הקרקס של ארקדי חוזר

באו:

מאמן: אוסבאלדו ארדילס. עוזר מאמן: אמיליו קומיסו. מאמן כושר: דרור שמשון. שוערים: אבי איבגי, עמית שמש (עלה מהנוער). הגנה: שמעון גרשון, רוני גפני, איתן טיבי. קישור: מיכאל זנדברג, דרק בואטנג, מילובאן מירוסביץ'. התקפה: טוטו תמוז, ז'אונו פינטו.

הלכו:

מאמן: לואיס פרננדז. עוזר מאמן: גיא עזורי (מונה למנהל מחלקת הנוער של בית"ר ירושלים). שוער: גיא סולומון (מכבי ת"א). הגנה: איגור מיטרסקי (אנרג'י קוטובס), תומר חליבה (הפועל ת"א), אלון אברמוביץ' (בני סכנין), יוני קים (מתאמן בהפועל ירושלים), יוני אליאב (מתאמן בהפועל ירושלים). קישור: מזואה אנסומבו (מכבי נתניה), אופיר עזו (מכבי פ"ת), מאור מליקסון (מכבי חיפה), עידן מליחי (מ.ס אשדוד), ג'רום לרואה (סושו), מור אפרים (הפועל ירושלים). התקפה: דויד אגאנסו (ראסינג סנטאנדר), ליאור אסולין (בני יהודה), שלומי משה (הכח עמידר רמת גן), בוקארי סאדת (הכח עמידר רמת גן).

מטרות

זה שבית"ר חייבת לזכות השנה באליפות, כולכם יודעים כבר מתחילת העונה שעברה, עת שארקדי גאידמק רכש את הקבוצה. אבל למועדון המתחדש יש עוד כמה משימות חשובות, שאם לא יעמוד בהן לאליפות הנחשקת לא תהיה שום משמעות עתידית: לבנות שלד ארוך טווח לקבוצה כדי שבקיץ לא יחליפו שוב את רוב הסגל, לבסס שדרה ניהולית יציבה שתנהיג את המועדון השכונתי והפרוע לעידן החדש, להפסיק לתת לרחוב לנהל את העניינים, לפטר כמה שפחות מאמנים ושאר דפוסי העבודה שבהם הפער ממכבי חיפה הוא עדיין גדול מאוד. עד שהדברים האלה לא יקרו, כל הכסף שהיא תשפוך יהיה לשווא. נכון לעכשיו, ההתקשרות הארוכה עם גרשון, גפני, בואטנג, אלברמן, זנדברג, יצחקי, ברוכיאן, בן שושן, פינטו, מעידה לפחות שאחרי 70 שנה הדברים לא נופלים על אזניים ערלות.

בגלל המחויבות של שחקני הרכש. להבדיל ממה שקרה בעונה שעברה במכבי ת"א, הגאלקטיקוס של בית"ר לא יוכלו להתחבא מאחורי המאמן שלהם ולהדביק לו את הכשלון שלהם. גרשון, זנדברג, אלברמן ושאר המיליונרים החדשים יודעים שכולם מחכים לנפילתם והתשוקה שלהם להצדיק את ערכם תהיה חזקה מספיק בשביל לזכות בתואר. רובם כולם מרכיבים יחידה אנושית בריאה וחזקה, שלא תסבול מעודף אגו ולא תתבסס על עקרון הזידאנים והפבונים הדרוויניסט של מכבי ת"א בעונה שעברה. כשמחברים את החומר האנושי הזה למחויבות לתארים, אחראיות ומאגר כישרון יוצא דופן על הדשא, קשה מאוד שלא לזכות באליפות.

הבעיה שיכולה לצוץ בקשר בין בית"ר לארדילס אינה קשורה באיכויות של המאמן הארגנטיני, אלא בהתאמה בין בני הזוג. ארדילס הוא אידיאליסט של כדורגל במובן הטוב של המושג. הוא דוגל בשילוב בין האסטטיקה הלטינית לטקטיקה האירופית ואינו מאמין בשיטות עבודה קשוחות. לא תראו אותו כמעט צועק במשחקים, חיזוקים חיוביים ואופטימיות יותר קרובים ללבו. כל הדברים הללו אינם חוקיים במדינת שלמה שרף ודרור קשטן, רוב האנשים שעשו זאת נחשבו לליצנים ונעלמו במהרה מהנוף. לארדילס, כך נראה, אין את המנטאליות והכריזמה הרס"רית בשביל השחקן הישראלי, ואין לו את הגב מהבוס לטעות יותר מדי לפני שהוא שולח אותו הביתה.

יש רק משהו אחד שיכול לחבר בין הנבואה הורודה לזו הקודרת שהוצגו לעיל, וזהו הקהל, שאם תרצו או לא, הוא מנהל את בית"ר ירושלים גם בעידן גאידמק. אחרת איך ניתן להסביר את הפער בין המחוות של הטייקון לסכנין לחשש שלו לצרף שחקן מוסלמי ראשון לבית"ר, אם לא ככניעה לגזענות הבלתי נתפסת הזאת? בעונה שעברה לקהל הזה היתה השפעה הרסנית על הקבוצה, שהתקשתה לנצח בטדי והפכה לרכבת שדים של מאמנים ושחקנים. הלחץ הזה לא הולך קל יותר בעונה הבאה.

ז'ואנו פינטו, שמייצג את קווי האופי של הזרים החדשים בבית"ר. מוכשרים, רעבים, כאלה שלא באים לגמור כאן את הקריירה בשלווה אלא לשקם אותה ולחזור לרמות הגבוהות. הם אינם משדרים התנשאות ואינם מנסים לכפות את מנהיגותם על סגנון המשחק, כמו ג'רום לרואה. דרק בואטנג, פעם שחקן הנוער של השנה באפריקה, ומילובן מירוסביץ', כוכב נבחרת צ'ילה, עונים בדיוק להגדרות של שחקנים זרים בליגה הישראלית. פינטו אמור לבלוט במיוחד בזכות השערים שלו. חלוץ רחבה קלאסי, שכבש 13 שערים בליגה הפורטוגלית הראשונה ולא בפורטו או בבנפיקה, אלא באקדמיקה הקטנה. מול ההגנות המסורבלות בליגת העל, חוש ריח כזה וחדות אמורים להספיק בהחלט. ע"ע רוברטו קולאוטי.

לארקדי גאידמק, וחסר לשחקן או למאמן שיפריע לו להמשיך לעשות זאת גם העונה.

טוקבק אופייני לקבוצה

"איך מוחמד צ'יטה יכול להיות נוצרי?" (איברהים נדאללה, אוהד בית"ר עם שם בדוי בעונת המלפפונים)

איפה הם יהיו בעוד 5 שנים

במקום השני, אחרי שעוד מסע רכש לא הצליח ועוד מאמן לא הביא לגאידמק את מבוקשו.

הימור בוינר

מקום שני, אחרי קרב צמוד מול מכבי חיפה האלופה.