וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

צומת נמני

14.8.2006 / 17:31

האם כמנג'ר מכבי ת"א נמני יגמור כמו אוחנה וסיני כמאמנים, או שמא יש לו את כל הכישורים למשימה? כותבי וואלה! ספורט מתקוטטים

על נכס כזה לא מוותרים (חמי אוזן)

כשמפזרים את ערפל האינטרסים הסמיך, באמצעותו כל מיני בעלי עניין ניסו למסך את הנקודות החשובות בנוגע למינויו של אבי נמני למנג'ר מכבי ת"א, כמו שהם עשו בכל דבר שקשור במספר 8, מתברר כי לשאלה המרכזית שהם היו צריכים להידרש לה לפני הכל הם לא ניגשו: האם לאבי נמני יש מה לתרום למכבי ת"א כסמכות על מקצועית. כשבוחנים את הסוגיה הזאת דרך המשקפיים המקצועיות האלה, ולא דרך מזימות של מאמנים ואנשים אחרים שנפגעו מנמני בעבר, הדברים נראים הרבה יותר פשוטים. כן, לנמני יש המון ידע, המון כישרון, המון כריזמה, המון עוצמה, המון תחכום, המון ערמומיות, כדי להחיות ולהעשיר את המערכת המקצועית המתנוונת של מכבי ת"א.

נמני, יותר מכל דבר אחר, הוא הנכס הכי גדול שיש למכבי ת"א מודל 2006. לא רק על הדשא, שם ביצועיו הולכים ומתקהים, אלא בעיקר מחוץ למגרש. בלי נמני, מכבי ת"א הגדולה נותרת עם שחקנים בינונים מינוס ואנשי מקצוע תמוהים, שלא מצדיקים את שם האגודה המפוארת שהם מייצגים. נמני הוא נכס אלקטוראלי. לא רק בקרב אוהדי מכבי ת"א, אלא בחברה הישראלית בכלל. הוא אבן שואבת לאנשי עסקים, מאמנים, שחקנים, תקשורת ושאר הדברים שיכולים להרכיב קבוצה נהדרת. נמני הוא איש עסקים ממולח, פוליטיקאי גדול, שהצליח בשכל רב לקבע את מעמדו כגדול שחקני מכבי ת"א, למרות שלא בטוח שהוא כזה, לפחות אם תשאלו את הדור של שפיגל ושייע גלזר. נמני ידע לתמרן ולמשול על עשרות עיתונאים בכירים, שמכרו את נשמתם בשבילו, וסחף אחריו עשרות אלפי אוהדים מתוסכלים, הפך אותם לנתיניו, בתחכום שאין להתעלם ממנו. באמצעות כל הכשרון הרב הזה, נמני ניצח בכל קרב שנתקל בו, הפך לקפטן מכבי ת"א ונבחרת ישראל, תכונות שאין כמעט בנמצא היום בקרב יורשיו בכדורגל הישראלי.

האם מכבי ת"א, בעיקר לאור מצבה העגום כיום, יכולה לוותר על הנכס האנושי הזה, לכשייצא לחיים האזרחיים בעוד שנה? האם אגודה, רקובה ככל שתהיה, רשאית לתת ככה לפירותיה לחמוק מידיה, לטובת גופים אחרים שייהנו מהידע, הכריזמה והמעמד של נמני? לא ולא. לנמני יש את כל הכישורים לנצח גם בקרב הזה ולהפוך למנהל מקצועי נהדר עבור מכבי ת"א, אם יודעים לעשות נכון. בבאיירן מינכן, למשל, מופת לניהול מועדון כדורגל, סגנון החשיבה הזה לא מפסיק לאכזב ואגדות העבר מטפחות את אגדות ההווה. אולי הנס, בקנבאור, רומינגה ובקרוב אוליבר קאן.

לעומת הנעשה במינכן, אנגליה וחלקים אחרים של אירופה, ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי, שמעולם לא ידע להעריך את גיבוריו וירק עליהם בכל הזדמנות, שולחת אותות אזהרה בדמותם של אלי אוחנה ומשה סיני. אין להתעלם מהטעויות האלה של כוכבי העבר, שהפכו מיד למאמנים בקבוצות שלהם. רק שיש לשים מיד סייג חשוב וללמוד בהקדם ממה שקרה, כדי שכוכבי העבר שלנו יתחילו להשתלב בניהול הענף ויחליפו את העסקנים. ראשית, נמני לא מתכוון להיות מאמן, הוא מספיק חכם כדי להימנע מהאסון שפקד לא מעט שחקנים גדולים שניסו להדריך שחקנים קטנים מהם. שנית, אוחנה וסיני השתלטו על כל מוקדי הכוח ברגע שהפכו למאמנים. הוא ניהלו, דיבררו, אימנו, עשו סקואטינג, סגרו חוזים ושמו את עצמם לפני המועדון. מגאוות יתר, הם לא חילקו סמכויות ולא הקיפו את עצמם באנשי מקצוע מצוינים שיכלו להקל עליהם. לכן הם גם ספגו את רוב האש לבד, נבעטו החוצה, ובצדק.

