנבחרת ארצות הברית. היו למאמן, מייק ששבסקי, מועמדים ותיקים מהם בסגל - כמו אלטון ברנד ושיין באטייה, שאף שיחקו עבורו במכללת דיוק - אבל קואץ' קיי הוכיח כי אין בו האומץ להיות הראשון שמפרק את השלישייה של דראפט 2003.

לכאורה, אין סיבה להתנגד למינויים: ג'יימס, ווייד, ואנתוני הם שחקנים נפלאים ואנשים נחמדים. אבל האם זה מצדיק להעניק להם את סרט הקפטן בגיל כה צעיר?

מובן שלא, אך ששבסקי, מלבד היותו מאמן מזהיר, הוא פוליטיקאי בחסד; וברגע שהתעורר חשש לסכסוך והתפלגות למחנות רגע לפני תחילת הטורניר, הוא החליט לרצות את הכוכבים. כמה דיברו על כך שהנבחרת הזו תהיה שונה, שאחרי שני הכישלונות באינדיאנפוליס (2002) ואתונה (2004) נמאס להם ממשטר הפרימדונות והדרישות המיוחדות של כוכבי העל. אז דיברו, ולבסוף חזרו לשיטה האמריקאית הטהורה: ה-"Star System".

4. אלופת העולם, סרביה, נכנעה אתמול לצרפת 61-65. יש שיראו בתוצאה הפתעה ויש שיראו בה עדות מהימנה לשינוי במפת הכדורסל האירופי.

כבר באליפות אירופה שאירחו בקיץ שעבר הודחו הסרבים בידי הצרפתים, שבשנים האחרונות מצמיחים יותר כישרונות מהאקס-יוגוסלווים. הכדורסל הצרפתי, בדומה לכדורגל, נהנה מפירות ההגירה המבורכת ממדינות אפריקאיות. בוריס דיאו, מיקל פיטרוס, יוהאן פטרו ומיקל ג'אלאבל - כולם צרפתים כהי עור שמרשימים באן.בי.אי, בעקבות טוני פארקר.

אולם ההצלחה הצרפתית טמונה בשילוב בין כישרון אפריקאי לתשתית אירופית. הנבחרות האפריקאיות באליפות העולם אינן מרשימות במיוחד, וזאת למרות מאזנן המושלם של ניגריה ואנגולה (2-0), כשסנגל מאזנת במעט עם 0-2. הסיבה לכך היא, כאמור, היעדר תשתיות, והעובדה שמרבית הכישרונות האפריקאים הצעירים מגיעים לתיכונים ולקולג'ים באמריקה.

אגדות כמו האקים אולג'ואן, דיקמבה מוטומבו ומאנוט בול כמעט לא שיחקו בנבחרות ניגריה, זאיר וסודאן. ואולם, הכדורסל האפריקאי חווה בשנים האחרונות התקדמות אדירה ולא ירחק היום בו היבשת השחורה תשאיר עשן לאירופה. זקוקים לסימן מוקדם? שלשום הפסידה סרביה גם לניגריה.

5. בזמן שבמזרח הרחוק מתקיימת אליפות עולם, נבחרת זניחה במזרח התיכון מתכוננת למוקדמות אליפות אירופה. 20 שנה חלפו מאז שנבחרת ישראל שיחקה במונדובאסקט, לאולימפיאדה מעולם לא העפילה. הכדורסל הישראלי, בניגוד למה שיאמרו לכם עסקנים, מאמנים ועיתונאים, הוא לא ענף ייצוג מכובד כי אם פיקציה. ההצלחה העצומה של מכבי תל אביב לא רק שלא קידמה את הכדורסל כאן, אלא סייעה להדוף אותו עשרות שנים אחורה.

אולם האשמה אינה במכבי, אלא במנגנון רקוב המאפשר הפניית כספי ציבור לישראלים לא מוכשרים ולזרים סוג ג', במקום בניית אקדמיות עבור הילדים והנוער. מעולם לא הצמחנו כל כך מעט כישרונות כמו בשנים האחרונות, ויעידו התוצאות החלשות בקיץ של כל הנבחרות הצעירות. "אנחנו חוטפים מכות מכל הכיוונים", אמר שלשום מאמן הנבחרת הבוגרת, אבל נבחרת שחטפה לא פחות כבר הצליחה לרשום ניצחון היסטורי באליפות העולם נגד ונצואלה. אילו נבחרות הכדורסל של לבנון וישראל היו נפגשות הערב למשחק ידידות, קשה היה להמר על זהות המנצחת.