בשנה שעברה הגיע לכאן לואיס פרננדז, השם הכי גדול מבין המאמנים שנחתו בישראל. צרפתי גאה שבאמתחתו זכייה בגביע אירופה ושרשרת הישגים. מהרגע הראשון לא אהבתי אותו. מהרגע הראשון כמעט אף אחד לא אהב אותו. הוא היה יהיר, נפוח מחשיבות עצמית, בטוח שבא ללמד אותנו כדורגל והמאיס את עצמו על כל הסובבים אותו, מעמרי אפק דרך אלי אוחנה ועד ארקדי גאידמק. כשהוא עזב, לא מסוכן להמר שרוב אוהדי הכדורגל אמרו "ברוך שפטרנו".
עד כאן, אין כל חדש. אותו פרננדז מתרוצץ לו בתחנות רדיו בין פאריס לריביירה ונהנה מהחיים. הרומן הקצר של עם בית"ר נראה כאילו התרחש אי שם בסוף המאה הקודמת. בית"ר ירושלים שינתה את פניה בכך שהביאה את אוסוולדו ארדילס כמאמן. העובדה שארדילס הוא בדיוק ההיפך מפרננדז שקט, רגוע, אופטימי ונטול ביקורתיות כלפי מקום העבודה שלו היא זו שגרמה לצרפתי להפוך לזיכרון עמום. בואו נגיד ככה כשהקהל יצעק לארדילס "בן זונה", הוא לא ישבור את הכלים ויברח. כרגע, לפחות, הקהל של בית"ר בכלל לא מקלל את ארדילס. הוא מקלל את שקלאר.
תשעה שחקנים של בית"ר ירושלים שהו עם הנבחרת בסלובניה. ההרכב שעלה למשחק האימון מול מ.ס. אשדוד חובר לו יחדיו כאילו הייתה זו קבוצת אנשים אקראית ששמה שתי חולצות ושיחקה על שער נייטראלי בגן סאקר. 1:4 לאשדוד הייתה התוצאה בסיום. זה הספיק לאותם המגדפים לגדף, זה הספיק לחסרי הסבלנות לצאת מעורם. וזה הספיק לתקשורת למנות מחליפים פוטנציאליים לארדילס, מיורי סיומין ועד גרנט. "אם ארדילס לא יעבור שלב בגביע אופ"א, גאידמק עשוי למצוא מחליף". ה"מקורבים" של ארקדי טענו שהסבלנות שלו פוקעת. פוקעת ממה? מהפסד מינימלי לקבוצה חזקה בגביע אופ"א, שניצחה בעונה שעברה את אברטון? ממשחק אימון זניח שאין בו דבר וחצי דבר כדי לעמוד על יכולתה האמיתית של הקבוצה? לזה צריך סבלנות?
בואו נעשה סדר בדברים. לא יקרה שום אסון אם בית"ר תעוף מאופ"א. זהו מפעל טורדני ומציק, שאיבד את ההילה שלו בהדרגה בשנים האחרונות עד שהפך לכמעט מקביל לאינטרטוטו. להזכירכם, שב-1997, כשבית"ר הפסידה לדייגים של בודה גלימט בטדי 5:1, היא לקחה אליפות. וארדילס הרי הגיע לכאן כדי לקחת אליפות, הוא לא בא על מנת לזכות בגביע אופ"א. ואם ההפסד הזה לדינמו בוקרשט אינו צומת הדרכים של הקבוצה, משחק אימון בהרכב תמוה בוודאי שלא צריך להיות אפילו סמטה בצד הכביש.
אין גבול לחוצפה של כל אותם בחשנים ומחרחרי מדון, מראשון האוהדים המגדפים ועד אחרון הספקולנטים הממנים מאמנים חלופיים. נכון, תקשורת תפקידה לייצר חדשות, אבל כאן יש ריח מסריח של מגמתיות. לא שהריח הזה זר לנו, הוא תמיד היה כאן, בווריאציות שונות ומשונות. והוא תמיד היה מצחין. השאלה היא מי האישיות שעומדת באור הזרקורים. ולארדילס, שבאמת אין לנו עדיין מושג אמיתי כיצד תיראה הקבוצה שלו (שלא הוא עצמו חיבר, אבל זה כבר סתם תירוץ) בזמן שזה באמת יקבע, פשוט לא מגיע להיחשף כך לכוונת הרושפת. בואו נגיד זאת בפשטות: את פרננדז לא רציתם, קיבלתם את ההיפך. את מי אתם רוצים? את גוטמן הצעקן? אולי את גרנט? אל פחד, זה מה שתקבלו, כי הדרך מסשה גאידמק לאבא עשויה להיות קצרה ביותר.
לו היינו יודעים בוודאות שמדובר בסתם ספקולציות ושגאידמק מתייחס לרפרופי הפרפר המאסיביים הללו כאל כלבים הנובחים על השיירה, כפי שיעקב שחר או אפילו לוני הרציקוביץ', למשל, היו עושים, ניתן היה לחשוב שמדובר פה במים מתחת לגשר. הם יצעקו וישמיצו, ארדילס ימשיך לאמן. אלא שההיכרות עם הבוס הגדול של בית"ר סימנה לנו יותר מפעם אחת שהאיש הוא מכונת קפריזות, ושהדבר הכי חשוב לו הוא לרצות את האוהדים והתקשורת. חסר רק עוד משחק אחד שבו ישמע את יציעי טדי רועמים, כדי לחשוב על החלטות מרחיקות לכת. טוב לא ייצא מזה לאף אחד. בטח לא לבית"ר.
מעמדכם התערער?
16.8.2006 / 12:02