לוני ונמני יכולים להימנע מטעויות העבר. עד היום, חשוב לזכור, סמכות מקצועית סטייל מנג'ר לא הצליחה בישראל, הרבה בגלל העיסוק הגובר במדינתו ביחסי כוחות, מעמד, אינטרסים, קנאה בין אישית. לא בטוח שלוני מסוגל לעזור לנמני להרכיב מערכת שתתגבר על אותות האזהרה של אוחנה וסיני, אבל חייבים לתת לזה צ'אנס. אם יש שחקן שמסוגל להיות נושא הדגל של השתלבות שחקני עבר גדולים במועדונים בישראל, זהו נמני. תהיו בטוחים ששועל רחוב כמו נמני עשה את החשבונות שלו לפני שחשק בתפקיד. מספר 8 יודע כי כישלון בעמדת המנג'ר יכול למחוק לו הרבה מאוד מתהילת העבר בקרב האוהדים, כפי שקרה לאלי דריקס, אבל יש בו מספיק ביטחון, תשוקה, אמונה, רצון, כדי לעשות זאת אחרת. לכולנו, לרבות כל בעלי העניין הצבועים שמתעקשים להדגיש את הקשיים בדרך לביצוע המשימה, כמו יחסיו של מספר 8 עם אלי כהן העונה, יש אינטרס שנמני יצליח.

נמני ייכשל, לוני יספוג את האש (דוד רוזנטל)

כשאני חושב על אבי נמני כמנג'ר מכבי ת"א, התמונה שעולה לי בראש היא זו של משה סיני. כשסיני לקח את תפקיד המאמן-שחקן-מנהל בהפועל ת"א, לא רק שהיה קשה להזיז אותו משם, זה כמעט שהיה בלתי אפשרי, ורק התערבות חיצונית של קבוצת רוכשים הצילה את הפועל מירידה ומאימת המקורבים של סיני בשער 7.

ההבדל המרכזי בין סיני לנמני הוא במורשת. את העובדה שסיני היה קשר שמאלי לא פחות, ואולי אפילו יותר גדול מנמני, מכתימה הבריחה שלו לבני יהודה כשהפועל ירדה ליגה. מהרגע הזה, סיני כבר לא היה סמל. נמני תמיד היה ותמיד יישאר ככזה. לא רק שהוא היחיד משחקני מכבי ת"א הפעילים שהיה שותף, ושותף בכיר, בשושלת התארים של 1992-96, גם כשעזב את הקבוצה עשה זאת בכפיה וחזר כקדוש מעונה.

כמה נמני אוהב את מכבי ת"א? אין בכלל יכולת להעריך. כמה מכבי ת"א אוהבת אותו? תלוי את מי שואלים. רק ננחש בעדינות שלוני הרציקוביץ' לא מת עליו ואלי דריקס אינו מעוניין שהאיש שרואה בו אחד האחראים להעפתו מהמועדון יחזור. לנמני יש גרעין אוהדים קשה ומיליטנטי, מה שבטח לא עושה את החיים קלים ליושבי המשרדים בקריית שלום.

אז נכון, אם אתה לא יכול לנצח אותם, הצטרף אליהם, ובוודאי שבצירופו של נמני להנהלת מכבי ת"א יש משום סילוק מכשול גדול ללוני. אבל חשוב מבחינת הרציקוביץ' לזכור דבר אחד: לנמני מעולם לא נדבקו כישלונות. הוא היה חבר לא רק בקבוצת השושלת, אלא גם בזו שאחריה, שבין 1997 ל-2006 (אפילו את האליפות של 2003 בקושי זוכרים בקריית שלום), ומעולם לא נרשמה מפלה על שמו. יש לשער שגם כמנג'ר זה כמעט לא יקרה, והאוהדים ימשיכו לחפש מטרות אחרות.

ואם כבר אוהדים, הבעיה האחרונה שמעסיקה אותם היא איך ירגיש לוני עם המינוי. הם רוצים הישגים. נמני יביא להם? אולי. יכול להיות, אם כי הניסיון מראה שלא. זה לא רק סיני או אלי אוחנה, שלקח את שרביט האימון (עם סמכויות מעשיות של מנג'ר) בבית"ר. בכל העולם אייקונים לא מצליחים להגיע להישגים עם קבוצות שלקחו מייד אחרי הפרישה. הדוגמא הטובה היא שחקן ההוקי קרח מריו למיו, אחד הגדולים אי פעם, שלקח את הפיטסבורג פנגווינס, שם הוא אליל, והגיע איתה לכישלונות מוחלטים. על אייזיאה תומאס או דני איינג' מה-NBA אין בכלל טעם להרחיב. השאלה היא אם אחרי שנתיים או שלוש של דשדוש ומאבקי תחתית כשנמני בראש הפירמידה, למי יבואו בטענות, לו או ללוני.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully