בהארלם כמו בהארלם

עובד תחנת הדלק בפינת רחוב 155 וסיינט ניקולס פלייס, עמוק בהארלם, שמח לכוון אותנו לרוקר פארק, אבל היתה לו אזהרה. "יש שם שחורים במדרגות, הם יכולים לשדוד אתכם בקלות. תאמינו לי, אני רציני מאוד". הוא היה שחור בעצמו ובאמת נראה רציני, אבל לא רצינו לאחר למשחק.

ירדנו במהירות בגרם המדרגות הארוך והמצחין משתן שמקביל לגשר שמחבר את רחוב 155 לברונקס והגענו לשדרת פרדריק דגלאס שמתחת לשוגר היל. משם כבר היה אפשר לאתר את מגרש הכדורסל האגדי בקלות. מוסיקת ההיפ-הופ שהרעידה את האזור בקעה מהטריבונות אפופות ניחוח העוף המטוגן. בכניסה וידאו אנשי ביטחון שלצופים אין אקדחים. כריות מהבית וצ'יפס ממקדונלדס מותר להביא.

לשמחתנו, המשחק החל באיחור. ככה זה בליגת EBC, הכל לא כל כך מקצועי. כלומר הכל, חוץ מביצועי השחקנים.

במשך השנים, ענקי אן-בי-אי כמו וולט צ'מברליין, ג'וליוס ארווינג (דוקטור ג'יי) וקובי בראיינט ניסו ברוקר פארק את כוחם מול הכוכבים המקומיים של השכונה. כולם מגיעים לראות, אבל האטרקציה המרכזית היא טורניר כדורסל הרחוב של הארלם שמשודר בטלוויזיה.

הטורניר יצא לדרך לפני 25 שנה והצליח מאז לבנות לעצמו מעמד כמעט מיתי. לא יותר מ-500 איש יכולים לשבת מסביב למגרש הזעיר, אבל בערבים החמים שבין יוני לאוגוסט, שלוש פעמים בשבוע, לא נדיר למצוא ביניהם ידוענים כמו ג'יי-זי, פאף דאדי ודנזל ואשינגטון. בין הפנים השחורות אפשר מדי פעם לאתר את פניו הוורודות של ביל קלינטון.

לשחקנים בעלי השמות המוזרים שמתעופפים מסל לסל יש בשכונה מעמד של גיבורים. "הצנוע", "ביז", "קאש", "ביג אי", "מרווין גיי" ו"גיים קילר" אולי לא יגיעו אף פעם לאן-בי-אי, אבל רמת המשחק שלהם לא מביישת את שחקני הליגה. בליווי מוסיקת ראפ שהדי-ג'יי לא מפסיק לפמפם, הם יוצאים להילחם. המהלכים הרפתקניים, הקצב מהיר, המשחק חזק. "ברוס לי" מרים את רגלו הימנית בתנועת השתנה של כלב על השומר שלו. כש"ביג אי" מחטיא הטבעה אימתנית הכרוז מקניט אותו לשמחת הקהל. ואז מרווין גיי מחטיא. "אתה גיי או שסתם קוראים לך ככה?", הכרוז ממשיך לירות.

המשחק צמוד. 64:66, מראות כרטיסיות הנייר שמדפדף שרירן בגופיה כחולה. הקבוצה שתפסיד לא תעלה לפלייאוף בשבוע הבא. "יו, הם היו למטה באיזה מאה נקודות", מפריז הכרוז, שמלקק קרחון שקנה במחצית. המשחק מסתיים. חבורת מעודדות עם ישבנים שובבים ופיזוזים שלא היו מביישים את ביונסה, בת זוגו של ג'יי-זי, דופקות ריקוד עצבני במרכז המגרש. מעולם לא הרגשנו כל כך לבנים.