הכל תלוי במצב הרוח

באו:

יוסי שקל (שוער שני), שי מימון (בלם), ליאוניד קרופניק (בלם), עומר בוקסנבוים (קשר), כפיר אדרי (קשר), פפי קימוטו (חלוץ), יירי בלו (חלוץ).

הלכו:

רמי אבו לאבן (קשר), אילן בכר (מגן), מאור ג'נאח (חלוץ), פיטר אמולה (חלוץ), אוהד קדוסי (חלוץ), עמי טייר (קשר), יניב לוזון (קשר).

להישאר בליגה. נקודה. אם הקבוצה של אריאל שיימן היתה נסחרת בבורסה, עכשיו הוא הזמן למכור את המניה. כי אחרי גרף שמראה בברור צמיחה - גמר גביע ב-2005 ועליה לליגת העל ב-2006 - קל מצד אחד למשוך משקיעים, ומצד שני ברור שזו נקודת השיא. מפה אפשר רק לרדת.

עם זאת, ישנו ניצוץ של אמונה, ושמו ראובן עטר. מהמאמן החיפאי, שהוביל את מכבי נתניה בתור עולה חדשה בליגה הבכירה לעונת הישארות מרשימה והשגת המקום השביעי, תוך כדורגל נאה לעין, מצפים לאותו הדבר בהרצליה. מול מכבי חיפה הרצליה הזכירה את אותה נתניה.

כפי שנאמר - רובן עטר. השחקן הייחודי, שהפך למאמן ייחודי, נופח ביטחון בשחקנים. באימונים הוא עדיין מדגים ביצועים מושלמים עם הכדור. השחקנים שגדלו עליו מתרשמים לטובה. הוא מדבר איתם דרך הכדור. פפי קימוטו לא חזק בעברית, אבל מבין טוב מאוד מה המאמן רוצה ממנו. אם כפיר אדרי ועומר בוקסנבוים יביאו מהניסיון שצברו בקבוצות גדולות; אם יחתום שחקן ותיק וישחק לצידם של איתן עזריה ושי מימון הצעיר, שחקן הנבחרת האולימפית, להרצליה יש שלד חזק, שבתוספת ברק יוכל לעשות צרות בליגה בינונית. מישהו יודע אם כרטיס השחקן של ניסים כהן בתוקף?

בגלל התקציב ובגלל שיימן. פרדי דוד היה כל מה שהרצליה היתה זקוקה לו. את העלייה הוא סגר כבר באמצע העונה שעברה, ובכל זאת היו"ר התערב לו בעניינים. שיימן לא יודע אחרת, הוא בעלים מעורב מאוד לטוב או לרע, לרוב זה לרע. הוא צוחק שקוראים לו מפטר סידרתי, מבחינתו אין מישהו שאכפת לו יותר מהבייבי שלו. גם לא עטר. זרעי הפורענות כבר נטמנו, כשקבע לעטר את בלו כעובדה מוגמרת. עטר, שרצה לפנות מקום לזר אחר, כבר נאלץ לבלוע את הגלולה המרה. לכן השאלה היא לא אם אלא מתי. יש כבר דיבור על תאורית הקונספרצייה לפיה רובן מחכה ליום שיפטרו את גוטמן מנתניה.

משפחתית. נדמה שכל האוהדים (100 בד"כ, 400 בשיא) מכירים בשם. ומי שלא מכיר, בטוח יודע מי זה אפי הנמר, שאחרי גלות ארוכה ביציעי בלומפילד סוף סוף חוזר הביתה.

אם בקרב אוהדי מכבי ת"א אפי היה ספק טרמפיסט, ספק קוריוז נוח להסתלבטות, בבונבוניירה הנמר שוב ישאג במקומו הטבעי בליגת העל בראש העדר ההרצליני.

* מוקדש באהבה לזכרו של ליאור אלבלה, חבר ואוהד.

בנות הרצליה. איכותיות, נעימות ומחפשות חתן. אם זה בגלל הקרבה של קניון שבעת הכוכבים, אם בשל הסמיכות למסעדות באזור התעשייה או אם בגלל פפי קימוטו, לבונבוניירה מגיעות בחורות שאתה לא מדפדף בכל ז'ורנל. בריו ובמיזוארי אין אחוזים כאלה: בחורה על כל עשרה אוהדים. סיכוי לא רע לצאת עם משהו גם אם הקבוצה שלך קיבלה חמש חתיכות.

עומר "בוקסה" בוקסנבוים וחבורתו ה"פתח תקוואית" (אבי יחיאל, מיכאל זנדברג ויוסי שבחון), אסי דומב וכמובן ליאור אסולין.

טוקבק אופייני לקבוצה:

"יאללה הרצליה אימפריה" (גל כהן, חבר בקומץ)

"יאללה גל, שחרר לי את המחשב" (אמיר כהן, אח של גל וחבר בקומץ)

איפה יהיו בעוד חמש שנים?

בלאומית, תחת שרביטו של ליאור אסולין

הימור בווינר:

מקומות 11-12